דברי שאול עה"ת ומגילות קעו

דכביכול בבית שכינתיה מקום שהוא שם כן הוא עלאה קדיש בשמי מרומא ודו"ק. חסלת פרשת קדושים פרשת אמור

בני אהרן בני אהרן אינם מטמאות למתים אבל בנות אהרן מטמאות למתים עיין קרבן אהרן בת"כ שהביא בשם ג"א דלמה לא אמרינן דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתור'. ולכאור' אין טעם לקושיא דגזירת הכתוב הוא דכל מצות ל"ת הן מצות חוץ מטומאת מתים ובל תקיפו ובל תשחיתו. אמנם נראה דהרי ביבמות דף פ"ה אמרו דבלאו שאינו שוה בכל לא אמרו דהשוה הכתוב ואי לא כתיב בני אהרן הוי מחייבי מלא יקחו ע"ש א"כ אצטריך לזה ולל"ב דאמר דלא יקח הוה ילפינן מטומא' א"כ בטומא' גזירת הכתוב ובאמת שלפענ"ד הטעם הוא פשוט דהרי בנות כהנות שנשאת לזר איננה עוד קדושה בכהונ' שהרי אסורה לאכול בתרומ' וקדשים שיוצאת מרשות הכהן ונעשית זרה וא"כ לא שייך לומר שהבנות אהרן יהיו מוזהרות על הטומא' ואח"כ כשתנשא תהי' מותרת שנעשית זרה ולא מצינו כהן שנעשה זר ולכך אינם מצוות על קדושת כהונ' ומה שאוכלת בתרומה הוא משום דלא גרעה מילידי ביתו של כהן. וזה לדעתי מה שאמרו דלאו שאינו שוה בכל לא שייך בנשים והיינו איסור כהונ' כמ"ש רש"י והיינו כמ"ש כיון דהוא איסור כהונ' איך שייך בבנות אהרן הא אח"כ תהי' זרה ומה דמרבה מלא יקחו היינו כיון דהכהן מוזהר שלא ישאנה כשהיא חללה כמו כן היא מוזהרת והיינו שלא ישאנ' ואז לא תצא מרשות עדן ועיקר הצווי עליו שהיא תמיד באזהרתו וממילא היא מוזהרת. וזה לדעתי מ"ש הרא"ם בתו"י בנדרים דף צ' דלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים והיינו שהיא אינ' מצווית כלל רק שהיא מוזהר וכל דלגביה לא שייך האיסור דאינ' נאמנת לגביה ממילא לגבי דיד' לא שייך האיסור דשויא חתיכ' דאיסורא דהיא מצד עצמת אינה מוזהרת. ובזה מיושב מה שהקשו בתוס' דהא מסיק דכל דהוא מוזהר היא מוזהרת ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת עיקר האזהר' היא עליו ובכה"ג שהוא אינו מוזהר גם היא אינה מוזהרת ועיין בחידושי הרשב"א בנדרים שם שהעתיק בהדיא בשם הר"א דאינה מוזהרה מכהן אלא היכא שהוא מוזהר והביא הך דיבמות מלא יקחו ודבריו תמוהין דמביא ראי' לסתור דמשם כתבו התוס' דעת הר"א ולפמ"ש אתי שפיר דאדרבא הן הן דברי הר"א דכל שכבר נשאת לכהן היא נעשית זרה ורק שהוא מצווה וממילא היא מוזהרת ובכה"ג לא שייך שויא אנפשא חתיכה דאיסורא דהיא זרה באמת

לא יטמא בעל בעמיו להחלו בת"כ דרשו בזה מה ת"ל לפי שנאמר לאמו ולאביו וגו' מטמא להם בין פסולים בין כשרים יכול אף לאשתו יטמא בין כשיר' בין פסול' ת"ל וכו' ובקרבן אהרן נדחק בזה בלשון מה ת"ל וגם מהיכן הוציא זה דלפסול' אינו מטמא ועיין רא"ם. ולפענ"ד נרא' בפשיטות דהנ' מקודם דריש הת"כ כי אם לשארו הקרוב אליו אין שארו אלא אשתו הקרוב' לא את הארוס' וכתב בקרבן אהרן דמה דדריש דאין שארו אלא אשתו בלשון שלילי הוא לפי שכל הקרובים שלו מצד אב ואם הם תמיד קרובים ולא יתרחקו משא"כ הקרובים מצד אישות יתרחקו ולזה כאן שכתיב בשארו הקרוב אליו דמשמע בעת קרבותו נעשה שארו זו אשתו ולכך בעת ארוס' דלא נתקרב' עדן או כשגרש' שסרה הקורבא אינו מטמא ע"ש ודפח"ח. ולפ"ז באשתו הפסול' דאינו קורבה שלימ' ובמקום שקידושין תופסין בח"ל דלא מקרי רק ארוס' ולא נשוא' א"כ פשיטא דאינו מטמא לה ומכ"ש במקום שאין קידושין תופסין ולזה פריך מה ת"ל היינו דכבר נתמעט כמו ארוס' ולזה אמר דה"א כמו באביו ואמו אף בפסולין ה"ה בזה ולא נדרוש טעמא דקראי לזה כתיב בעל בעמיו והיינו דבפסול' לא נקרא בעלה דאישות אין לה ולכך נתמעט ולא דמי לקורבת אביו ואמו שקורבתם לא תתרחק לעולם וכמ"ש הקרבן אהרן. שוב ראיתי בש"ס יבמות דף כ"ב ע"ב סד"א הואיל וכתיב לשארו ואמר מר שארו זו אשתו וכתיב לא יטמא בעל בעמיו להחלו וגו' הא כיצד מטמא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסול' ה"נ מטמא לאחיו כשר, ולא לאח פסול קמ"ל ואימא ה"נ התם לאפוקי קיימא הכא אחיו הוא והוא הדבר אשר דברתי דשם הקורבות מצד אישות עומד להתפרד דלאפוקי קיימא משא"כ אח דלעולם אחיו הוא ושמחתי מאד שזכיתי להבין דברי חז"ל אשרי מי שהוגה בם לשמה

וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב קדוש יהי' לך. הכוונ' דהנה כבר אמרו הדבק לשחוור וכו' ועינינו הרואות שאף איש היותר גדול מהעבד של השר והעבד אין לו חלק עשירית ממה שיש לו לאיש הלז בכ"ז יכבד עבד השר לא בשביל מעלתו כ"א למה שהוא משמש השר וזה שאמר כאן וקדשתו לא בשביל מעלתו רק כי את לחם אלקיך הוא מקריב לכך קדוש יהיה לך ומה נכבד דרשת חז"ל וקדשתו בע"כ שאם הי' מצד כבודו יכול למחול על כבודו אבל אם הכבוד מצד מעלת השם יתברך אין בידו למחול וכה"ג חלקו בקידושין דף ל"ב בין מלך לת"ח ע"ש ודו"ק

ומתו בו כי יחללוהו עיין רש"י דהוא מית' בידי שמים והקש' המזרחי מנ"ל למדרש זאת וסתם מיתה היא חנק ולפענ"ד דייק לי' ממה דכתיב ומתו