דברי שאול עה"ת ומגילות קעג

לשמוע לו. לפענ"ד עפמ"ש בחינוך מצוה ס"ט בטעם דלא ענש אלא א"כ הזהיר שהוא משום שסד"א דאם חפץ אדם לעבור אין עליו רק העונש אבל לא עבר על מצות השם לכך הזהיר כדי לדעת שמלבד העונש יש אזהר' ולפ"ז כיון שכיבוד ומורא אין ב"ד מצווים עליה דהוה מצות עשה שמתן שכר' בצדה ועיין חולין דף ק"י ולפ"ז ה"א דאם מתיירא מפני אביו וחלל שבת דהוא בסקיל' לא עבר כלל על מצות השם ומקבל עליו הסקיל' ומקיים מצות כיבוד ועל זה כתיב ואת שבתותי תשמורו שמלבד העונש נוסף עליו השמירה בעצמותה ודו"ק היטב

ובזה יש ליישב קושית התוס' ביבמות דף ה' ע"ב ד"ה כלכם שהקשו דלמה לי קרא הא הוא ואביו חייבין בכיבוד ד' ומוזהרין על שבת ולפמ"ש אתי שפיר דניהו שמוזהרין היינו בעונש אבל מנ"ל שאם רוצ' לקבל העונש כדי לקיים מצות כיבוד שאינו רשאי לכך נאמר ואת שבתותי תשמורו

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא שמעתי מא"מ הגאון ני' שאמר לפרש שצריך להוכיח חבירו שלא ישא עליו חטא והיינו שהוא ערב בעד חבירו ונמצא נושא בשביל חבירו ודפח"ח. ואני הוספתי דברים לפמ"ש רש"י בסנהדרין דף ע"ח דבגר תושב לא שייך מצות הוכח תוכיח ע"ש והנ' אמרו במדרש רבה פ' לך אנכי מגן לך ממך העמדתי מגינים ולא מב"נ והיינו שבב"נ לא שייך ערבות וא"כ לא ישא חטא של חבירו ודו"ק

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ויראת מאלקיך. הכוונ' לדעתי כי כבר אמרו שהמלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב וא"כ יש לחוש מלהוכיח שלא ילבין פניו וכבר אמרו בערכין יכול ילבין ופניו משתנות לזה אמר כיון שהוא לתכלית התוכח' שלא ישוב לכסלה וע"כ הותר הדבר ולזה אמר שזה הדבר מסור ללב וע"ז נאמר ויראת מאלקיך כי אולי יכוין להלבין פניו ויאמר כי כוון להוכיח וזה שאמרו לא תשא עליו חטא ויראת מאלקיך. שוב ראיתי בשיטה מקובצת בב"ק דף צ"א ע"א גבי ביישו בדברים שכתב בשם המאירי שאם נתכוין להלבינו לכוונת תוכחת שרשאי והכל תלוי בכוונת הלב וע"ז נאמר ויראת מאלקיך ע"ש והוא הדבר אשר דברתי ודו"ק וצ"ע בערכין שם דמשמע דאף לשם תוכח' אסור וצ"ע

לא תעשוק את רעך. בתורת כהנים פ' קדושים פ"א אמר יכול אפי' אמר איש פלוני הוא גבור והוא אינו גבור איש פלוני הוא חכם ואינו חכם ת"ל לא תגזול מה גזל שיש בו ממון אף עשק שיש בו ממון והקרבן אהרן הקש' דאיך שייך עושק בזה ולפענ"ד הכוונ' כגון שאחד צריך איש גבור חיל או חכם לאיזה דבר ואחד אומר לו שזה גבור ונמצא שאינו גבור ה"א דגם זה מקרי עושק וע"ז קמ"ל דלא מקרי עושק דאינו רק גרם ועושק צריך שיהי' בממון ממש וזה פשוט וברור

לא תקום ולא תטור: עיין רש"י מהו נטיר' שלא יאמר שאינו עוש' כדרך שעשה לו. וצריך ביאור דזה לא מקרי נטיר' שהרי עוש' לו טוב רק שאומר שאינו עושה לו רע כדרך שעש' לו וצ"ל דנטיר' היינו שהאדם בעת שעוש' לו רע הוא מחשב בלבו לאמר מתי יבא הזמן שיצטרך זה לטובתו ויעש' לו טוב' רק שאומר לו שאינו כו עוש' לו רע ונמצא שזה גופא היא נקמה שנוקם בלבו ובזה משכך חמתו וזה אסרה תור' וכבר נודע מ"ש הרמב"ם בטעם ולא תקלל חרש בפירוש המצות וכ"כ הר"ן בדרשות ממש כלשונו ע"ש

לא תלד רכיל עיין רש"י מ"ש בזה וברמב"ן ואבן עזרא כתב כי בלה"ק כמו אבקת רוכל רכילתך והנה גם אני הרגשתי בזה אבל לא ידעתי משפטו ושרשו כי שם פירושו סוחר ומה ענין רוכל לסוחר וסוחר הוא המסבב והמקבץ ולא מצינו שום שורש לשם רוכל שיתפרש מסבב ומקבץ והאבן עזרא פירש כי הרוכל מעתיק יקנ' מזה וימכור לזה ולא ידעתי שרש שמאין נמשך לשם רוכל שיהי' מעתיק

ולפענ"ד הי' נראה כי רוכל הוא על משקל רוגל כי גיכק מהחיך וכבר כתבו כל המדקדקים שכל מה שהם ממוצא אחד קרובים להיות מתחלפים והוא מלשון מרגל שיתורו הארץ ויסבבו אותה וגם הרוכל המוכר הבשמים לפי שחוקר ודורש והולך מעיר לעיר לקנות ולמכור כל מיני בשמים נקרא בשם המושאל רוכל כנלפענ"ד ומ"ש רכיל נרא' לפענ"ד ע"ד מ"ש התוס' יו"ט בנזיקין וכן מסור הוא לפי שנהפך אח"כ שהוא נמסר וגם הרוכל הוא נעש' רכיל שגורם שיגיד זה הרכילות

וידבר ד' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם. צריך ביאור הא אמרו ביומא דף ד' מנין לאומר דבר לחברו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו חבירו אמור שנאמר וידבר ד' אליו מאהל מועד לאמר ופירש"י לא יאמר אלא א"כ נותן לו רשות ומהרש"א בחידושי אגדות כתב דזה דחוק רק דמצריך לכתוב לאמר מכלל דאם לא מרשהו הי' אסור למשה לאמר ואני תמה דמה יענה כאן דכתיב בהדיא דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם א"כ מה לאמר וע"כ כפרש"י דלא יאמר אלא א"כ נותן לו רשות. אמנם צריך ביאור דא"כ הי' צריך רשות. ולכאור' רציתי לומר דלפי מה שמחלקו שם דכל דכתיב קריא' כל ישראל שמעו א"כ שוב לא גרע מלישנא בישא ח"ו דכל דמתאמרי באפי תלתא לית בי' משום לישנא בישא אף כי לשון הזהב דהי' מותר לומר לישראל ולעכו"ם באמת אסור ללמד