דברי שאול עה"ת ומגילות קנא

שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור הרי החח והנזם טבעת עגול וכומז והוא תימה כי מה ענין גניבה לכאן. והנרא' כי רמז למה שאמר במדרש ששמטו אחת מטטרטמטין של מעל' בעת עשו העגל ולכך נתכפרו בתשלומי ד' וה' או לפמ"ש במדרש פרשת תרומ' שהזהב לא הי' ראוי שיהי' בעולם כלל רק שהוצרך לבהמ"ק א"כ הם שעשו עגל זהב הרי גנבו הזהב שכל הזהב לא הי' ראוי שישתמש בו העולם זולת למקדש ולכך שלמו ד' וה'

והמלאכה הית' דים לכל המלאכ' לעשות אות' והותר הכוונ' לדעתי כי יש בחייטים האומנים הבקיאים שיודעים להעריך מלבוש לפי הראוי אף כי לפי ערך לא ניתן להם כ"כ אמות משי וכמדומ' רק בחכמתם יודעים לסדר ולהעריך הדברים שיהיו יפה והנה כאן סיפר כי החכמים היינו בעוצם חכמתם שמרבים העם להביא והעבירו קול שלא יביאו בא להשמיענו שלא תחשוב כי באמת הי' די לכל אומן ואומן לעשות וע"ז בא להודיע שהיו מבינים, כ"כ עד כי באמת רק מפאת המלאכ' במה שידעו לסדר כל נתח למינהו ולכך הית' המלאכ' דים לכל עושי המלאכ' לא הדברים בכמותן רק בחכמת המלאכ' הדבר תלוי וז"ש מרבים העם להביא מדי העבוד' למלאכ' היינו כפי חכמת העבודת מרבים להביא לא לפי עצם הכמות והבן ומה שהקפידו על ריבוי הבא' היינו לפי שחשו שהעולם לא ירצו להביא רק הצורך לעבוד' וכ"א רוצה לזכות במשכן ואם יוותר לא יוודע של מי הוא ולשנות לצדק' אחרת אסור ולכך הקפידו על ריבוי ההבא' ודו"ק

אשר צבאו פתח אהל מועד עיין רש"י שהיו מקשטות עצמן ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן והי' מואס משה בהן מפני שעשויים ליצר הרע א"ל הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל וכו'. הענין נרא' כי קדושת הזווג אם היא לכוונה טובה היא כעין ידיע' אלקית כמ"ש והאדם ידע את חוה אשתו ועיין רמב"ן מ"ש בשער הזווג והובא בשל"ה ובראשית חכמ' שלכך מותר לחשוב כל מחשבות טובות בעת הזווג ועיין ט"ז באו"ח סי' ג' וזה שהעיד הקב"ה על הנשים הכשרות שכל מחשבתם הי' להעמיד רבבות צבאות למען תשרה שכינ' שהרי אמרו שאין השכינ' שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות וכבר אמרו ביבמות דף ס"ז אם חסר אחד וזה לא עסק בפ"ו הרי גרם שתסתלק השכינ' מישראל ע"ש וז"ש במראות הצובאות אשר צבאו פתח אהל מועד שתשר' שכינ' באהל מועד והעיד הקב"ה על כוונתם הטוב' וגם זה הי' גורם לשרות השכינ' ולכך קבלם ודו"ק היטב

מרבים העם להביא מדי העבוד' למלאכ' אשר צוה ד' לעשות אותה ויצו משה ויעבירו קול במחנ' לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא והיא תמוה מה כל החרד' הזאת שמרבים להביא ואם יהי' מותר יחזירו להם או שיהי' לבדק הבית ולמה צוה משה שלא להביא והנרא' בזה ע"פ מה דאמרו במס' שקלים פ"א אין אנו יכולין לעמוד על אופיא של אומה זו כשהן נתבעין לעגל נותנין וכשהן נתבעין למשכן נותנין וביאור המאמר דיש בנותני צדק' שקש' עליהם לתת רק שנותנין בשביל מצות צדק' ויש שהוא בטבע פזרן והנה המופת והמבחן לזה הוא כשרואין שנותנין לדבר עביר' ג"כ הוא מחמת פזרנות בטבע ואם אינו נותן לדבר עביר' רק למצוה יוכל להיות שהוא מצד מצות ד' וז"ש אין אנו יכולין לעמוד על אופיא של אומה זו כשהן נתבעין לעגל נותנין וא"כ אף שנתנו למשכן לא ניכר שניתן לשם צדקה ומעתה זהו שחרדו האנשים שמרבים העם להביא ומי יודע כוונתם אם אולי בטבעיהם פזרנים וע"ז הי' המבחן שיצוה משה שלא ליתן לא נתנו ומזה המבחן שמצד מצות השם עשו וזה נרא' לי מ"ש פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד והיינו ע"ד מ"ש במדרש מגלת אסתר דהשיב אחד לרשב"י במצות בוראי לית אנא רשי' והיינו שהי' קמצן ורק למצות הבורא נתן בפיזור ע"ש וז"ש פזר נתן לאביונים ולא פזר על דברים אחרים. לכך צדקתו עומדת לעד ובזה יש לפרש מ"ש בב"ב עד היכן כחה של צדקה והשיב פזר נתן לאביונים והיינו שאם הוא מפזר בטבע אין כ"כ המצוה בשלימות אבל אם הפיזור הוא לאביונים זה כח גדול וז"ש פזר נתן לאביונים ודו"ק. חסלת פרשת ויקהל. פרשת פקודי

מפתחות פתוחי חותם על שמות בני ישראל וישם אותם על כתפות האפוד אבני זכרון לבני ישראל מ"ש פתוחי חותם וגם בציץ כתיב פתוחי חותם. נרא' לפענ"ד הכוונ' ע"ד מ"ש המהר"ם אלמשונינו שמה שמבקשים כנסת ישראל שימני כחותם על לבך הכוונ' שתהי' כל תכלית דבוקי בך דהנה דביקות שלשה חלקי הפעולות הפועל והנפעל והפעול' ביחד לא נמצא בפועלים הגשמיים שאין הפועל דבוק בהנפעל כי פעם עושה כסא ופעם שלחן וכן הנפעל אינו דבוק בהפועל וכמו הכלי ומלוא' שאין היין ממלא הכלי שגם מים יכול למלאות אבל החותם שעיקרו עשוי לחתום בו והנטף השעוה שעשוי רק לחתום עליהם יצדק לומר ששלשת חלקי הפעול' דבוקים ביחד כי אין לכל אחד תכלית כ"א לפעול' הזאת וגם אנחנו מבקשים שנהי' דבוקים כל כך עד שיהי' כל דבוקינו בד' ויהי' השכל