דברי שאול עה"ת ומגילות קסו

שהוא מחמת נגע וכן להיפך אם נראה בשאר שערות ג"כ ראיה להיפך שבא מצד הזקנ' שוב לא תירץ כלום על קושית הר"ש כאשר יבחין המעיין בדבריו וע"כ דבריו צע"ג. והנה במ"ש הרמב"ם בפ"ד מטומאת צרעת ה"ט ספק שער לבן קודם ספק הבהרת קדמה הרי זה ספק וירא' לי שטומאתו בספק והקש' הכ"מ מהך דב"מ דף פ"ו דהקב"ה אמר טהור וכן רבה וגם הך דטומאתו בספק שחידש הרמב"ם הוא תימה דמה הוסיף הרמב"ם ולפענ"ד נרא' לי ע"פ מ"ש למעל' בשם הב"ז שכתב לתמוה על רש"י ותוספות בכתובות דף ע"ה דנקטו הקרא והנה נהפך שער לבן בבהרת ולא נקטו הקרא קודם ושער בנגע הפך לבן. ולפענ"ד נרא' דבר חדש דכבר נודע שיטת הרמב"ם דספיקות מן התור' לקולא והקשו עליו הקדמונים מכמה מקומות וכתבו האחרונים דיצא לו מהך דאמרו בסוט' דף כ"ט דרמי ר"ג כתיב וכל טהור יאכל בשר דמשמע טהור ודאי וכתיב וכל טמא דמשמע טמא ודאי וע"כ חילק הרמב"ם בין היכא שהאיסור כתוב בפירוש ובין אם ההיתר כתוב בפירוש ע"ש ולפ"ז כאן דכתיב בנגע עור הבשר ושער בנגע הפך לבן דמשמע דוקא בידוע שהשער קדם ללבן אבל בספק לא אך באמת אח"כ כתיב להיפך ושערה לא הפך לבן דמשמע דוקא בידוע שלא נהפך ללבן אבל בספק טהור ולפ"ז זהו שם אבל במחית מכוה דלא כתיב רק והנה נהפך שער לבן בבהרת דמשמע בידוע שנהפך ואח"כ לא כתיב רק אם אין בבהרת שער לבן אבל אם לא נודע איזה מהן קודם לא כתיב קרא א"כ שוב ספק מותר וא"כ אין ראיה מהך דבהרת דשם כשהקב"ה אמר טהור וגם רבה הוא משום דשם כתוב הטומא' בפירוש ומשמע הא ספק מותר אבל בשער לבן יש לומר דבאמת טמא וע"כ לא כתב רבינו רק שטומאתו בספק וז"ב ועיין רש"י ב"מ פ"ו שכתב דטהור לפי מה שאמר' תורה והוא תימה ולפמ"ש אתי שפיר דבזה בודאי טהור דשם נקט רש"י הקרא דהנה נהפך שער לבן בבהרת אבל בשער לבן בעור יש לומר דטמא מספק כמ"ש הרמב"ם ודו"ק היטב: חסלת פרשת תזריע פרשת מצורע

במדרש מן התור' ומן הנביאים ומן הכתובים שאין הקב"ה חפץ בקילוסן של רשעים מן התור' ועל שפם יעט' והוא משולל ביאור מה מוכיח מזה ועיין יפ"ת מ"ש בזה. ולפענ"ד נרא' דהנ' בסיפא כתיב וטמא טמא יקרא ודרשו בחולין פרק בהמה המקשה שצריך להודיע צערו לרבים והם יבקשו עליו רחמים. ולכאור' צריך ביאור למה לא יבקש בעצמו עליו רחמים ואף דאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים אבל עכ"פ מהמצוה שצות' התור' שיודיע צערו לרבים והם יבקשו עליו רחמים וע"כ שאין הקב"ה רוצ' בקילוסן של רשעים והמצורע הוא בשביל שהוציא שם רע ולכך אמר' התור' שאחרים יבקשו עליו רחמים. וגם יש לומר שזה ג"כ מכלל הצער שהוא בעצמו אסור בד"ת ועיין במ"ק דף ט"ו וא"כ צריך אחר לבקש עליו רחמים ומה שאמרו שאין הקב"ה חפץ בקילוסן של רשעים נרא' לי דהכוונ' דבמלכות בו"ד אחר שיעניש את הרשעים לא ישכך חמתו עד כי יכנעו לפניו ויודו בחטאם וגם חושב אולי יהי' נחשב בפני העולם לאכזר שעוש' שלא במשפט אבל הקב"ה בודאי לא חשיד דעביד דינא בלא דינא וגם אינו חפץ במיתתן של רשעים לכך אינו חפץ בקילוסן

כנגע נרא' לי בבית. לדעתי הכוונ' דהנה כבר אמרו בתחל' בא בביתו לא חזר בא על בגדיו ואחר כך בגופו ונמצא זו הנגע באמת ראויה שתהיה בגופו תיכף רק שאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחל' ומעת' זה שכתוב כנגע נרא' לי היינו מה שהוא לי כרא' לי בבית וזה שאמרו שלא יאמר נגע רק כנגע כדאמרו בנגעים פי"ב ועיין בתוי"ט שהוא משום שלא יפתח פיו לשטן ולפמ"ש ימתקו הדברים שהוא באמת גוזר שנרא' לו והבן

במדרש שרוכל אחד מחזיר בעיירות ואמר מאן בעי סמא דחיי וכו' וא"ל תא לגבאי וא"ל לית את צריך לה אטרח עלה ר"י והרא' לו ספר תהלים וכתיב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע וגו'. לכאור' תמוה דלמה לא צריך ר"י לזה וכבר כתבתי בזה: וכעת נרא' לי דהנ' צדיקים וההמוניים מתאוים לחיים אבל חלוקים הם במחשבתם שההמוני' מתאוה להתענג בדשן נפשו בשבתו על סיר הבשר ולראות טוב בעמלו שעמל בעוה"ז והצדיק רצונו לחיות ולהגות במושכלות אשר יעלה בהר מרום ד' וההבדל שבינותם הוא כי גם האיש ההמוני אם תשאלהו אם ירצ' לאכול ולשתות מעדנים ולמחר ימות זה לא יערב לו גם כל מה שאכל ושתה כי העיקר השמח' והעונג במה שיאכל עוד וישמח וכמאמר והיה כזה יום מחר יותר מאד כי אם יקוה שישמח עוד יתענג על הטוב שאכל כבר אבל הצדיק אם שמתאוה להשיג עוד אבל אם חלילה ימות טרם שהשיג בכ"ז לא אבד הראשונות והרי חשב לעשות מצוה ולא עשאה מעל' עליו כאילו עשאה וגם לא עליך המלאכ' לגמור. וזה לדעתי מה שאמרו זקני ת"ח כל זמן שמזקינים דעתן מתיישבת עליהם וזקני ע"ה דעתן מטורפת כי זקני ע"ה שכל שמחתם היה באכיל' ושתיה גשמיות כשבא בימי זקנ' ולא יטעם עוד כמאמר ברזילי הגלעדי לדוד אם יטעם עוד עבדך וגו' וא"כ אבד תקותו שמה שעבר אין ועיקר השמח' שיאכל יום מחר יתר מאד ובזקנותו לא יקוה לאכול ולשתות אבל הצדיק כל מה