דברי שאול עה"ת ומגילות קסז

שמזקין תגדל שמחתו שהותרו לו ספיקות רבות שכבר למד ושנה הרב' ואף שברכות הימים יוכל להשיג יותר בכ"ז שמח לבו במה שכבר השיג וז"ש מי האיש החפץ חיים היינו חיים גשמיים אוהב ימים לראות טוב היינו שעיקר שמחתו במה שירא' ימים וישמח יותר נצור לשונך מרע וז"ש לית את צריך לי כי ר"י שמח במה שכבר חי ולא היה עיקר שמחתו במה שיחיה עוד ודו"ק היטב

עוד נרא' לי עפ"י מה ששמעתי אומרים בשם הגאון בעל קצה"ח ז"ל שביאר הכתוב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב דהנ' האיש הסוחר בעברו אורחת ימים ומקום סכנ' הוא מצפה לאמר מתי יעבור החדש שישוב לביתו בשלום ובבואו לביתו עוש' מסחר וקנין וצריך לאחוז דרכו ליסע למקום רחוק הוא מצפ' שיעברו הימים האלו ויוכל לנסוע וזה דרכו כל הימים שמצפ' ומיחל שיעברו הימים אבל האיש השלם אינו מצפ' שיעברו הימים רק שאוהב הימים לראות טוב שבכל יום ויום הוא מסגל מצות ומעשים טובים ואינו מיחל שיעברו רק שיהיו וישבע מטוב' ודפח"ח. והנ' זה היה כוונת הרוכל בהכריזו מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טיב וכשהשקיף ר' ינאי א"ל לית את צריך לה היינו שאין אתה מהם ומהמונם שחפצם שיעברו הימים ואני מכריז על האיש ההמוני שלא יצפו מתי יעבור החדש והשבת רק שישבעו בימים עצמם וזה נכון מאוד. ובזה נראה לפענ"ד מה שאמרו ואברהם זקן בא בימים ופירשו בזהר שבא עם כל יום בפני עצמו והיינו שלא היה מצפ' שיעברו הימים. ומה נכבד בזה מה דדרשו במדרש בא באותן הימים שנאמר והגיעו הימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ והיינו שהרשע כל ימיו הוא מתחולל שיעברו אותן הימים ויעש' מסחר וקנין אבל הוא בא עם כל ימים וזה ג"כ מ"ש יראת ד' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנ' וזה מה שאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' ורהבם עמל ואון כי גז חיש וגו' וזהו שביקש למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמ' היינו שאם נביא לבב חכמ' לא יהי' רהבם עמל ואון ונמנ' ימינו שכל יום יהי' ענין מיוחד ודו"ק היטב. וזה לדעתי מה שאמרו בברכות דף כ"ט אני עמל ומקבל שכר והם עמילים ואינם מקבלים שכר הם רצים לבאר שחת ואני רץ לחיי העוה"ב ועיין בהדר"י מ"ש בזה דלכאור' הוא בכלל מ"ש כבר שהוא עמל ומקבל שכר ולפמ"ש יש לומר דהורה בזה שבאמת הזמן היקר במציאות הוא רץ ונבהל מאוד ואין לך שום מרוצ' בעולם כמרוצת העת שמרגע לרגע נעתק הזמן ואי אפשר להשיבו וז"ש אני רץ אבל מקבל שכר שכל רגע שעבר בלימוד התור' ומצות הוא מביאני לחיי העוה"ב א"כ מה אחוש במרוצת העת אבל הם רצים לבאר שחת שהוא מצפ' לימים שיעברו וירוצו ויעוף לבאר שחת. וזה מה שמביא ראיה אתה אלקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמ' לא יחצו ימיהם והיינו שאחר שרצים תמיד ואינם עכ"פ מחצים ימיהם דהיינו שיהיו חציו לד' וחציו לכם וכל ימיהם ירדופו אחר דמים ומרמ' א"כ מהראוי שתורידם לבאר שחת ולמה להם חיים כאל' ולזה סיים ואני אבטח בך ואיני עוסק בהבלי הזמן ולכך מהראוי שתושיעני ודו"ק. עוד יש לי לומר עפמ"ש התוספות בכתובות דף ק"ד בשם המדרש דעד שאתה תתפלל שיכנסו דברי תור' לתוך מעיך תתפלל שלא יכנס מעדנים לתוך בטנך וביאור הדבר נרא' לפענ"ד דהנ' כבר האריך העקיד' דצריך מירוק וזיכוך וביאור הדבר נרא' לפענ"ד דכ"ז שלא נתמרק החומר העב מהתאוות אשר יש לו לא יתקבלו כל המע"ט שעש' והוה כטובל ושרץ בידו והנ' ז"ש שטרם שיתפלל שיכנסו ד"ת יתפלל שלא יהי' אכיל' ושתיה והיינו המירוק. והנ' ההמון העם צריכים לזהר שימרק עצמו וזה שאמר נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמ' סור מרע ואח"כ עשה טוב אבל לר"י וחביריו א"צ להזהיר ע"ז שכבר נתמרקו טרם שעשו מע"ט והנ' ר' ינאי הבין שהם שני דברים שיכצור לשונו ויעש' טוב ואין תלוי זה בזה אבל הרוכל הודיע לו שזה ענין התלוי זה בזה וזהו המליצ' שהוציא לו תהלים מכירך והיינו ששייכים זה לזה. ובזה ביארתי מ"ש והנ' נרפא נגע הצרעת מן הצרוע ולא כתיב להיפך והנ' נרפא הצרוע מן הצרעת אבל באמת כבר נודע מ"ש הר"ן בדרושיו על פסוק כרפאי לישראל ונגל' עון אפרים שהחכם הרופא לא ירפא ע"פ המכ' ותחתיה תעמוד הבהרת רק שבתחל' ממרק את המכ' כול' ואח"כ מרפא וכמו כן בחולי הנפש צריך למרק כל המכ' ואח"כ ירפא אותה וזהו כרפאי לישראל ונגל' עון אפרים ע"ש אף שאין זה כוונתו ואני הרחבתי הדברים וז"ש והנ' נרפא נגע הצרעת מן הצרוע היינו שכבר נגלה כל המכה והלכ' לה וז"ש כן ולא כתיב מהצרוע שכבר נודע שמן הוא נפרד והיינו שכל' והלכ' לגמרי ודו"ק היטב. או יאמר עפמ"ש העקיד' באחד שבא לעשות תשובה וא"ל החכם שיאמר אמת ואח"כ יתגל' אליו שתלוי הכל בזה שאם יאמר אמת לא יעש' כל תועב' וזה גלה הרוכל ואמר נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמ' ממילא יבא סור מרע ועש' טוב וא"צ יותר. או יאמר ע"פ מ"ש המדרש שמואל פ"ב מאבות במשנ' והתקן עצמך ללמוד תור' לפרש מ"ש שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו שלא ילך למפרע ע"ש וזה ג"כ מה שאמר כאן סור מרע ואח"כ כו' ע"ש היטב ע"ש שכתב כן בשם רבינו יונה ז"ל חסלת פרשת מצורע