דברי שאול עה"ת ומגילות קנב

והמשכיל והמושכל אחת יעו"ש ובביאור הק"ר למאמר בקש קהלת למצוא דברי חפץ יעו"ש באר היטב וגם כאן מה שלקח הקב"ה שמות בני ישראל הוא הורא' עצמה שאנו דבוקים בו כל כך כחותם וז"ש מפותחות פתוחי חותם וגו' אבני זכרון לבני ישראל ודו"ק

ולא יכול משה לבא אל אהל מועד מצאתי בתורת כהנים במדות דרבי ישמעאל בסופו הביא מאמר בזה"ל כתוב אחד אומר ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו וכתיב אחד אומר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד הכריע כי שכן עליו הענן אמור מעתה כל זמן שהי' ענן שם לא הי' משה נכנס שם נסתלק הענן הי' נכנס ומדבר עמו ריה"ג אומר הרי הוא אומר ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ד' את בית ד' מלמד שניתנ' רשות למלאכים לחבל וכך הוא אומר ושכותי כפי עליך עד עברי מלמד שניתנ' רשות למלאכים לחבל וכך הפסוק אומר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי כשישוב אפי יבואון אל מנוחתי והוא משולל ביאור ועיין מדות דר"א שהאריך בזה ולפענ"ד הכוונ' דהנה כבר כתבו המפרשים דמה שסירב משה ללכת בשליחות של הקב"ה הוא לאשר לא מצא בנפשו עוז להיות שליח ד' מפני שהי' עניו ולכך אמר מי אנכי כי אלך אל פרעה ואחר כך כאשר נתן ד' בלבו עוז ותעצומות ע"כ מלא לבבו ללכת ובאמת שכן מצינו בירמי' ויחזקאל כשבא להם הנבואה היו מוכרחים להגיד כמ"ש כ"פ בחזקת היד ולפ"ז כאן ג"כ ידע משה רבינו אימתי שילך לדבר ד' עמו הוא בעת שנשאו לבו ללכת והכתוב מודיעו העת אימתי נשאו לבו כשנסתלק ענן ולכך אמת שני הכתובים ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו שבאמת הי' תלוי בעת נתעורר ללכת ולבא אל אהל מועד הי' מדבר עם ד' אבל כשלא נשאו לבו אז לא יכול משה לבא אל אהל מועד לא מפני שהי' איזה מעכב רק שמצד עצמו לא יכול משה לבוא וז"ש הכריע כי שכן עליו הענן אמור מעתה כל זמן שהי' הענן שם לא ה' משה נכנס היינו לא שעכבו הענן שמשה הי' יכול לבוא ולא יעצרוהו הענן רק שמעצמו לא נתעורר אבל כשנסתלק הענן והקב"ה רצה לדבר אתו אז נתעורר משה לבא וז"ש נסתלק הענן הי' משה נכנס ומדבר עמו וא"כ מיושבים הכתובים דבאמת קשה טובא מה נתינת טעם כי שכן עליו הענן הא למשה רבינו אין שום מחיצ' מבדלת וע"כ שמשה מצד עצמו לא מצא לבבו ונפשו ללכת אבל משה רבינו לא עכבוהו הענן ולזה בא ריה"ג לסייע שאלו הי' הכוונ' שמשה רבינו נדחה מפני הענן הרי אומר בכהנים שלא יכלו לעמוד ולשרת מפני הענן מלמד שנתנ' רשות למלאכים לחבל וא"כ נדחו הכהנים מפני הענן והרי הפסוק אומר ושכתי כפי עליך עד עברי וא"כ משה רבינו הובטח שלא ישלטו עליו מלאכי חבלה וע"כ שמה שלא בא הוא מצד עצמו ולזה הביא ראי' מקרא דאשר נשבעתי באפי והיינו עפמ"ש במה שתקנו אנשי כנה"ג מפני היד שנשתלח' במקדשך ופירשתי דהכוונ' שג' שבועות השביעם הקב"ה שלא ימרדו בא"ה ושלא ידחקו את הקץ והכוונ' שכל זמן שהם צריכים להיות בגולה לא יחישו מפלט למו והם נכנעים ומושפלים בעיניה' ג"כ עד שלא ימצא לבבם לבקש להם מנוח ולכך נקראים אסורי התקוה ואינם מתעוררים כלל להיות מבקשים חפשית כאשר האריך בזה הגאון הצדיק מו"ה אברהם עמדין בספרו היקר צרור החיים בחלק המתואר קץ הימין וכבר הבאתי דבריו הקדושים הנוזלים ממקור האמת בהרב' מקומות ומעתה ז"ש אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי כשישיב אפי יבואון אל מנוחתי והיינו שכ"כ לא מצא לבבם וישבו במדבר ארבעים שנה אף שלא ידעו כלל ממה הם מתיראים רק שכ"ז שלא שב אפו לא מצאו בלבבם כן ללכת ללחום וכששב אפי יבואון אל מנוחתי והוא ראי' גם על משה ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא. ובפשטות המקרא הי' נראה לי כי לאשר הענן הי' סימן לבני ישראל מתי יסעו ומתי יחנו ע"כ לא הי' אפשר למשה לבא אל אוהל מועד לדחות הענן כי אז לא היו יודעים בני ישראל מתי יסעו ומתי יחנו וז"ש ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וגו' ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם וגו' כי ענן ד' על המשכן יומם ואש תהי' ליל' בו לעיני בני ישראל בכל מסעיהם ודו"ק היטב:

חסלת פרשת פקודי פרשת ויקרא

וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא עיין רש"י שכתב שכאן שינה הכתוב דבעשירות ובדלות נאמר מחטאתו ובדלי דלות נאמר על חטאתו ורבותינו דרשו וכו' והנה הדרשה תדרוש. ולפענ"ד נרא' דהנה כבר נודע דיש דצח"מ והדומם מתאוה שיתוקן ע"י הצומח והצומח להחי וע"כ אוכל החי הצומח שזה תקנו שמעלהו ממדרגתו הפחותה למדרגת חי והחי למדבר ועיין מקנה סוף קידושין על מאמר הרעותי מעשי וקפחתי פרנסתי והנה גם האדם יש לו נפש רוח ונשמה ויחידה חיה זה אינו רק לשרידים אשר ד' קורא בם ועיין תב"ש בחידושיו לר"ה על מאמר שלשה ספרים נפתחים] ולפ"ז כבר נודע כי האדם כשחטא נאסף והלך לו הרוח והנשמ' לא נשאר לו כי אם נפש הבהמיות וע"ז נאמר ומותר האדם מן הבהמ' אין כי גם הבהמ' יש לה נפש הבהמיות והנה כשמביא קרבן אם מביא