דברי שאול עה"ת ומגילות טו

אז קשה שיתגבר עליך ואז תשופנו עקב והבן בדברים כי נעימים הם

הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. עיין עקידה שהאריך בביאור הכתוב בזה. ולפענ"ד ע"פ דרכו כי גם המלאכים הם יודעים טוב ורע רק שאינם אפשריים על הרע יתפרש המקרא היטב ע"פ מה שעינינו הרואות שיפחד האדם יותר מאיש אוהבו שנעש' שונאו יותר מהשונא שהשונא אינו יודע סודותיו וסתריו לא כן איש אוהבו שאליו נגלו כל תעלומות וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום כי לא אויב יחרפני ואשא לא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי אשר יחדיו נמתיק סוד וגו' והוא מובן עפ"י דברינו ומעתה זה שחשש הקב"ה שהאדם קודם החטא כבר בא בסוד ד' והי' כאחד ממנו לדעת טוב ורע והי' כשרפי מעלה ורק שלא היה יודע מה מעלה של העץ החיים אבל עכשיו כי חטא א"כ יש לחוש פן יקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם וישאר קרח מכאן וקרח מכאן כי לא יהי' לו מקום לשוב כי מאחר שיהי' חי לעולם ויהי' נצחי ולא יהי' אפשרי הבחיר' בזה לא שייך חטא אחר שאין בכחו לחטוא כמו שהאריך תעקיד' בדרוש הנכבד הלז דרשהו משם. וזה לדעתי מ"ש בע"ז פ"ק לא היו ישראל ראויין לאותה מעשה ולא היה ראוי דוד לאותה מעש' אלא להורות תשוב' והכוונ' כי מצד מעלת הדור ההוא וגם דוד שאמר לבי חלל בקרבי כמעט שלא היה אפשריים על הרע אמנם אם נבטל מהם אפשריות הבחיר' לעשות רע לא היה שייך בהם שום ענין מצוה אם אין להם כח לעשות רע וכל ענין מעלת התשוב' הוא כי אחר שהוא אפשרי על תרע שוב הבחיר' בטוב מעלה גדולה וזה שכתוב כדי להירות תשוב' והבן כי מליצה נמרצה היא וזה מה שאמרה הנחש והייתם כאלקים לדעת טוב ורע היינו לא שתהי' אפשרי הבחיר' עושי טוב ורע רק יודעי טוב ורע ודו"ק

הן האדם הי' כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם וישלחהו ד' אלקים מגן עדן לעבוד את האדמ' אשר לוקח משם. ודקדק הבינ' לעתים וכי כילות יש למעלה מה בכך שיחי' לעולם וכבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי דהנ' כבר אמרו יפה תלמוד תור' עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון ולפ"ז הנה לאחר שאכל אדם הראשון מעץ הדעת והי' עלול לחטא לא הי' ראוי שישב בג"ע כי אם לא יהי' מוטרד על המחי' ועל הכלכל' אולי יחטא וע"כ שלחו מג"ע לעבוד את האדמ' למען שביגיעת אף וזיעת נפש יאכל לחם ולא יעש' עוד מלאכ' הקדש וזה שכתוב הן האדם הי' כאחד ממנו לדעת טוב ורע והוא עלול לחטא על כן אין תכלית עוד שיאכל וחי לעולם שאז לא יאכל בזיעת אף וביגיעת נפש ואולי יחטא וע"כ שלחו מג"ע לעבוד את האדמ' אשר לוקח משם למען שיגיעת נפש וזיעת אפים שניהם גם יחד משכחת עון ולכך אמר לו בזעת אפך תאכל לחם כי עפר אתה ואל עפר תשוב ואתה עלול לחטא כמשפט האנוש אשר בעפר יסודו וסופו לעפר ולכך קודם החטא כתיב ואד יעל' מן הארץ והשק' את כל פני האדמ' והושיבו לאדם בג"ע. ויש להמתיק הדבר ע"פ מה ששמעתי בשם כבוד אבי מורי הגאון נ"י שאמר בביאור המאמר לא ראיתי שועל קייץ וכו' ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי ואמר הוא דהנ' באמת תכלית בריאת המין האנושי הוא שישכיל מושכלות לעבוד את ד' ולדבר הזה צריך מכוח' גדול' מטרדת הגוף למען יוכל להיות פנוי לעבוד את ד' אך זה לצדיקים אבל לרשעים אדרבא הבטל' מביאה לידי כפיר' ולעשות כל רע ע"כ את העולם נתן ד' בלבם למען יהיו מוטרדים מאוד. ובזה פירש הא דאמרו ביומא גבי המן דלצדיקים הי' בא בלי טורח ונרשעים כתיב שטו העם ולקטו ואמר הוא כי הצדיקים הי' צריכים הזמן לדברים השכליים לעשות מלאכת הקודש ע"כ בא להם בלי יגיעה משא"כ הרשעים היו צריכים לטרוח אחרי מזונות למען לא יעשו כל תועבה וזה שאמר אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער והיינו למען יהי' הנפש פנוי אך לעבוד את ד' ולחזות בנועם יקרו אך הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי ודפח"ח. ולפ"ז גם כאן קודם שחטא אדם הראשון היו נבראו כל דברים בצביונן וקומתן ואד על' מן הארץ להשקות את האדמ' למען לא יצטרך האדם הראשון לעניני תגוף ויוכל לעסוק במושכליות אבל לאחר החטא שלחו מג"ע לעבוד את האדמ' למען יהי' נאחז בסבך הטרדות ויגיעת שניהם משכחת עון כנ"ל נכון מאור

הן האדם הי' כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם אמרו במדרש אין ועת' אלא תשוב' מכאן שפתח לו פתח לתשוב' כבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי דהנ' אין לך ענין היותר מבהיל האדם ומכניע לבו לשוב בתשוב' מיום המית' וכבר אמרו אם יצרו פגע בו יזכור לו יום המית' שאז יצרו נכנע וזה שכתוב במדרש טוב מאוד זה המות שאלמלא לא מתירא האדם שימות אז הי' הולך שובב בדרך לבו ומעתה כיון שאכל מעץ הדעת ונעשה עלול לחטא לכך חשב הקב"ה פן יאכל מעץ החיים ואכל וחי לעולם ואז לא ימנע מעשות כל התועב' באין מחריד ע"כ גרשהו וזה שכתב מכאן שהתחיל לו פתח לתשובה שאל"כ מה כל החרד' הזאת שחרד שמא יאכל וחי לעולם