דברי שאול עה"ת ומגילות קעב

כישראל וכו' ומוקי לה בנער' המאורס' דלדידהו לית להו דדיינינן להו בדינא דידן. ולכאור' צ"ב דשם הפרשה כולה מיירי בכריתות ואיך שייך בדינא דידהו או בדינא דידן דזה דוקא למיתת ב"ד ולא לכרת בידי שמים וכל ענין כריתות לא שייך רק בנפש הישראלי שנכרת משרשו אבל לא בעכו"ם ועיין בב"ח או"ח סי' מ"ז גבי שלא עשני עכו"ם דנפש הישראלי אינו מאותו מקום שנפש העכו"ם ואיך שייך ענין כרת דכתיב בישראל אמנם באמת לא אתרבי עכו"ם רק שמוזהר והיינו לענין עונש בב"ד אבל לא לענין כרת וז"פ וברור דמה שאמרו בדינא דידן היינו כל דמוזהר ואזהרתן זו היא מיתתן וע"ז אנו דנין או בדינא דידהו או דידן: והארכתי בזה לפי שראיתי ביום ד' ראה כ"ז אב שנת תרכ"ג בספר ישרש יעקב שנדפס מחדש מהרב ד"ק סקאלא בדף ל"ג ביבמות הביא דברי המהר"ם ב"ב שכתב דנער' המאורס' אינה בח"כ והביא דברי הגהות שנדפסו על מהר"ם ב"ב ושם הקשה דא"כ כיון דמוקי בנער' המאורס' א"כ קרא דאשת עמיתך מיירי ע"כ בארוס' ומבואר דח"כ יש בנערה המאורס' ע"ש שהניח בצ"ע ולק"מ דזה פשיטא דלא דרשו מאיש איש לענין כרת רק שמוזהרים אבל אינם ב"כ כדבר האמור ואני תמה איך חשב דאשת עמיתך קאי על נער' המאורס' דמוזהר גם ב"נ והרי הכתוב צווח אשת עמיתך ועכ"פ על עכו"ם שבא על נערה המאורס' שלישראל אי אפשר דאינו בכלל עמיתך וע"כ דזה קאי על ישראל בדוקא ודוקא נשואה ולא מאורס' דזה לא חייבי כריתות נינהו וכמ"ש מהר"ם ב"ב ובאמת שאני תמה על הא דדרשו בב"מ דף נ"ט ולא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתור' ובמצות ומזה כתב הנימוק"י וכן הוא בחו"מ ברמ"א סי' רכ"ח דדוקא ירא שמים דמה יענה למה דכתיב כאן אשת עמיתך ואטו דוקא אשת ירא שמים אסור אתמהה וגם שם גופא וכי תקנה מאת עמיתך ומה דריש שם ובאמת לשון שעמך בתור' ובמצות נראה לפענ"ד ע"פ דברי הרמב"ם בהלכות מלכים שחסידי אוה"ע היא מי שמקיים מצד שצוה הקב"ה ביד משה א"כ מכ"ש בישראל שהוא דוקא כן וז"ש עם שאתך בתור' ומצות היינו שמקיים מצד מצות השם ולכך בעינן ירא השם ולפ"ז היה גם חסידי אוה"ע בכלל אבל עדיין קש' מכאן וגם הדין אינו אמת וצע"ג ועכ"פ הדרש דעם שאתך בתור' ומצות צ"ע דא"כ מה יענה להך דהכא ועכ"פ אי אפשר לומר דקאי על ב"נ ובלא"ה בב"נ דנהרג בלא עדה ועדים והתרא' א"כ לא שייך כלל כרת דדוקא בישראל יש חילוק דבלא עדים שייך כרת ולא בב"נ

שבת שבתון מה שנקרא יום הכיפורים שבת שבתון לפענ"ד עפמ"ש רבינו בחיי פרשת יתרו בשם הרמב"ם לפרש מ"ש ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי שבת לד' אלקיך דהכוונ' דכל השבוע יוכל לעבוד את ד' ויהי' דבוק בד' ובכ"ז יעשה מלאכתו באיברים הגופניים אבל בשבת יהי' כולו לד' אף האיברים הגופניים והנ' כיון שמצוו' להתענג ולאכול עדן קשה על איברים גופניים שיהי' כולו לד' ולא יכוין להנאת הגוף אבל יוה"כ שאסור במלאכ' ובאכיל' א"כ הוה כולו לד' ולכך נקרא שבת שבתון. ובזה נרא' מה דאמר ר"א דביו"ט או יושב ושונה או אוכל ואמר ר"י חציו לד' וחציו לכם ובעצרת כולהו מודו דבעינן לכם והיינו באמת מה שמתענג עונג יו"ט זה קשה שיתכוין כלו לד' ולכך אמר ר"י חציו לד' וחציו לכם אבל בעצרת דהוא יום שנתנ' בו תורה ואז נזדככו שהיו רוחניים א"כ ביום זה כלהו מודו דבעינן לכם ואפ"ה יהי' כולו לד' וד"ק

וזה לפענ"ד מה שכתוב ולא קם נביא בישראל כמשה אשר ידעו. ד' פנים אל פנים לכל האותות והמופתים וגו' והקשו כולם דגם שאר נביאים היו עושים אותות ומופתים ואולי גדולים יותר ולפמ"ש אתי שפיר דמשה הי' כולו דבוק בד' והי' פורש מן האשה לאשר ידעו ד' פנים אל פנים ולזה ספרה מעלת משה שאף שהי' כל כך דבוק עד אשר ידעו ד' פנים אל פנים ובכ"ז עשה כל האותות בכלים הגופניים ולא סר דביקתו מה שלא היו הנביאים יכולים לעשות כי בעת שעשו בכלים הגופניים היו כשאר בני אדם ודו"ק היטב. חסלת פרשת אחרי פרשת קדושים

קדושים תהיו ברש"י בשם המדרש יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעל' מקדושתכם והוא תמוה וכבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי עפמ"ש בעקרים מאמר שני פרק ב' על פסוק כגבוה שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם וביאר הוא הכוונ' כשם שגבוה לא שייך בין שמים לארץ רק בדרך העבר' כי אינו נבדל ברב ובמעט עד"מ שמים גבוה ק' וארץ עשר' כי הארץ בשפל עומדת רק ע"ד העבר' שזה גבוה. מזה אינו גבו' כן דרכי השם לא יפול לשון גבוה ברב ובמעט כי אם ע"ד העבר' והנה ז"ש כאן יכול כמוני שהקדוש' היא באות' ערך וסוג שלקדוש' שלמעל' רק שיש הבדל בין רב למעט ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם ואינו רק ע"ד העבר' מה שנקרא קדוש' לגבי אדם אבל לא באותו ערך שלמעל' כלל ודו"ק והבן

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו דרשו חז"ל שאם אמר לו אביו חלל שבת שאינו רשאי