דברי שאול עה"ת ומגילות קסד

השער לבן שבו לזה אמר דמרא' הנגע צריך שיהי' עומק לא המרא' לבן וז"ב ועיין ר"ש ריש פ"ד דנגעים מ"ש בת"כ פירוש אחר ודברי הרמב"ן תמוהים לפענ"ד. וראיתי בספר חזון נחום הספרדי במס' נגעים פ"ב משנ' א' שתמה על הרמב"ם דאם היה מרא' הלובן או הפתוך בשוה עם שאר העור או גבוה מן העור אינו נגע אלא צמח מן הצמחים וע"ז תמה דא"כ היאך יפרנס מ"ש בתור' ואם בהרת לבנ' היא ועמוק אין מרא' מן העור והיינו ששוה עם עורו וצריך הסגר. וכתב שזה פליא' ותמהני על תמיהתו הרי דבר שנצטער בו רש"י והרמב"ן ורש"י כתב שלא ידע פירושו ומ"ל כי נזעק על הרמב"ם והלא הרמב"ם כתב כדאמרו בש"ס דכל מרא' לבן עמוק הוא כמרא' חמה עמוק' מן הצל ובאמת הקרא דחוק. וראיתי בטור על התור' שפירש בשם מהר"ם מריטנבורג ז"ל שכך פירוש של מקרא ואם בהרת לבנה היא ועמוק היינו שהוא עמוק ואין מראיה מן העור תחלת דבר הוא ר"ל שהוא עמוק מן העור ואין מראה מן העור וסיים ע"ז שהטעם מור' ע"ז הפירוש עכ"פ הקרא דחוק ומוקי אנפשיה ודברי הרמב"ם נכונים והנ' הראב"ד השיג עליו דלא נאמר זה אלא בבהרת אבל שאת גבוה מן העור שהרי אמרו אין שאת אלא גבוה וכן הקש' הרמב"ן על רש"י ועיין מ"ש הכ"מ ולפענ"ד דברי הרמב"ם ורש"י נרא' נכונים שהרי הבהרת והשאת מצטרפין ועיין שבועות דף וא"ו וברמב"ם פ"א שם ה"ג והיאך יצטרפו הא זה עמוק וזה גבוה וכל שגבוה כתב הרמב"ם דהוה כצמח מן הצמחים וטהור לגמרי ואיך יצטרף עם השאת שהיא גבוה וע"כ דגם שאת עמוק רק שאינו עמוק כמו הבהרת כמ"ש הכ"מ

או בשר כי יהי' בעורו מכות אש והית' מחית המכוה בהרת לבנ' אדמדמת או לבכ' ורא' אותה הכהן והנ' נהפך סער לבן בבהרת לפענ"ד נרא' מכאן יצא לו לר"ת לפרש הא דשער לבן קודם או בהרת קודם מיירי בשכבר נזקק לטומא' כמ"ש בתוס' כתובות דף ע"ד משום דפשטת הכתוב הוא כן דכבר היה מכוה ומחית המכוה ואח"כ נולד בהרת ונהפך שער לבן בבהרת. ובזה מיושב היטב מ"ש רש"י ור"ת שם דספק שער לבן קודם נפקא להו מקרא והנה נהפך שער לבן בבהרת ולא כתבו כדמבואר בתו"כ מקרא דשער בנגע הפך לבן וכבר התפלא בזה בברכת הזבח בחידושיו בסופו ברמב"ם פ"ט מהלכות נזירות ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר משום דשם משמע בהתחלת הנגע וזה לא מסתבר דיטמאו חכמים ולכך פירשו התוספות דנחלקו בקרא דכתיב גבי מחית המכוה ושם משמע דכבר היה מחית המכוה ואח"כ נולד ענין אחר בהרת ובו שער לבן ודו"ק היטב. ויש ראי' לדברי ר"ת מהא דמוקי בסנהדרין דף פ"ו מחלוקת הזקן ממרא עם החכמים בשנחלקו בספק שער לבן קודם והקש' התוס' פ"ד מנגעים והגהת מלמ"ל פ"ב מט"ץ דהא בעינן שיהי' במזיד כרת ושגגתו חטאת וכאן אינו רק ספק טומא' ואינו רק מדרבנן להחמיר לשיטת הרמב"ם ועיין בספר חזון נחום. