דברי שאול עה"ת ומגילות קסח

פרשת אחרי

אחרי מות שני בני אהרן: לפע"ד הכוונ' דלפני היינו קדימ' זמנית כמ"ש הט"ז בסי' תקפ"ה לפרש לפני ד' תטהרו והנ' בעירובין ס"ג אמרו דהורו הלכ' בפ"ר שאמרו שאף שאש יורד מהשמים מצוה להביא מן ההדיוט ותמה המהרש"א דמה שייך שהורו הלכ' בפ"ר הא כתוב כן בקרא ונתנו בני אהרן אש ע"ש ולפענ"ד נרא' דהמצות היא שאחר שיורד אש מן השמים יתנו אש הדיוט ג"כ אבל בה הקדימו לתת אש הדיוט מקודם וא"כ לא היה ניכר אח"כ האש היורד מן השמים וז"ש בקרבתם לפני ד' היינו שהם הקדימו עצמם לפני ד' ודו"ק היטב

דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש הענין נרא' לי עפמ"ש הרמב"ם בספר המצות שמה שהזהיר' התור' על שמירת המקדש הוא להיות כי הדבר מורגל בכל עת נעש' ניקל במה שבא עליו ההרגל ולכך במקדש שהכהנים היו כל שעה שמה לכך הזהיר' התור' על מורא מקדש וא"כ לפ"ז אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ד' והיינו שתי' לבם גס על כי הם נבחרו מכל עדת ישראל לעבוד ולשרת בבהמ"ק ע"כ חשבו לעלות ולהתקרב יותר מהראוי וע"כ נענשו ולכך הזהיר' תור' שאהרן לא יבא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת ששם קה"ק רק פעם אחת בשנה למען לא יתרגל כל כך במקום המקודש ויקל בקדושתו חליל' ואף שמצאתי כתוב בסוף ספר חיי אדם על יו"ד בשם הגאון החסיד רבינו הגדול מהר"א ווילנא זלה"ה שאמר ע"פ המדרש דאהרן הי' מותר לכנס בכל שעה למקדש בקה"ק רק שיעש' כסדר הזה

ובזה מדוקדק באמת מה דק"ל מ"ש ואל יבא בכל עת וגו' בזאת יבא אהרן מה לשון בזאת ועיין רש"י ולפמ"ש הגאון אתי שפיר דבלא זה הסדר שעוש' ביוה"כ אסור לבא בכל עת אבל בזאת יבא אף בכל השנ' אך בכ"ז מ"ש למעל' אתי שפיר דעכ"פ צריך לעשות כל הסדר וא"כ ממילא קדושת ומורא המקדש ע"ז ודו"ק. ובאמת המעיין בתורת כהנים ימצא בהדיא כי גם אהרן גופא הוזהר מלכנס בכל עת פנימ' ודברי הגאון ז"ל צ"ע

דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו' ולא ימות. בת"כ והובא ברש"י משל לשני רופאים שאחד הזהירו שאל יאכל צנון ולא ישכב בטחב ובא השני ואמר שלא יאכל צנון ולא ישכב בטחב שלא ימות כדרך שמת פלוני זה הזהירו יותר מהראשון אף כך זה שאמר ולא ימות כדרך שמתו בניו והמזרחי תמה דאין המשל דומה לנמשל דבשלמא ברופא הוצרך להזהירו יותר אבל באזהר' מה יתן ומה יוסיף במה שהזהירו במית' יותר ממה שהזהיר' בלא מיתה דמכל מקום אסור לעבור את פי ד' ועיין במגלת אסתר בשרשיו שהאריך בזה

והנראה לי בזה דהנה באמת החקיר' הפילוסופית דומה למי שאמרו לו שלא יאכל סם הממית האם יחשב לו לחכמ' אם לא רצה להאמין ויבחן אם סם ממית הוא ודאי כסילות גדול' היא שאולי ימות תיכף כמו כן אנחנו קהל ד' שקבלנו התור' הקדוש' במעמד הר סיני וידענו שהפילוסופיא ממית לא לחכמה יחשב אם נבחן כי לא נדע אם יצא בשלום מזה ולא שייך בחינ' בזה. כך שמעתי בשם הרב המחבר ספר תספורת ללאנית והנאני. ולפ"ז אם לא הזהירו שלא ימות הי' מקום לבחון ולעמוד על הטעם אבל אם הזהירו במית' שוב אין מקום לבטח ולבחון דשמא ימות וא"כ שפיר הזהירו שלא ימות והזהירו יותר מהראשון כדרך שהזהיר הרופא שלא לאכול צנון ולא ימות שאז אין מקום להחול' לבחון עוד וה"ה בזה ודו"ק

ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו'. לבאר הדברים ולמה חייב מיתה בביא' ריקם דע כי התור' הקדוש' נבנה על שלש' יסודות מקום וזמן ואדם לפי מה שהוא ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' ב' ו נבאר הדברים אחת לאחת כבר נודע מה שצוה הקב"ה על מורא מקדש משום שיהי' המקום מקודש שכל מה שאדם ישתמש תדיר אין מורא כל כך עליו ולכך צוה שלא יכנסו בכל יום ושם הבדלים עזרת ישראל עזרת נשים עזרת כהנים והזמן הוא עד"מ שבת ומועדים וכדומה ימים המקודשים והאדם היא עד"מ שיש הבדל בין ישראלים ללוים ובין לוים לכהנים וכדומה

והנה עינינו הרואות כי יגדל מי שהולך לבית שר ועושה בו דבר מאוס יותר ממה שעוש' בבית פחות המעל' ומכ"ש בית העשוי למשת' וכדומ' ולפ"ז במקדש המקודש ולפנים ששם לא בא כי אם האדם הגדול הכה"ג ביום הנבחר ביוה"כ וא"כ שם כל שבא ריקם הרי ניכר שלא נתיירא מהמקום והזמן וגם האדם באשר הוא אדם גדול. וזה לדעתי הטעם מה שנצטוו הכהנים שלא ילכו בבגדי כהונ' כי אם בשעת עבודה והיינו כדי שיזכרו שהלביש' היא רק לשם מצות ד' בלבד ודו"ק. וזהו כי תבאו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי והיינו שכל שאין אתם מרגישים בקדושת המקום אתם מבזים כביכול כבוד ד' ודו"ק

בקרבתם לפני ד' וימותו. במדרש על ששתו יין הכוונ' לפענ"ד עפמ"ש המפרשים במ"ש בשנה ראשונ' יו"ט משת' ושמחה ואח"כ כתיב משתה ושמח' ויו"ט משום דבעת הנס לא היו צריכין להמשת' ושמח' שיעורר אותם ע"ש ולפ"ז כאו שהוכרחו