דברי שאול עה"ת ומגילות קמו

בו שאח"כ שהמלך משמיע קול שופר מי האיש הירא ורוצ' לשוב ילך וישוב ויקבל המלך תשובתו ואם לא ירצו לשוב כי אז תהי' עוונותם על עצמותם כמו כן ענין שופר של ר"ה ולכך אמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו והיינו שלא יחרדו לעשות תשוב' אז אם תהי' רעה בעיר וד' לא צוה היינו שהקב"ה כביכול נקי מזה והם הביאו עליהם רעה מעצמם ודפח"ח. ועיין בילקוט בעמוס שם על הפסוק אם יתקע שופר ותראה שם משל יפה ותמצא כי כיון אבי נ"י לאמתו של תור' ועיין במדרש פרש' ראתה משע' שאמר הקב"ה ראה אנכי נותן לפניהם היום הברכ' באה מאליה והקלל' ח"ו באה מאיליה והובא ברש"י באיכ' על הפסוק מי זה אמר ותהי ד' לא צוה והוא ממש כדברי א"מ הרב הגאון נ"י ומעת' הנה השופר יהי' על שני פנים אם שיצמח מזה טוב' שכאשר העם ישמעו ויקבלו מוסר אז הקב"ה שהוא בעל הרחמים ורוצ' בתשובתן של בריות ואז נתעלה באותו שופר וז"ש שהקב"ה נתעל' באותו שופר שנאמר עלה אלקים בתרוע' שאז נתכפר להם עון העגל שארבעים יום האחרונים היו ברחמים ולכך תקנו שיהיו תוקעין בכל שנה ואז יקבלו מוסר טוב ואם לאו ידעו שלא על ד' תלונתם וזה שכתוב אם יתקע שופר בעיר ולכך הביא המקרא הלז וכדי לערבב השטן הוא עפמ"ש בירושלמי כד שמע קל שופרא מתבהיל ולא מתבהיל כד שמע קל שופרא תנינא מתבהיל אמר הא ודאי אתי משיחא אמר הא ודאי זימנא דיתקע בשופר גדול והענין הוא דהנ' השופר שבא רק על הספק אם ישמעו ואם יחדלו זה לא מקרי שופר גדול דאולי לא ישמעו ולא ניחא למרייהו שיענשו כי הקב"ה חפץ בטובתם ולא ברעתם חליל' אבל כשנשמע קול שנית הוא גם במלך בו"ד שבעת בואו למלחמ' משמיע קול אם ירצו המורדים להכניע בטוב אז לא יבא למלחמ' ואח"כ כשנכנעו הוא משמיע בקול שנא ירעו ולא ישחיתו וז"ש שופר גדול שזה מורה על התשוב' שלימ' ודו"ק. וראיתי בבינה לעיתים עת קץ דרוש ג' שכתב שהב"י לא דק שבפרקי ר"א אינו מסיים בפסוק אם יתקע שופר והטור הוא דסיים זאת שמפרקי ר"א נלמד שיש לתקוע בכל החודש כי השופר מעורר לתשוב' ע"ש ובמחכ"ת לא עיין ברא"ש שמעתיק פרקי ר"א בסוף ר"ה וכתיב בה כל הלשון מפרקי דר"א כמ"ש הב"י ע"ש

וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. עיין בש"ס ברכות שאמרו שיש אוצר של מתנת חנם שמחונן וכן יסד בפייט כמה פעמים הכוונ' לדעתי כמו שאמרו חכמי הרופאים שיש ווריד אחד באדם שמשמר דם המותר על החיות ומסגל אותי הדם בעת דחקו של אדם והוא חלשות כחו או שמהענ' אז אותו ווריד שופך דם ונותן כח החיוני באברים וה"ה כאן שהקב"ה משמר זכיות של הראשונים לעת צורך לבריות ולבנים יזכור וזה הענין של האוצר של מתנת חנם ודו"ק והבן

קום עשה לנו אלהם ם אשר ילכו לפנינו בענין העגל עיין בראב"ע וכוזרי שנתנו מסוה ע"פ העם שכוונו לכבוד חונה בצורת גוי'. ולפע"ד היה נרא' דזה הענין שפר' אדומ' מכפרת על העגל דהנ' כבר כתבו בשם בחינת הדת דענין ההגשמ' לא יזיק לההמוני דההמון כל שהוא מצייר איז' ענין שמתיירא מלפני מה יזיק לו ההגשמ' דעכ"פ מאמין שיש בורא עולם הממציא כל הנמצאים ומכ"ש להמשכיל שלא יזיק לו ההגשמה ואדרבא לפע"ד ענין ציור רוחני יוכל להזיק יותר להמשכילים אם לא יבואו לאמתת תוכן הדברים המה יציירו ענינים רוחניים ויוכלו לקצץ בנטיעות משא"כ ההמון שהמה לא יבינו הרוחניות ולא יבאו לידי מכשול. וזה ענין דומ' לפענ"ד לפרה שמטהר טמאים ומטמא טהורים כמו כן ענין הרוחני אם אינו מובן באמת יזיק להטהור ולהטמא לא יזיק והבן בדברים והיא מליצה נמרצה

וירא את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן לשמצ' בקמיהם. הכוונ' נרא' לפע"ד כי אהרן נתיירא שאחר שרצו לעבוד לעגל פן יתחברו אל האומות וככל הגוים בית יהוד' ואז לא יהיה חליל' תקנ' למפלתם וע"כ עשה להם עגל ויאמרו אלה אלקיך ישראל וא"כ עכ"פ אין להם התחברות עם הגוים ואז יש מקום לשוב לד' וז"ש כי פרעה אהרן לשמצ' בקמיהם ה היינו שעכ"פ יפרדו ויהי' לשמצ' בקמיהם ודו"ק וכבר אמרו ביומא דף ע"ב שאמרו א"ה לאחר שראו הכרובים מעורים הללו שברכתו ברכ' יתעסקו בזה וא"כ גם העגל שהי' כבוד שוכן בתוך גיוה היה לשמצ' בקמיהם

מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדול' ויאמר אהרן אל יחר אף אדוני אתה ידעת את העם כי ברע הוא ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו ויאמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. לכאור' יפלא מה השיב על השאל' דסוף סוף עשה העגל ועיין רמב"ן אך נרא' ע"פ מה ששמעתי מפי אבי מורי הרב הגאון נ"י בהא דאמרו בסנהדרין דאמרו בחלק גבי ר"א דאתחזי ליה מנש' בחלמא וא"ל חברי קרית לן מהיכן בעית למשרי המוציא א"ל וכו' מהיכא דקרים בישולא א"ל מאחר דחכימת כולי האי מ"ט פלחת לצלמא א"ל אי הוות התם הות נקיט בשיפולי גלימא ולא נודע כל הענין ואמר הוא דהנ' עינינו הרואות כל דבר שנשתלשל בתחלת צאת לאור העולם הדבר בתקפו ואח"כ נחלש כח הדבר ואשר ירא' הדבר כעת בעת הוא בתכלית החולש'