דברי שאול עה"ת ומגילות קנ

פרשת ויקהל

ששת ימים תעש' מלאכ' ויום השביעי שבת. עיין רש"י הקדים להם אזהרת שבת למלאכת המשכן לומר לך שאין מלאכת המשכן דוח' שבת עיין מזרחי למה הפך הדבר שהקב"ה הזהירו על המלאכת המשכן תחל' ואח"כ על השבת ולפענ"ד נרא' ע"פ מה שראיתי בספר מירא דכיא ע"פ ולא תגעו בו בשם הרב מו"ה אהרן ליסער בביאור מה דאמרו במ"ק על פסוק חכמות בחוץ תרונ' דרבי אמר לר"ח אם קרית לא שנית דהכוונ' כל מי שלומד בפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ ולכאור' פשטת המאמר כר"ח ואמר הוא ע"פ מה שכתבו המדקדקים דכל פעול' שת"ו בראש' משמשת לזכר נוכח ולנקב' נסתר וא"כ זה שאמר לו שתרונ' אינו קאי לנוכח לזכר רק נסתר ומוסב על התור' שהתור' מעצמ' תנגן ודפח"ח וכן הביא בשם המדקדק הגדול ר' זלמן הענא שאמר במ"ש ואל' המשפטים אשר תשים לפניהם שפירש"י השוה הכתוב אשה לאיש לכל הדינים שבתור' ולא נודע מאין למדו זאת ואמר הוא מלשון תשים שהוא נוכח לזכר ונסתר לנקב' ודפח"ח. ולפ"ז כאן כתיב תעש' שהיא נוכח לזכר וגם נסתר וקאי גם על הנקב' והיינו שבמלאכת המשכן גם הנקיבות נצטוו וכדכתיב בויקהל שבאו הנשים על האנשים והנ' בתוספות קידושין דף ל"ד רצה ר"מ איש ירושלים לומר דמ"ע שהז"ג דליכא עשה בנשים שוב ידח' עשה הל"ת ולפ"ז במלאכת המשכן דיש עשה ובשבת ליכא רק ל"ת לנשים א"כ שוב ידח' העש' לגבי נשים ולזה אמרו כל העוש' מלאכ' יומת ול"ת שיש בו מית' חמור מצד עצמו ואינו דוח' ועיין רמב"ם פ"כ מהלכות שבת וזה שכתוב כל הנו. בו מלאכ' והיינו גם הנשים ולכך הקדים משה אזהרה שבת לפי שכאן צוה מלאכת המשכן גם לנשים ולכך הקדים שבת ודו"ק היטב

ויום השביעי שבת לד' אלקיך. הנה בהא דכתיב ושבתה הארץ שבת לד' פרש"י לשם ד' לשם שבית' ושמעתי בשם דודי הרב מו"ה יוסף נ"ז כי' דהענין הוא די שסוחר שרוצה למהר מהלכו וע"כ מוכרח לשבות חצי יום שהסוסים ינוחו מעט למען יוכלו לרוץ אח"כ במהרה ונמצא שהשבית' היא בשביל שירוצו מהר אבל שביתת שבת הוא לא בשביל שיוכל לעשות אח"כ מלאכה רק לשם ד' ודפח"ח. ואני מוסיף דהנ' תכלית השבת לזכור כי ששת ימים עשה ד' שמים וארץ וביום השביעי שבת והנה בהקב"ה כביכול לא הי' השבית' למען יוכל אחר כך לעשות כי לא ייעף ולא יגע ורק שרצה כביכול לשבות ולכך גם אנחנו מחוייבים שיהי' השבית' לשם ד' ודו"ק היטב

זהב וכסף ונחושת. האלשיך מביא מדרש רבה פמ"ט זהב זה אברהם שנבחן כבחון הזהב בכבשן אש כסף זה יצחק שנצרף ע"ג המזבח ככסף נחושת זה יעקב שנאמר נחשתי ויברכני ד' בגללך. ודקדק בזה למה באברהם אמר שנבחן כזהב וביצחק שנצרף ככסף וביעקב כנחושת וגם מה שהביא מנחשת ויברכני ד' בגללך היא תמוה מאד דכי לשון נופל על לשון דריש וכמעט אין לו הבנה. ולפענ"ד נרא' דהנה כבר אמרו הכסף קונה את הזהב והנחושת את הכסף וביאור הענין דאף דזה ודאי דהזהב חשוב יותר מכסף וכסף יותר מנחושת מכל מקום הכסף קרוי פירי לגבי זהב לפי שיוצא בהוצא' וחריפא זבינא יותר מזהב וכן נחושת יותר מכסף ועיין ריש הזהב מה ששנה רבי בילדותו ובזקנותו והנה נחקור' נא מעלת הזהב ומעלת הכסף הנה הזהב בעוד לא קיבל צורת המטבע הוא זהב בעצמותו ומשקיבל צורת המטבע אף שקיבל צורה נכבדת ויש לו חשיבות מפאת הצור' מכל מקום יש בו שינוי השער בזולא ויוקרא אבל הכסף אדרבא משקיבל הצור' אין בו אחריות כ"כ אבל קודם שקיבל הצור' צריך לחשוב כמה יש בו כסף אם הוא מי"ג לייעונג או פחות או הרב' והנחושת שאין בו לא זה ולא זה מכל מקום יש בו מעל' שיוצא בהוצא' וגם הכפרי אשר לא ירצה לקבל שום מטבע של כסף ושל זהב מכל מקום נחושת יקבל שהוא עובר לסוחר כלם שווים בזה והנה כבר נודע כי כל אשר יש לו מעל' יתיר' מצד הצור' החומר חלוש יותר כמ"ש העקיד' על ביאור המאמר בן אדם מה יהי' עץ הגפן בתוך עצי היער ע"ש: והנה אברהם הי' לו שלימות המעלות והמדות והי' גומל חסדים טובים וכל המדות טרם קיבל עליו גירות למ"ד בכמ"ח שנים הכיר בוראו ואח"כ נוסף עליו שלימות בקבלו אמונת אלקית ונעש' גר צדק וקבל הצור' האלקית והנה זה דמיון לזהב שע"י הצור' עמד בנסיון גדול אם יתקיים אמונתו בו וכמאמר המדרש על פסוק אחות לנו קטנה וגו' נצור עלי' לוח ארז ע"ש בפי לך לך וא"כ זהו שנבחן כבחון זהב שקבל הצור' הנכבדת ביתר שאת ויתר עוז אבל יצחק הי' כבר בטרם נוצר בבטן יהודי שהי' כבר בן אברהם ואדרבא שלימות האנושי הי' חסר לו שהי' כלו דין וא"כ לזה נצטרף כצרוף הכסף לא מצד הצור' האלקית שזה הי' לו בשלימות רק מצד חומר האנושי כמו שצורפין הכסף לבחון כמה יש בו כסף ויעקב שהי' כלול בהדרו כן בשלימות האלקית והאנושיי והי' כ"כ מפורסם בזה עד שגם לבן הכיר בו כי ברכת אלקים בו ואמר נחשתי ויברכני ד' בגללך הי' דמיון הנחושת שיוצא בהוצאה וגם הכפרי יודע חשיבתו ודו"ק היטב

במדרש רבה בפרשתינו פ' נ"ח אמר משה לפני הקב"ה כתבת בתורתיך כי יגנוב איש