דברי שאול עה"ת ומגילות קנו

מגדף ואינו נהרג מיתת העונש כי אם מיתת כפיר' יע"ש וא"כ מכ"ש במחשבת ע"ז שבודאי כופר במציאות התור' כלל וכלל לכך ענשו משום כפיר' וא"כ מה לי במעש' או במחשב' סוף סוף הוא כופר ולפ"ז העול' שבא על הרהורי עביר' והיינו הרהורי ע"ז דבכל העבירות א"צ ריצוי כלל ומה"ט כתבו התוס' בזבחים דעול' מקרי דורן והיינו דבש"ס דילן אזלינן דעול' באה על עשה ועל לא תעש' שניתק לעש' אבל לפי דברי המדרש הוא דוקא הרהורי ע"ז ולזה שפיר מקרא מלא הוא והעול' על רוחכם הי' לא תהי' אשר אתם אומרים נהי' ככל הגוים וגו' ומבואר שם שמחשבים להיות ככל הגוים וא"כ כופרים בתור' ולכך מענישים אותם על המחשב' ודו"ק

עוד נראה לי בזה דהנה כבר נודע דבמחשב' רעה אינו מצטרף למעש' זולת בע"ז דכתיב בי' למען תפוש את ב"י בהלבם והענין נרא' לי דהנה כבר האריך רבינו בשמנה פרקים לחלק בין מצות השמעיות למצות השכליות דבשכליות אינו טוב שיתאוה במחשבתו לעשות רע דזה תכונ' רעה בנפש משא"כ במצות השמעיות ע"ש ולפ"ז אני אומר דלכך כל מחשב' רעה אינו מצטרף למעש' דאף במצות השכליות אף שהשכל שופט שלא לעשות כל שלא עשה בפועל מה בכך שחשב לגזול ולעשוק כל שלא הפסיד לאחרים הקב"ה מוותר על מחשבתו הרעה בעוד שלא בא לידי מעשה אבל כל זה בשאר עבירות אבל בע"ז דהמחשב' הנפסד' הוא מביא לידי כפיר' באלקי ובכל התור' וא"כ לא שייך לומר דמה אכפת לי' במחשבתו הא המחשב' הנפסד' הזאת מביא לידי עקירת כל הדת חליל' ולכך נענש על המחשב' הרע' וז"ש למען תפוש בית ישראל בלבם שלא יפסד הלב שהוא מקור הגוף וחיותו

ומעתה ז"ש שהעול' באה על הרהור הלב והיינו בע"ז דהוא מחשב' רעה ונפסדה שאף שלא בא לידי מעש' מכל מקום גוף המחשב' מרה כלענ' ואין לך מצוה שכליות יותר מזה והיא תכונ' רעה בנפש אשר לא טוב לחשב בה כלל וז"ש מקרא מלא היא והעול' על רוחכם הי' לא תהי' והיינו שאי אפשר להיות כזאת אשר אתם אומרים נהי' כגוים לעבוד עץ ואבן וכיון שא"א בזה שוב הי' תכונ' רעה בנפש וז"ש מקרא מלא היא והבן בדברים כי היא הער' נפלאה למבין ועיין בעקיד' פ' וירא במ"ש טעם על ע"ז דמחשב' מצטרף למעש' ובשאר עבירות אינו מצטרף והוא כענין מ"ש ודו"ק

ידיו תביאנ' את אשי ד' מה שפרט בשלמים ידיו תביאנ' יותר מבכל הקרבנות כבר הבאתי פ' שמיני מה ששמעתי בשם הגאון מוה"ץ ז"ל אבד"ק בנהייט ואני אמרתי בזה דהנה לפי שבכל הקרבנות נקרב הרב' לגבוה והכהנים אוכלים אבל בשלמים שכולו לבעלים ומעט אשר הוא לגבוה לכך אמר שעכ"פ בזה נתרצה אלא דינו שידיו בעצמו יביאנ' ולזה קאמר שגם השוק הימין יתנו לכהן והיינו שזה מהראוי שיתן לגבוה רק שהקב"ה וויתר משלו שיתנו לכהנים חלקו וז"ש כי את חזה התנופ' ואת שוק התרומ' לקחתי מאת בני ישראל ואתן אותם לאהרן הכהן והיינו שבאמת שלי הם רק שוויתרתי שיהי' לכהנים והמופת לזה שהרי אהרן נמשח כעת להיות כהן והקרבנות נצטווה משה בהר סיני וע"כ שבאמת מהראוי להיות לגבוה רק שהקב"ה נתן חלקו לכהנים וז"ש להלן זאת התור' לעול' ולמלואים אשר צוה את משה בהר סיני והיינו שכבר נצטווה ע"ז בהר סיני וא"כ של הקב"ה הם ואולי הי' זה התנצלות שלא יחשבו שמשה עשה כן מעצמו בשביל שאהרן אחיו ובניו הם כהנים ע"כ אמר שנצטווה כבר מאז בהר סיני כן והבן

כל חלב שור וכשב עיין ראב"ע מה שהשיב להצדוקי למה אליה מותרת והרמב"ן השיב עליו ולפענ"ד חליל' להראב"ע קדוש ד' שאחשוב חליל' כי חלב לא נאסר רק בקדשים רק שהשיב להצרוקי לפי דרכו שאינו מאמין בדרשת חז"ל וע"ז הק' א"כ מדוע אסרו חז"ל כל החלב והניחו באליה וע"ז השיב לו לפי דרכו כי פשט הכתוב לא מבואר איסור רק בקדשים וחז"ל שאסרו והניחו זאת ועיין בכריתות דף ד' טעם למה אליה מותרת דיליף מחלב שור וכשב ועז דבר הישנו בשור וכשב ועז וגם שם מוזכר דבענינא דקדשים משתעי קרא ע"ש ומהתימ' על הרמב"ן שלא הזכיר מש"ס הנ"ל וצ"ע

וביום השמיני ימול בשר ערלתו במדרש תנחומא פ' צו תינוק בן כמה נימול נלמד מיצחק דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים והיא תמוה דמקרא מלא הוא וביום השמיני ימול בשר ערלתו וכבר כתבתי בזה וכעת מצאתי בספר סידורו של שבת ח"ב דרוש רביעי פרק ב' אות ה' שאברהם מל בנו במחשב' כל שמונת ימים הי' משתוקק למול אותו דהי' יכול לכתוב ביום שמנה ומדכתיב שמנת היינו כל התכללות שמנת ימים ע"ש ודפח"ח וזה דלמדנו מאברהם אבינו זריזות וכדאמרו בריש פסחים דף ד' והיינו שכל כך הי' משתוקק עד שביום השמיני עמד בבקר כאדם שמצפ' ומשתוקק שכל רגע נחשב לו ליום ארוך ולפ"ז לכך לא למד מוביום השמיני ימול והוא שואל בן כמה נימול היינו שימול כל השמנ' ולמדו מאברהם שמלו כל השמנ' ודו"ק: חסלת פרשת צו פרשת שמיני

קרב אל המזבח פרש"י לפי שהי' אהרן בוש וירא