דברי שאול עה"ת ומגילות קעד

תור' ואתי שפיר ולפ"ז כאן דכתיב וידבר ד' אל משה ואמרו שם ביומא דבדיבור לא שמעו כל בני ישראל א"כ אפשר דהי' אסור לאמרו אף לישראל לכך הוצרך להרשות דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם היינו להם ולא לעכו"ם ורו"ק

אבל באמת מצינו כ"פ בתורה דכתיב וידבר ד' אל משה לאמר ולא כתיב רשיון ואפ"ה אמר לכל ישראל אבל באמת הא כתיב לאמר והתור' נתנ' רשות ואף דמשמע ג"כ לא אמיר ועיין סוף פרק שני דפסחים מכל מקום כיון שכל הדינים נאמרו בשביל ישראל פשיטא דהי' לו רשות להגיד לישראל תורת ד'. אך נראה דכבר אמרו בנדרים דף ל"ח דלא ניתנ' תור' אלא למשה ולזרעו ומשה נהג בו טובת עין ונתנ' לישראל ומסיק לפלפולא בעלמא ופרש"י להבין דבר מתוך דבר נהג בו טובת עין ונתנ' לישראל ולפ"ז נרא' לי דבאמת לא אמר בפירוש רק שהבינו ולכך נתקיים לא אמור וגם לאמור: ולדעתי לכך אמרו בעירובין דף נ"ד דמשה שנה מתחל' לאהרן ואח"כ לבניו ואח"כ לזקנים ואח"כ לישראל ולא נודע מה זה החילוק ולפענ"ד דגוף המצוה נאמר לכל ישראל רק הפלפול א"כ אהרן הבין יותר ואח"כ בניו ואח"כ הזקנים ואח"כ כל ישראל וכל אחד הבין לפי שכלו. וזה לדעתי מה שאמרו במדרש שפרשה הזאת נאמר' בהקהל ובכנופיא ולא נודע מאין יצא לו זאת ועיין יפ"ת ולפמ"ש אתי שפיר כיון דאמרו שכל גופי תורה תלוי בפרש' זו א"כ כיון שהתור' הרשהו שיאמר לבני ישראל אמר להם הפרשה הזו בהקרא בכנופיא ומסר להם הפלפול שיבינו כולם לפי שרוב גופי תור' תלוי בפ' זו ודו"ק היטב כי הוא נכון

ושמרתם את חקותי. בסנהדרין דרשו חקותי שחקקתי בעולמי הכוונ' לפענ"ד למה שהארכתי בדרוש דהעולם הי' עולם קטן וכמו מי שמצייר על אבריס בנין הבית נקוד' שמקלקל פה מקלקל בהבית דבר גדול כמו כן מה שכאן נחשב לדבר קטן למעל' הוא גדול וזה שכתוב חקותי שחקקתי בעולמי והיינו שם הוא דבר גדול

תכל עשו דרש בר קפרא בנדרים כלום תבלין יש בה הנה מצאתי באבות דר"נ פ' שלשים ושבע' דאמר למה נקרא הארץ תבל על שם שהיא מתובלת בכל. לפענ"ד הכוונ' דהנה הבשר שנשתהה איזה ימים וקרוב להסריח ממתקין אותו במיני תבלין כדי שלא ירגיש הריח ומזה נוכל לשפוט כמה גרוע הדבר דאל"כ לא הי' צריך תבלין כמו כן העם הזה וכל הגוי הזה שנתונ' בארץ והיצר רבה והחומר עכור וכל הארץ עכורה ע"כ הית' צריכ' תבלין למתק שאל"כ הי' המשכיל מרגיש במרירת פתוי הזמן וכבר אמרו במדרש שלולא היצר לא הי' אדם נישא אשה ולא הוליד בנים וא"כ לכך נקרא הארץ תבל שמתובל בכל דהיינו שכל ענין אינו ראוי בלי תבלין וזה שאמרו בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין דהיינו שלולא היצר לא הי' נושא אשה והתור' מתבל היצר שלא יסריח כל כך מרירת היצר ולפ"ז זהו אם עוש' כפי מצות התור' אבל מי שבא על ערוה כלום תבלין יש בה וזה שאמר תבל עשו דהיינו איך נתבל כל כך היצר עד שמתקו לו רגבי הצרורות ואבני נגף. לבלי ירגיש בזה ודו"ק

והיא שפחה נחרפת לאיש והפד' לא נפדת' או חופש' לא ניתן לה בקורת תהי' לא יומתו כי לא חופשה עיין רש"י דקאי בחצי' שפח' וחציה בת חורין והנה אמת כי כן דרשו חז"ל אבל לדעתי הקלוש' יש לפרש דהנה אנן קי"ל כרבנן דר"י בר"י דס"ל דהמעות הראשונים לקידושין נתנו ואמרו בקידושין דף י"ט ע"ב דמשל דרבנן לאומר לאשה התקדשי לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקדש' דאינו חל ולפ"ז אם בא עלי' אחר בעוד שלא קדש' האדון א"כ הו"ל ספק אולי יקדשנ' אח"כ ויחולו קידושי האדון למפרע והו"ל אשת איש למפרע וז"ש והיא שפח' נחרפת לאיש דהא המעות הראשונות לקידושין נתנו ובאמת קידושין גמורים לא הוה עד שתקדש' רק נחרפת לאיש מקריא וע"ז אמר כיון שהפד' לא נפדת' וגם חופש' לא ניתן לה א"כ יש מקום דהקדושין יחולו לכך לא יומתו כי לא חופשה דהיינו שאם הי' מקדשה זה גופא השיחרור כדאמרו שם וכ"כ הרמב"ם פ"ד מעבדים הלכ' זיי"ן אבל כיון של חופש' ולא נתקדש' גם כן לכך בקורת תהי' דזה ספק קידושין וזה ברור לדעתי ומפי כבוד אבי מורי הרב הגאון שמעתי דהספק הוא לפמ"ש הגאונים דהבא על שפחתו אמרינן חזקה אין אדם עוש' בעילתו ב"ז ושחרר' והרמב"ם מסתפק בזה וזה שאמר בקורת תהי' כי לא חיפש' דהיינו שבפירוש לא חופש' רק דמכל מקום יש להסתפק שמא שחרר'. אבל מ"ש אני לפענ"ד מפורש במקרא והדין נכון לולא קבלת חז"ל הקדושים ודו"ק

בקורת תהי' לא יומתו כי לא חופש'. לכאור' קש' לי טובא בהא דאמר רבא בסנהדרין דף יו"ד דמלקות במקום מית' ופרש"י דהי' לו למות והתור' בררה לו אותו מיתה דמלקות ג"כ חלק מחלקי המיתות ע"ש והרי כאן דכתיב בקורת תהי' והיינו דהיא לוקה והיינו כדדרשו בכריתות דף י"א וכן קי"ל והרי כתיב בהדיא לא יומתו כי לא חופש' ואפ"ה חייבת מלקות אלמא דמלקות לאו במקום מיתה קאי והיא קושיא גדול' ולכאור' אמרתי דמזה ראיה למ"ש התוספות בסנהדרין שם דלכך מלקות במקום מיתה דלפעמים מת מהמלקות ולפ"ז יש לומר דלכך הזהיר' תור' כאן בקורת תהי' ואמר רב אשי בכריתות שם בביקור תהי' דאין מלקין אלא מלקות הראוי להשתלש וקשה דא"כ למה