דברי שאול עה"ת ומגילות קסא

שכל שעובר ימים רבות נפסק הדבר אבל בשע' אחת יוכל להיות מחשבתם בקבלו הפסק הנה כאן כתיב בקרבתם לפני ד' וימותו והיינו שלא נפסק הגחלת מעל השלהבת ודו"ק כי קצרתי

ויקחו איש מחתתו וגו'. הנה כוונת נדב ואביהוא וחטאם לא נתפרש היטב. ולפענ"ד היה נרא' לפרש דהנ' הם ידעו שצריך המשכן להתקדש באנשים גדולים ולא נודע מי ומי ע"כ אמרו בלבבם כדרך שעשו אנשי לוד שמסרו נפשם על קדושת השם בשביל ישראל וכמו שאמרו אנשי לוד א"י לעמוד במחיצתן ועיין פסחים דף מ"ט כמו כן עשו נדב ואביהוא שאמרו מוטב שיהי' בנו הפגע ויתכפרו כל ישראל וזה לדעתי מה שאמר משה הוא אשר דיבר ד' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד ע"פ מ"ש השל"ה והמפרשים בהא דאמרו דאנשי לוד א"י לעמוד במחיצתן והרי הנס דאברהם בכבשן לא נתפרש בתור' שאסור לאדם להביא עצמו לידו סכנ' וכתבו דבשביל כפרת הרבים רשאי יעו"ש ובתוצאות חיים פ' פנחס האריך בזה ולפ"ז כיון ששמע משה דהקב"ה אמר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי דהיינו במכובדיי ולכך עשו כן למען שבקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וזה שדרשו חז"ל על וידום אהרן שרא' שבניו המה יראי שמים והיינו ממה שעשו מעש' כזה לכפר על ישראל ודו"ק. ובגוף הדבר שהכניסו אש זרה נרא' לפענ"ד דהנ' בכתבי האר"י כתב דלכך אש שלמעל' אינו מכל' כל מה שפוגע כמו שלמט' משום שלמעל' אינו נכנס בעובי החומרי ומתעצם בו כ"כ כמו האש שלמט' ולפ"ז לכך חשבו שצריך אש שלמט' שיכנס בקטורת בעובי ולכך עשה הקב"ה מדה כנגד מדה ששלח בהם אש ונשרף נשמתם וגופם קיים להראות להם שאש שלמעל' אינו נכנס בעובי החומרי רק נשמתם נשרפת וגופן קיים ודו"ק כי הוא נחמד מאד

במדרש למה נקרא שמו חזיר שעתיד הקב"ה להחזיר' לנו כ"כ למעל' בזה. וכעת נרא' לי דבאמת כל הטעם במאכלות האסורות והבהמות והחיות אסורות הוא לפי שיש בהם מזג רע וא"כ לעתיד לבא כל שגם הבהמות והחיות יזדככו כמו שיעד לנו ורעו יחדיו וגר זאב עם כבש וא"כ ממילא יותר לנו ולזה נרא' לי שכל המצות שהם רק על עניני המדות לטעת בלבבינו חמל' ואהב' באמת אז לא יצטרכו לזה כי מלאה הארץ דעה והגוף יזדכך ויהי' רוחני וא"כ ח"ו לא תתבטל המצוה רק שכל המצות הם רק רמזות לכחות הנפש וכל שיהיה הנפש כמו שהית' נפש אבותינו הקדמונים קודם התור' א"כ א"צ לגוף המצוה אבל ח"ו שלא תתבטל המצוה רק טעם המצוה לא יהי' אז ובזה יתיישבו הרב' קושיות של היפ"ת וכבר הארכתי למעל' על כן דברי פה מעטים

גדולה היא הזקנ' שאם זקני' הם הרי הם זקנים ואם ילדים הרי ילדות נטפל' עמהם ועיין יפ"ת ומ"כ והיא משולל ביאור ולפענ"ד עפמ"ש בביאור המאמר ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת וע"ה כל זמן שמזקינין דעתן מטפשת דהכוונ' שכבר כתב הרמב"ם בפירוש המשניות בברכות על ראב"ע שאמר הרי אני כבן שבעים שנה שהענין הוא דכל מה שאדם שוקד אם בחכמ' או בעניני העוה"ז נעש' זקן לרוב השקיד' ונמצא בענין החכמ' כל זמן שמזקין שאם שוקד כ"כ עד שנעשה בבחרותו כזקן בודאי מתיישבת דעתו וכן להיפך בע"ה כל זמן שמזקין אף בזקנותו הוא מתטפש וז"ש גדולה הזקנה שאם הם זקנים דהיינו בימים הרי הם זקנים ואם הם ילדים ואפ"ה נעשו זקנים לרוב שקידתם בחכמה הרי נטפלה ילדות עמהם ואפ"ה נזדקנו ומכ"ש שעדיף טפי ודו"ק

את זה תאכלו ממעלה הגרה וגו' רבים ישאלו היאך שייך לומר שהבהמות הטמאים הם רעים לאכיל' והרי עינינו הרואות שכל האומות אוכלין אותן והם שמינים ורעננים, ולפענ"ד נראה לקרב הדבר ע"ד שעינינו הרואות שהכפרי אוכל מאכלים גסים ונהנ' מהם והוא בריא אולם ובן העיר כאשר ירא' אותו אוכל משתאה מחריש איך לא יזיק לו המאכלים הגסים יען מה כי לא ניס' באלה ולא הורגל לאכול זאת א"כ נפשו לא יוכל לאכול זאת כי ההרגל נעשה טבע כמו כן כל העם הזה אנחנו עם בני ישראל אשר לפי זכות נפשותינו אשר הן נאצלות מתחת כסא הכבוד לא נוכל לסבול הבהמות הטמאות שמזיקות לנפש וז"ש במדרש משל לרופא שאמר אותו שאינו לחיים יוכל לאכול מה שירצ' והיינו כי לא אכפת לן אם נפשי לא תמלא כמו כן אוה"ע נפשם הגס' יוכל לסבול כל המאכלים האסורים משא"כ נפשות ישראל הזכות והייקרות ודו"ק. שוב ראיתי בעקידה שהרגיש בזה בתוך אריכת דבריו היקרים

מבשרם לא תאכלו וגו'. כתב רש"י אין לי אלא אלו שאר בהמות טמאות מניין אמרת ק"ו וכו' ותמה הרמב"ן שא"כ לא יהא לוקה על שאר בהמות טמאות דאין עונשין מן הדין וכמו שאמרו גבי אחותו בת אביו ובת אמו דאין עונשין מן הדין ולפענ"ד נרא' עפמ"ש התוס' ביבמות דף ב' ע"ב ד"ה בתו לענין בתו מנשואתו דלא שייך בזה אין עונשין מן הדין דשאני בת אחותו דמפרש בקרא אחותו שאינה מן האב ומן האם אבל כאן בכלל אשה ובתה הוא ע"ש ולפ"ז נרא' לפענ"ד דכ"ש הוא עוד משם בנ"ד דכאן אם היתה התורה אמרה סתם הסימנים דמפרסת פרסה שאינה מפרסת פרסה או שאינה מעלת גרה הייתי אומר דכל שאינה מפרסת פרסה ומעלת גרה אינה רק מק"ו ואין עונשין מן הדין אבל כל שהתורה פרטה המינים שהגמל אינה