דברי שאול עה"ת ומגילות קנה

מקרי עבוד' וע"כ דשחיט' לאו עבוד' היא ובמליק' דפסול בזר באמת מקרי עבודה ועיין זבחים דף ס"ח דלרב דמליקה פסול בזר ע"כ דשחיטה לאו עבוד' היא ובזה יש ליישב גם דברי הר"י מאורלינ"ש שפי' דלכך שחיט' לאו עבוד' משום דשוה בחולין ובקדשים והיינו מדכשר בחולין ובקדשים וע"כ דהוא משום צער בעלי חיים וא"כ למה הכשיר' מליק' וע"כ דבמליק' דבעי כהן דוקא לכך מקרי עבוד' אבל בבהמ' קדשים דלא מקרי עבוד' לכך שוה לחולין ודו"ק היטב

במדרש תנחומא נפש כי תחטא אמר הקב"ה כי תחטא ולא אדם לפי שהנשמ' חטא' ושגגת תלמוד עולה זדון עיין בגליון שם. ולפענ"ד הכוונ' למה דפרשתי דלכך שגגת תלמוד עולה זדון דהא ההמון לומדים ממנו ונמצא שאף שהוא לא עשה בזדון מכל מקום עולה ונמשך מאתו זדון כמו כן הנפש שהיא הנשמ' שחצוב' משמי מעל אם היא חטאת אז הגוף העכור יעש' בזדון וזהו שגגת תלמוד עולה זדון ולכך קובל הקב"ה על הנפש שאף שחטא' בשגג' הא הגוף והחומר הגס ימשך אח"כ לעשות בזדון בשאט נפש ודו"ק

כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לד' רש"י כתב דכל מתיקת פרי קרוי דבש ועיין מזרחי שהקש' דלמא דבש דבורים ריבה הכתוב וכתב דא"כ איך שייך קרבן ראשית תקריבו אותם והא לא בא מדיבורים ועדיין תמוה דדלמא דוקא דבש תמרים ולא שום דבש אחר ועיין משנ' למלך פ"ה מאיסורי מזבח שתמה בזה על המזרחי ולא העל' דבר ברור בזה ולפענ"ד הי' נראה דבר חדש דבאמת צריך ביאור כיון דשאור ודבש דין אחד להם א"כ הרי במנחות דף נ"ח דרשו ערובו דשאור מכי כל בין לאביי בין לרבא א"כ בדבש דלא כתיב רק כל בלבד מנ"ל ערובו ואולי מוא"ו דוכל אבל לא מצינו זאת ולולא דמסתפינ' הייתי אומר דבאמת כי כל שאור קאי גם אדבש ואם הי' כתיב כי כל שאור ודבש לא תקריבו כולל הכל ותיבת כל אתי לאורויי שכל מין דבש והיינו אף מתיקת הפרי קרוי דבש ומזה יצא לו לרש"י מ"ש בזה אבל במנחות דף נ"ח שם אמר אם נאמר כל שאור למה נאמר כל דבש וכו' וע"ש דדרשו מהך דכל דבש דרשא אחריתא וצ"ע בזה ובזה נרא' לפענ"ד מה שאנו אומרים בפ' הקטורת בתפל' תני בר קפרא אילו הי' נותן בה קורטב של דבש אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתור' אמרה כי כלו שאור וכל דבש לא תקטירו ממנ' אשה לד' והנ' הנוסח' כלו הלא לא מצאתי בש"ס דילן בכריתות פ"ק רק בירושלמי פרק טרף בקלפי אבל גם שם חסר מקצת המאמר ובאמת שהוא משולל ביאור לגמרי דמה אמרו מפני מה אין מערבין מפני שהתור' אמר' ומה בא להשמיענו ונשאלתי בזה ונפמ"ש י"ל דבאמת גם שאר דבש לא דבש תמרים דקרא ג"כ הי' נותן ריח טוב ורק מפני שהתר' אמרה כל דבש אף דבש דבורים וכל מתיקת הפרי קרוי דבש וז"ב וכמ"ש דעכ"פ רש"י פיר' כך שוב ראיתי ברדב"ז ח"ג סי' תקכ"ז שהאריך הרב' בפרט זה דדבש האמור בשאור ודבש ומשם יש ללמוד הדברים שכתבתי והיה בהעלם עין מהמלמ"ל כאן ובפ"ב דבכורים כל דבריו שם כי בא בחרוכ' ע"ש ודו"ק שוב ראיתי בספר שלום ירושלים שנדפס מחדש שהרגיש קצת בזה ואגב אומר שמ"ש הנוסח חמר חורין עתיק הוא ט"ס שבכריתות דף ז' ובירושלמי פרק טרף בקלפי הנוסח חמר חוור יין עתיק

ולא תשבית מלח ברית אלקיך וגו' על כל קרבנך תקריב מלח. לפענ"ד ביאור הענין כי כבר נודע כי בכל התאוות שבעולם יש ערב טוב מועיל והמובחר שבכולם הוא המועיל אף אם הוא מר בפ"ע בכ"ז אם הוא לתכלית המועיל זה ראוי לעשות והנה המלח בעצמותו אינו ראוי רק שעשוי להטעים כל מאכלים וכמו כן הקרבנות בעצם ד' לא רצה כמ"ש זבח ומנחה לא חפצתי רק כיון שעשוי להקרבנות שיכפרו זה ירצ' וה"ה כל ברית אלקים עם ישראל אינו להם רק של ישראל הוא טוב ולכך נקרא מלח ברית אלקיך ודו"ק והבן. חסלת פרשת ויקרא פרשת צו

במדרש לעולם אין העולה באה אלא על הרהור הלב א"ר לוי מקרא מלא הוא והעול' על רוחכם הי' לא תהי' וכו' הק' היפ"ת דאין זה מקרא מלא רק ע"ד האסמכתא דהעול' בשביל רוחכם אבל פשטת הכתוב אינו מורה ע"ז כלל וכבר כתבתי בזה במק"א בדרוש על שה"ג. וכעת נרא' לי דהנה בטעם דמחשב' רעה אינו מצטרף למעש' ובע"ז מצטרף כ"כ במק"א דהוא בשביל דבכל העברות מה שעובר הוא בשביל שמתאו' לעשות רע ובזה לאשר האדם לא אלוק הוא ע"כ לא העניש' אותו התור' כי לא איש אל ליישר דעותיו שלא יעל' במחשבתו רע ודי לאדם באשר הוא אדם כמו פרוש מן הרע במעש' בפועל לא כן בחושב לעבוד ע"ז שאז הוא אינו מאמין במציאות האלקי חליל' וכופר בתורתו זה אף על מחשבתו נענש וכבר כתב המור' פמ"א לשלישי כי מי שעובר עביר' לא בשביל עביר' רק בשביל שאינו מאמין במציאות התור' הוא בכלל