דברי שאול עה"ת ומגילות קע

כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו. הענין נרא' לי דהנה עינינו הרואות מי שרוצה לבא לפני השר יכבס ויגלח ויקשט עצמו בקישוטים והנה מי שהוא מצורע קודם הכבסו והתגלחו יראה כי ירפא מצרעתו ואח"כ ירחץ וינקה עצמו אבל אם עוד צרעתו עליו מה יועיל לו כל הכיבוס וכל מימות שבעולם לא יועילו לו והנה עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר וצריך לפייס חבירו והנה בכל עוד שהצרעת העבירות האלו בו מה יועיל לו כל הקדוש' וטהר' שלו וכבר כתב החובת הלבבות כי לא יתקבל התוספות טרם שנשלם החוב ומעת' ז"ש הכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם והיינו להתקדש בקדושה הגדולה וע"ז אמר מכל חטאתיכם והיינו מה שבינו לחבירו או עכ"פ סתם עבירות לפני ד' תטהרו והיינו שלפני היינו קדימה זמנית ועיין ט"ז ס' תקפ"ד באו"ח על פסוק הריעו לפני המלך ד' והיינו שזה צריכין לטהר עצמם מקודם ואח"כ יכנסו להקדוש' הגדול'

והנה המפרשים הקשו דמה זה נתינת טעם למעל' דלכך תענו את נפשותיכם כי ביום הזה יכפר עליכם ובלא"ה צריכין להתענות שכן גזרה התורה ואטו צדיק גדול לא צריך להתענות. והנראה בזה עפ"י מה שהמליצו הראשונים בפסוק תהילים ק"מ אוילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם דהענין הוא דבאמת אם האדם הוא בעת צרה בעמדו לדון לפני מלך בו"ד לא לבו הלך לאכול ולשתות מפני כי נעצב הוא על נפשו וא"כ אינו נקרא צום כי אם שלבו בחלה לאכול וז"ש אוילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו היינו שהאוילים חושבים שזה נקרא תענית ובאמת כל אוכל תתעב נפשם והיינו שבעצם הם אינם יכולים לאכול ולא נקרא צום: וזה לדעתי המליצ' שאמור בישעי' סי' נ"ח למה צמנו ולא ראיתי ענינו נפשינו ולא תדע הן ביום צומכם תמצאו חפץ וכל עצביכם תנגושו הן לריב ומצה תצומו לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם הכזה יהיה צום אבחרהו וגו' והיינו שהם היו צמים ועושים כל חפץ ועוד נעו גם נצו וא"כ עינינו הרואות שהאדם המריב בעת הכעס וגם בעת טרדתו לא יוכל לאכול וא"כ הזה נקרא צום וז"ש על אשר שאלו למה צמנו ולא ראית וע"ז השיב הנביא שהרי ביום צמכם תמצאו חפץ וכל עצביכם תנגושו וגם לריב ומצה תצומו הלזה יקרא צום וע"ז אמר שמוטב היה להתיר אגודות מיטה ושלח רצוצים חפשי ואז הי' מגודר בשם צום שאז ימצא לנפשו חפץ לאכול ונקרא עינוי אם אינו אוכל והבן כי מליצה נפלא' היא ולפ"ז ביוה"כ שאנו מובטחים שנצא בדימוס שהרי יום כפרה וסליח' היא ומטעם זה מבואר בש"ע או"ח סי' תקפ"ג שבר"ה יש לאכול ולשמוח להיות מובטח כי נצא בדימוס וא"כ מה שאנו מתענים ביוה"כ זה מקרי תענית וז"ש בעשור לחדש תענו את נפשותיכם כי ביום הזה יכפר עליכם ודו"ק

והיתה זאת לכם לחוקת עולם אחת בשנה יכפר עליכם. הכוונ' עד"מ מלך בו"ד אשר דר מרחוק וחק לו שאחת בשנה יסבב המדינה וכל איש אשר לו בקשה או דו"ד ביום הזה יתבררו הדברים והנה בכ"ז גם כל השנה עת יערכו אליו הוא ישוב רק שביום שחקק זה בודאי ישיב תשובה שלימה כמו כן ביו"ה הוא חק שיכפר אבל מכל מקום גם בכל השנה אם ישוב ויתודה יכופר עונו רק שיוה"כ נקבע לכפרה בבירור ולדברי רבי שיוה"כ א"צ תשוב' מובן יותר ההבדל שבין יוה"כ לשאר הימים ודו"ק

ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם איתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרת'. הכוונה לדעתי דהנה כל אומה ולשון אינו נידון רק ע"פ הרוב האומה או בכללותה יען כי כל איש ואיש במה נחשב לכך שמר להם עד כי נשחתו כולם וקאה אותם הארץ אבל בני ישראל אשר כל איש ואיש עולם מלא ע"כ לא תקיא הארץ בטמאכם רק אותו האיש לבד יענש ויכרת. וביותר יש להמתיק כי הנה כפי הנראה א"י אינ' מוכשרת לסבול עובר עביר' כמ"ש רש"י בשם המדרש משל לבן מלך וכו' ולפ"ז יתבאר ענין נפלא בעזרא ט' ויו"ד אשר בשמעו כי נשאו נשים נכריות לא רצה לבא אל הארץ עד כי יטהר אותם וחרד כל החרדה. והוא הדבר אשר דברנו כי כמו שישראל מצד יקרת קדושתם אסירים להתחנן בכל אומה ולשון כי אין הרכבתם קולטת וכל המעורב בתוכו הוא מטמא אותם לאשר נפשות ישראל מצד ערכם הרם כאצלות ממקום קודש ואי אפשר שיתערב בתוכם משאר אומות כמו כן א"י נפלאת בקדושתה משאר ארצות שלא תוכל לסבול שום נדנוד עבירה ותערובות זר ולכך בשמוע כי נשאו נשים נכריות א"כ אינם מוכשרים עוד לקדושת א"י לכך אמר כי לא יסע עד ישוב ויצרף. וטהר את בני ישראל וז"ש בתפלתו שם בנותיכם אל תתנו לבניהם וכו' למען תחזקו ואכלתם את טוב הארץ והיינו כי א"י מסוגלת בטבעה כמו נפש הישראלי אשר לא יתערב זר בתוכם ורק ישראלים כשרים נקיים וברורים בא"י הטהור' והמעיין ימצא בזה ענין נפלא וגם כאן אמר שלא תקיא הארץ אותם כי א"י אינו מוכשר לזה ודו"ק

איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אוהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לד' לפני משכן ד' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך למען אשר יביאו בני