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דנתחזק בטומא' שוב מטמאין מספק והו"ל ספק דאורייתא ואיכא טומא' דאורייתא דמחזקין מאיסור לאיסור ודו"ק היטב. והנ' התוס' כתבו דלכך ר"י מטהר דאזיל בתר חזק' דגופא אף דאיכא חזקת טומא' נגדו וביאור הדבר כמ"ש הנוב"י מהדו"ק חלק יו"ד סי' ס"ג דאין חזקת טומא' הראשון ענין לנגע השניה דנגע הראשון נתרפא כבר. ובזה ניחא מה דלא כתב ר"ת לפרש דאיירי שכבר נסגר פעם אחת ולא נולד בו דבר רק שיש שתי שערות לבנות וספק אם בא מחמת הבהרת או הבהרת קדמה וכגון שלא ראה הכהן היטב בתחל' או שמת הכהן הראשון או חלה ואין נודע לכהן הלז אם השתי שערות האלו היו בו בראשונ' או לא והוה כנזקק לטומא' דכבר סגרו אותו פעם אחת ועכ"פ אתרע לה חזקת טהר' וחזקת טומא' גם כן אין לו ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ קשה מ"ט דר"י דמטהר דהרי מוסגר דין טמא יש לו וכמבואר במשנ' רפ"ח דנגעים וכן כתב רבינו בפ"ז מט"ץ ה"א דלכך הנהפך מתוך הסגר טהור משום דהמוסגר טמא יאמר לו. ובלא"ה י"ל דכיון דבמכוה אין בו הסגר אלא פעם אחת כמבואר פ"א ה"ד א"כ אין יכול לאשכוחי לאחר הסגר ולכך הוצרך ר"ת לפרש בנזקק לטומא' בשביל נגע אחרת אבל בבהרת דיש בו הסגר שבועיים א"כ משכחת לה לאחר הסגר ולכך פירש ר"ת ורש"י שם דנחלקו בקרא דנהפך שער לבן בבהרת וז"ב ודו"ק היטב כי חריף הוא. והנ' מדברי התוס' מבואר דמחזיקין מאיסור לאיסור ועיין שב שמעתא שמעתא ה' פ"ד אבל צ"ע דלא שייך בנגע להחזיק מאיסור לאיסור דהא יוכל להיות שתפרח בכולו והפורח מן הטמא טהור כמבואר בפ"ז מטומאת צרעת ה"א שם ודו"ק. ובגוף הענין של הנגעים נרא' לי ע"ד רמז דהנ' כבר נודע מ"ש חכמי הרופאים דבחליי הגוף יש שמתעפש הגוף ונכנס בתוך הגוף פנימי ויתעפש בפנים ויוכל למות מצד זה והרופאים יעמולו מאד להוציא העיפוש לחוץ ומאד ישמחו אם יראו אותם אות כי יתרא' החוצ' כי זה סימן שמגרש החולי החוצ' ולא ישאר בפנים והנה גם חליי הנפש אם יתעפש בפנים באפקורסות ודעות נפסדות המשבשות המוח והלב אז יסתכן ורע ומר מאד וזהו אומרם כל דפריש ממינות מיית כי יתעפש הנפש באין מעצור לה לקבל מוסר ותשוב' ומוכרח למות אבל אם יתרא' הנגע החוצ' אות הוא כי הוא מוכן להרפא וע"כ הצריכ' התור' הסגר למען ישב בדד וישים אל לבו לשוב ויש להאריך בזה בכל נגע ונגע אבל ידעתי כי האריכו בזה כל ספרי מוסר ובפרטות בעל עוללות