דברי שאול עה"ת ומגילות קנט

והנה החטא של נדב ואביהוא סתום והתנאים נחלקו בזה בת"כ ובמדרש אבל בכתוב אינו מבואר כלל מה היה החטא בזה. אך נרא' לי דבר חדש דהנ' כבר נודע מ"ש הרמב"ן בפ' עקב על פסוק ולדבק' בו שהצדיקים נעשים מעון לשכיכ' בחיים חיותן וכמו שהשר' שכינתו במקדש כמו כן הוא שור' בתוך הצדיק ונעש' מעון לשכינ' כמ"ש בספר הכוזר וז"ש ולדבק' בו יעו"ש והנ' יש בזה מדריגות רבות למעל' זה על זה גבות מעל גבוה יש צדיקים שאם ירצו להתקרב אל ד' תפשט כחות הגוף מעליהם וזהו ההתפשטות הגשמיות עד כלות הנפש ממש כי בעודו עצור בגופו העב והגשמי לא יוכל להתקרב כל כך אל כבוד קדושתו וע"כ בקרבתו לפני ד' וימות ויש שזכה שגופו נעש' זך וצלול ונתהפך החומר ברוחני וגופם מזדכך עד שגופו נעש' מעון לשכינ'. וזה לדעתי הענין בארבע' שנכנסו לפרדס שבן עזאי מגודל דבקותו בקדושת ד' מת וקראו עליו המקרא הזה יקר בעיני ד' המותה לחסידיו והיינו שע"י שנעש' מעון לשכינ' ע"כ עלה מות בחלונו ור"ע זכה שגופו נזדכך עד שנכנס בשלום ויצא בשלום כמבואר בחגיג' דף ט"ו ע"ש. והנ' הקדושים האלו נדב ואביהו לאשר היו עוד צעירים לימים והתקרבו אל קדושת שמו יתברך כ"כ עד שהרבו להתקרב עד כלות הנפש וז"ש ותצא אש מלפני ד' ותאכל אותם וז"ש בפ' אחרי בקרבתם לפני ד' וימותו והיינו שהתקרבו כל כך עד שמתו כמ"ש בפרשת אחרי והנ' לפ"ז ענין המקדש נתחלק לשלש' מדריגות ההמון בית ישראל לאשר אין להם כח לעמוד בהיכל המלך ולהתקרב לעבודת המלך להם היה המשכן משכן כבוד ד' ולהשרידים אשר בעם הם עלו מעל' מעל' עד שזכו לחזות בנועם ד' בכלות שארם וגופם ואצילי בני ישראל הם זכו שנעשו מעון לשכינ' בעודם בחיי הגופיים והנ' לדעתי ז"ש ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי ודרשו חז"ל אל תקרי בכבודי אלא במכובדי והיינו שלבני ישראל כל המון בית ישראל יהי' המשכן מקום וועד שלהם אבל להשרידים אשר בעם הם יתקדשו שאהי' אני בתוכם לכבוד ויהיו מעון לשכינ' ונמצא שקדשו ע"י כבודי וז"ש אל תקרי כבודי אלא במכובדיי והיינו ע"י שיכבדוני ויעלו במעלות ההתקרבות לד' יתקדשו בכבודי ומעת' זה שאמר משה הוא אשר דיבר ד' לאמר בקרובי אקדש היינו ע"י התקרבותם אקדש והיינו בקרובת בתוך קרוביי אקדש ואהיה בתוכם לכבוד ועל פני כל העם אכבד היינו שבבית ישראל אכבד אבל זה יהי' על פניהם ולא בתוכם וז"ש חז"ל שאמר משה לאהרן סבור הייתי או בי או בך עכשיו אני רוא' שהם גדולים ממני וממך ולכאור' פלא על משה רבינו העניו מכל אדם איך יחשוב שבי או בך וזה נחשב ליותרת הכבוד אבל לפמ"ש זה אינו כל כך מעל' והמעל' היותר גדול' הוא שיזכו להיות מעון לשכינ' בעודם בחיים חייתם אבל משה רבינו בענוותנותו הגדול' לא חשב עצמו לגדול כל כך ועכ"פ חשב שיזכ' להיות דבוק בד' עד כלות הנפש לד' וז"ש סבור הייתי או בי או בך עכשיו אני רוא' שאף למעל' זו לא זכינו והם גדולים ממני וממך ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא ועמוק ת"ל

הוא אשר דיבר ד' בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד כבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי ע"פ מ"ש התורת חיים בהא דאמרו בחולין דף פ"ו כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין דהענין הוא דבתחל' עלה במחשב' לברוא במדת הדין כיון שרא' שאינו מתקיים שיתף מדת הרחמים לדין וביאור הדברים דהקב"ה מנהיג העולם בשניהם במדת הדין ורחמים ולפעמים נמסר הצדיק כולו לדין והעולם מתנהג ברחמים וז"ש כל העולם ניזון בשביל חנינא וחנינא די לו בקב חרובין. אך נרא' דזה דוקא במה שמייסר הצדיק בעוה"ז בעניות ויסורים ח"ו זה מפני שלקח אותו לחלק מדת הדין ועי"ז מנהיג העולם כולו ברחמים אבל מה שלוקח נפש הצדיק לבית מנוחתו זה לא שייך לומר שלקחו למדת הדין דהא להצדיק עצמו זה עיקר תכליתו להדבק באור עליון והקב"ה משתעשע עם הצדיקים ואיך שייך שלקחו למדת הדין ואדרבא ע"י שהעולם נמסר למדת הדין מנהיג את הצדיק ברחמים. וזה לדעתי מ"ש מפני הרע' נאסף הצדיק שלא ירא' ברעת הדור והיינו שבזמן שהעולם נמסר למדת הדין אי אפשר להשאיר הצדיק בעוה"ז למדת הרחמים דהא הצדיק מצטער בצרת הדור ולכך לקחו לבית עולמו ושם ידבק באור עליון וזה מנוחתו. וזה לדעתי מ"ש במ"ק דף כ"ו ע"ב קצף על עולמו וחמס ממנו נפשות ושמח בהם ככלה חדש' רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי צדיק והיינו שהקב"ה קצף על עולמו ונמסרו למדת הדין ולכך לקח נפש הצדיק לשמוח עמו והוא נמסר למדת הרחמים ומעת' זה שאמר משה רבינו כיון שנדב ואביהו לא נתייסרו בעוה"ז רק שברגע אחת נשרפו ע"כ שלקחם למדת הרחמים וכל העולם במדת הדין ולכך אמר בקרובי אקדש והיינו שבהם יתקדש שרוכב ערבות שש ושמח בהם בבוא אליו נפשות נקיים צדיקים ועל פני כל העם אכבד והיינו שעל העולם יהי' קצף חליל' ולכך נתקדש בהם ודו"ק היטב

הוא אשר דיבר ד' לאמר בקרובי אקדש ועל כל פני העם אכבד וידום אהרן. כבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי עפמ"ש במק"א בטעם שהכה"ג אינו מטמא כלל אף לשבע' מתי מצוה משום שהקורב' אינו רק מצד הגוף והכה"ג לרוב קדושתו נזדכך גופו והיה רוחני ואין לו יחס שאר בשר שהוא מצד הגוף והארכתי בזה והראוני שזכיתי לכוין לדברי הרא"ה בחינוך פ' אמור וע"ש בפ'