דברי שאול עה"ת ומגילות קעה

כתבה התור' כאן טפי מבכל מלקות דתור'. ולפמ"ש יש לומר כיון דכאן הזהיר' תור' דלא יומתו א"כ מהראוי לבקר טפי שיאמדו אומד יפה מבלי להלקותו טפי שלא ימות מהמלקות. אך לפרש"י קשה ובלא"ה קש' דהרי בסנהדרין שם פריך ר"א דא"כ לא לבעי אומדנא ומשני דכתיב ונקלה אחיך לעיניך דבעינן שילק' ויקלה בעודו בחיים חיותו ע"ש ולפ"ז לפי מה דממעט ר' יהוד' בב"ק דף פ"ח ובסנהדרין דף פ"ו דעבד אינו בכלל בושת דלא שייך בו אחוה ובחציו בן חורין ממעט מקרא דבני ישראל א"כ כאן ממנ"פ לא בעי אומד דהרי מצד חציה ב"ח מהראוי היו שיגיע לה מיתה ורק דהעיקר הפטור משום דכתיב לא יומתו כי לא חופש' וא"כ עיקר הפטור בשביל צד עבדות וצד עבדות שוב אינו בכלל ונקל' אחיך לעיניך ואם כן ממנ"פ לא בעי אומד. ובזה נלפענ"ד דמכאן יצא לר' יצחק בכריתות שם לדרוש דבקורת תהי' דתהא בקראי והקשו בתוספות ישינים דהא לא מפורש בשום מקום דצריך לקרות בשע' שמלקין אם לא בכאן ולפמ"ש בא להוציא מלומר דלא נפרש בקורת תהי' שצריך אומדנא דממנ"פ לא בעי אומד ולכך פי' דבקראי תהא והיינו דצריך להלקותו ובאמת א"צ אומד משום דבאמת גם מית' הי' מגיע כאן רק מצד כי לא חופשה פטור אבל עכ"פ אומד לא בעי וא"כ שוב יש לומר דמלקות במקום מיתה עומדת וכאן דלא יומתו היא בשביל צד עבדות ועכ"פ אומד לא בעי ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד אם כי לדינא בודאי צריך אומד דלא קי"ל כר"י וגם עבד בכלל אחוה אבל הענין נכון ועיין רמב"ם בספר המצות שורש שמיני שנחלקו בזה הרמב"ם והרמב"ן בענין זה אם הוא נמנה למצוה ומדברי שניהם נלמד דהאי לא יומתו כי לא חופש' היא שליל' לא חיוב ומכל מקום קושיתי יש לה מקום דעכ"פ המלקות אינו במקום מית' דהרי שלל המית' בזה אבל נתיישב לי בזה מה שקש' לי ומה במלקות לא נתחייב אלא היא ולא הוא ולענין מית' כתיב לא יומתו דאחרי שאינו במלקות מכ"ש שלא נתחייב מית' ולפמ"ש אתי שפיר דאינו לאו רק שלילי וא"כ שניהם נשללו שאין בהם מיתה כי לא חופש' והבן

ולא תקיא אתכם הארץ וגו' ואומר לכם אתם תרשו את אדמתם ואני אתננ' לכם. הכוונ' לפענ"ד לפמ"ש הרשב"א בשבת דף פ"ט בהא דאמר מודעא רבה לאורייתא והקש' א"כ אמאי חרב בית ראשון וכתב כיון שלא נתן להם את הארץ רק על מנת שיקבלו את התור' כדכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו וא"כ בדין הוא שיגלו ואני המתקתי הדבר דניהו דאונס רחמנא פטריה והיינו כמאן דלא עבר אבל כמאן דעבד לא הוה וכמ"ש הש"ך חו"מ סי' כ"א ולא קיימו התנאי וז"ש ולא תקיא אתכם הארץ וגו' ואומר לכם אתם תירשו את הארץ והיינו שנתתי ע"ז האופן שתקיימו החוקים האלה

במדרש משל למלך שעשו לו עבדיו שלשה עטרות נטל עטר' אחת ושמו בראשם ושתים בראש בניו אף כך הקב"ה נטל קדוש' אחת ונתנה בראשו ושתים בראש בניו והובא בעקידה פ' אמור והכוונ' לפענ"ד ע"פ מה דתקנו בקדושת ובא לציון קדיש בשמי מרומא עלא' בית שכינתי' קדיש על ארעא עובד גבורתי' קדיש לעלם ולעלמי עלמיא והוא מהתרגום יונתן בן עוזיאל על פסוק וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגו' וביאור דהנה יש שלש' פינות מעיקר יהדות שהקב"ה נצחי ומשגיח משמי מרומו על השפלים ועוש' משפט ולא כהאומרים עזב ד' את הארץ ואין דין ואין נצחי חלילה ונגד זה אמר שקדיש בשמי מרומא עלאה בית שכינתי' שזה מורה על השגח' ששכינ' היא השגח' כמ"ש המורה פכ"ה מהמאמר הראשון וקדיש על ארעא עובד גבירתי' שעושה גבורות ונפלאות והוא השליט והמושל בכל ומעניש לעושי רע כרעתו וקדיש לעלם ולעלמי עלמיא שהיא נצחי והנה לעתיד לבא הצדיקים יהיו חיים וקיימים וגם יהי' מושל כמ"ש צדיק מושל ביראת אלקים שהקב"ה גוזר גזיר' והקב"ה מעניש והצדיק מבטל וא"כ יהי' שתי עטרות ביד בניו ואחד בראשו שהוא המשגיח וההשגחה היא לאלקית והבן בדברים ודו"ק

עוד נראה לי הכוונ' במ"ש קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתי' והוא עפמ"ש לפרש מה שתקנו בקדושת מוסף המקדישים את שמך בקודש דהענין הוא דהקב"ה נתעל' בעליונים ובתחתונים וההבדל הוא רק בזה דהנה אם לאחד מהללים אותו במעלות אין הבדל בין מהלל אותו אדם בזוי או נכבד רק שההבדל שאם אדם בזוי מהלל אין ראיה כל כך כי יוכל להיות שלפי ערכו הדל הוא גדול אבל כשמהלל אותו בר מעשה מוכח שהוא גדול רם ונשא וא"כ ז"ש המקדישים את שמך בקודש כי אדם ילוד אשה כשמהלל אינו ניכר עוד כביכול קדושת שמו הגדול אבל כשהמלאכים הקדושים בקדוש' מהללים שהוא קדוש מוכח שגם הם אינם מבינים קדושתו העצום ונשגב וזה מעלה גדול' שאין למעלה ממנו וז"ש קדיש בשמי מרומא עילא' בית שכינתי' והיינו אף בשמים גדלה קדושתו

או יאמר עפמ"ש משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו והענין שהמלך בו"ד בכל רוחב ממשלתו בכ"ז לא יתפלא כל כך המשרתים פני המלך כמו האיש שאינו קרוב למלך יען כי הוא רגיל במלך ואינו נפלא בעיניו אבל הקב"ה כביכול אדרבא מי שהוא מקורב יותר יתפלא יותר וז"ש משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו ולכך לעומתם ברוך יאמרו ברוך כבוד ד' ממקומו וז"ש קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה והיינו