דברי שאול עה"ת ומגילות קעא

ישראל וגו' והביאום לד' וגו' וזרק הכהן את הדם על המזבח וגו' ואיש איש מבית ישראל אשר יאכל כל דם ונתתי פני בנפש האוכלת הדם כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם כי הדם היא בנפש יכפר הענין הוא פלאי מה כי דם יחשב למה נחשב כשופך דמים וכל הענין כולה מוקשה ועיין רמב"ן שהאריך בזה. והענין נראה לי דהנה עינינו הרואות כי יש דצח"מ וכל יסוד משועבד לחבירו דומם לצומח וצומח לבעל חי והחי למדבר ולכך הותר המדבר החי שיאכל להחי. אך לפ"ז צריך ביאור א"כ היאך הותר להמדבר בשר החי הא כל מעלת המדבר היא בשביל נפש השכלית והרי נפש השכלית אינו נהנה מהבשר ועיקר הנא' הוא להגוף והגוף שוה כמעט להנפש הבהמיות וכתבו המפורשים וגם ברמב"ן מרומז קצת זאת בפרשתינו כי באמת החי מצד גופו אינו נעלה מגוף הצומחת ונפשה ורק מפאת הדם כי הוא נפש כל בשר בדמו והדם באמת נאסר להאדם רק אם נפשו חוטאת אז ניתן הדם לכפר ועיין בספר איי הים שנדפס מחדש לבעל אפיקי יהודה ריש פ"ג דפסחים גבי ע"ה אסור לאכול בשר הדרוש באורך ומעתה יבוארו הדברים היטב כמין חומר דהנ' במוקדשים שהדם לכפר א"כ הבשר ניתן לאכול לאדם כמשפט שהחי משועבדים מצד גופו לגוף המדבר אשר נעל' כי הוא נרתיק לנפש השכלי והדם היא לכפר על נפש ואז שניהם יחדיו יש להם תיקון אבל בשוחט קדשים בחוץ א"כ הבשר באמת יתוקן אבל הדם במה נתקן וז"ש אשר ישחט שור או כשב או עז ואל פתח אוהל מועד לא הביאו דם יחשב לאיש ההוא דם שפך כי הדם שפך בחוץ בלי תיקון ולזה אמר כל איש אשר יאכל כל דם ונתתי פני בנפש האוכלת לזה ביאר כי נפש הבשר דם היא וא"כ כיון שנפשו אינו משועבד לגוף האדם רק לנפשו לכך צוהו להקריב על מזבח ד' לכפר על נפשו וז"ב ונכון

וזה מבואר גם בפרש' ראה שאמר כי ירחק ממך המקום וגו' והיינו שלא תוכל להקריב הדם א"כ התיר הבורא הבשר אף שדמו נשפך שאי אפשר לאכול הדם מכל מקום הבשר התיר' תור' לזה אמר רק חזק לבלתי אכול הדם ירצ' שאף שבשביל אכילת אדם התרתי לך לאכול הבע"ח אף ששופך הדם לא תחשוב כי גם נפשו של החי משועבד להאדם ולזה אמר רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם היא הנפש ולזה אמר לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים היינו אף שהתרתי לך לשפוך הדם כמו מים אשר לא יאספו לא תחשוב כי אם הותר לשפוך הדם בשביל אכילת בשר להאדם מכ"ש שהתרתי לך לאכול לזה הזהיר שאסור באכיל' ולזה אמר רק קדשיך אשר היו לך וגו' והיינו שבקדשים תוכל לקיים שניהם שהדם שפך על המזבח והבשר תאכל והמעיין במקראות ובמפרשי' ימצא כי כוונתי ענין נחמד ת"ל. ומה נכבד דרוש חז"ל על פסוק ונפש כי תחטא שאמרו בויקרא רבה אני כתבתי עליך רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם היא הנפש ואת הולכת וחוטאת לכך כתיב ונפש כי תחטא ולפמ"ש אתי שפיר כמין חומר שבאמת מה שאסר' התור' הדם לאכול הוא בשביל שבשר אדם אינו במעל' רבה על נפש החי רק השכלית וא"כ כיון שעיקר היא הנפש והוא הילך וחוטא הרי היא מקלקל נפשו ולזה כתיב ונפש כי תחטא והיינו שהרי התור' התיר' באם נפש יחטא להקריב הדם והיינו שנפש החי שהוא דמו משועבד לנפש השכלי וע"כ נשלם שלא יחטא ויאבד נפש מתנ' שהיא נפש השכלי ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד אף נעים ת"ל

במדרש רבה פ' כ"ב על פסוק איש איש מבית ישראל הביא ר"נ אמר ויתרון ארץ בכל הוא אפילו דברים שאתה רואה אותן יתרון למתן תור' כגון תפילין וציצית ומזוז' אף הן בכלל מתן תור' שנאמר ויתן ד' אלי את שני לוחות האבנים כתובים ם באצבע אלקים ועליהם ככל הדברים והיא תמוה מאוד דמצות תפילין וציצית ומזוז' יהיו בכלל יתרון לתור' ועיין יפ"ת שנדחק ובספר אשד נחלים הביא בזה בשם הגאון מוהר אי"ו זצ"ל גם זה דוחק ואני אמרתי בעת שהעיר אותי אחד ע"ז דהכוונ' למ"ש בסדר הגד' אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התור' דיינו ושמעתי בשם הגאון החסיד בעהמ"ח קדושת לוי שאמר שישראל שקרבו לפני הר סיני פסק' זוהמתן וא"כ היו יכולים להשיג התור' אף שלא נתנ' כמו אברהם אבינו שקיים כל התור' עד שלא ניתנ' ולפ"ז זה שאמר שמצות תפילין וציצית ומזוז' שהיא עניני האמונ' ויסוד כל עבודת יראת ד' זה בודאי לכאור' מיותר למתן תור' ומדוקדק לשון מתן תור' ולא אמר לתור' משום דהיא באמת עיקרי הדת רק למתן תור' הוא מיותר ולזה אמר שאף הן בכלל מתן תורה כמ"ש הכוזרי שלא יוכלו להשתלם במצות התור' רק עפ"י התור' ע"ש והיינו ששכל אנושי לואה להשיג פרטי המצות זולת עפ"י ציווי אלקי ולזה הזהרנו לא תוסיף ולא תגרע וז"ש ועליהם ככל הדברים והיינו מפני שכתובים באצבע אלקים והיינו עפ"י דקדוק שכל אלקי והן ג"כ צריכין להיות במתן תור' ודו"ק היטב

ונכרת האיש ההיא מקרב עמה בת"כ דרשו בשלום עיין אור החיים מ"ש בזה. ולפענ"ד נראה דנודע שישראל בכללות דומים לגוף אחד מחובר מאיברים והנ' אם יארע לאיש שנקטע ידו אז נקרא האיש חסר אבל אם יתחכו לאיש מחית בבשר אז כל הגוף בשלימות והבן היטב כי קצרתי

איש איש אל כל שאר בשרו וגו'. בסנהדרין דף נ"ז דרשו לכבות עכו"ם שמוזהרים על עריות