דברי שאול עה"ת ומגילות קמה

שהעגל שעבדו ישראל היו לאשר חשבו שכבוד ד' שוכן בתוכו וא"כ נקרא כזב ודו"ק

השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ וגו' כי את מזבחותם תתוצון וגו' כי לא תשתחוה לאל אחר כי ד' קנא שמו וגו' פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו לבניך וכו' והזנו את בניך אחרי אלהיהן אלקי מסכ' לא תעש' לך הנה יש בכאן כפל לשון. ולדעתי נרא' דהכתוב בא לבאר כן כמה יוכל להיות המכשל' יוצאת במה שלא יעשו כפי החיוב אף אם בודאי לא יעבדו ע"ז וכמאמרם בע"ז ישראל שבח"ל עובדי ע"ז בטהר' הן והיינו כי ההמון לא יוכלו לראות את הנולד וכאשר רואים בפועל שעובדים ע"ז מזה יברחו וכדומ' בכל עבירות אבל מדבר שכעת אין כאן עביר' רק שיוכל לצמוח מזה כמה מכשולות ע"ז לא ישימו לב והתור' הקדוש' ברצות' להבינ' כמה גדול המכשל' ביארה בזה כי הנה בלי ספק כל איש ישראלי זה ודאי שלא יחשבו חליל' לעבוד ע"ז וכמו שאמר דוד בתהלים אם נשא כפינו לאל זר הלא אלקים יחקור זאת והנ' יוכל האדם לומר בלבו באמת לא אעבוד ע"ז אבל בכ"ז לא אריב עמהם ואניח מזבחותם ולזה אמר השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ פן יהיו למוקש ולזה אמר כי את מזבחותם תתוצון והיינו שתרא' לחוץ מזבחותם ולעקור אותם מכל וכל ולזה אמר כי זה ודאי שלא תשתחוה לאל אחר כי ד' קנא שמו וגו' אבל פן תכרות ברית ליושב הארץ וקרא לך ואכלת מזבחו בחשבך כי בזה אין עליך עונש וחטא וכמ"ש רש"י ולזה אמר ראה מה יהי' בסוף כי סופך שלקחתי מבנותיו לבניך והזנו את בניך אחרי אלהיהן ולזה אמר אלקי מסכ' לא תעש' לך והיינו שזה הוא כאלו אתה בידים תעש' לך אלקים כי ע"י שאת' תאכל מזבחו ותתחתן עמהם הוה כאילו אתה עושה מסכת בידיך וע"כ השמר לך פן יהיה למוקש ודו"ק

ויתן על פניו מסוה. בענין הקרון פנים והמסוה לפענ"ד נרא' דלפי שעשו להם עגל וכל כוונתם הי' שיהי' להם כבוד חונ' בתוך גויה כמ"ש הראב"ע והכוזרי וא"כ ראה הקב"ה שיהי' למשה קרון בפנים והוא כבוד השכינ' חונה בתוך גויה וע"כ נתן מסוה על פניו להראות כי כבוד ד' עליו חופף ולא יוכלו להביט אל פניו כי אם יביטו בו אז לא יתרא' להם הציור של כבוד חונה בתוך הגוי' כי זה משה האיש כאחד האדם אבל כאשר ראו כי לא יוכלו להביט באור פניו כי באור פניו נגה הכבוד מלמעל' כביכול ע"כ הבינו שהוא כבוד חונה בתוך גויה והוא כמו מי שמסתכל בשמש שצריך ליתן מסוה על פניו דאל"כ עיניו כהות כנלפענ"ד ואם שגיתי ד' יכפר בעד

וחג האסיף תקופת השנה ובתרגום וחגא דכנישא במפקא דשתא שמעתי אפי ר"י סגי נהור שאמר שלדעתו הוא ט"ס ונשתרבב הטעות ממ"ש בפ' משפטים וחג האסיף בצאת השנה ושם שפיר פירש במפקא דשתא אבל כאן כתיב תקופת השנה ותקופ' הוא מלשון היקף וצריך לומר בתרגום במקפא דשתא אבל לפענ"ד א"צ כי גם תקופת השנה פירש"י שהוא בחזרת השנ' בתחלת שנה הבאה וגם האבן עזרא כתב וז"ל וכתיב בשני מקומות ושם כצאת השנה כי סוף השנה היא תחלת השנה האחרת ע"ש ולפ"ז התרגום תרגם על הענין ולא לפי פירוש המלות ופירש במפקא דשתא ורצה ליישב השני פסוקים במ"ש שם בצאת השנה וכאן בתקופת השנה וזה דרכו בכמה מקומות לתרגם לפי הענין ולא לפי פירוש המלות כמ"ש הרמב"ן כמה פעמים ודו"ק. ועיין בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק בשמואל א' סי' ב' ויהי לתקופת הימים שפירש במשלם יומיא וכ"כ הרד"ק הרי שתקופ' היינו השלמה וכמ"ש כאן במפקא שתא ודו"ק ונשאלתי מדוע לא למדו הש"ס מכאן בפ"ק דר"ה דהשנה נחשב מתשרי שהרי נקרא סוכות בצאת השנ' או תקופת השנ' ולפענ"ד באמת זה הטעם דלתקופ' היא ר"ה לשנים וכדאמרו בדף ח' שם ואף דאמת בדף י"ב דלר"י מניסן מנינין לפענ"ד נרא' דניהו דבניסן נברא העולם אבל השנים מונים מתשרי כמ"ש רש"י בדף י"ב בהדיא והקרא מסייע להו

עלה אלי ההרה בפרקי דר"א פ' מ"ו והובא ברא"ש וטור או"ח סי' תקפ"א שבר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההר' שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ז והקב"ה נתעכ' באותו שופר שנאמר עלה אלהים בתרוע' וגו' לכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החודש כדי להזהיר את ישראל שיעשו תשוב' שנאמר אם יתקע שופר בעיר וכדי לערבב השטן והקש' הב"י שאחר שהביא ראי' משופר שתקעו במדבר למה הביא מהא דאם יתקע שופר בעיר והנרא' לי בזה דהנ' יש לדקדק עוד מה שאמר והקב"ה נתעל' באותו שופר שנאמר עלה אלקים בתרוע' מה ענין עלי' שהי' נתעלה. אך נראה עפמ"ש ששמעתי מפי כבוד אבי מורי הרב הגאון ני' בעמדו במקהלות ב"ק בערזאן בר"ה לפני התקיעות לנהל העם על מבועי המוסר ההוא אמר בביאור הכתוב אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם תהי' רעה בעיר וד' לא צוה דהכוונ' דהוא עד"מ מלך בשר ודם המכריז ומשמיע להמדינ' שיזהרו מעשות כל תועבה ואם יעברו ענש יענשו ולא יהי' להם מקום להתלונן שהמלך איני רחמני כי כבר הזהירם שלא יעשו ועברו ונענשו כמו כן ענין שופר הוא להזהיר את העם שלא יחטאו ויעשו תשוב' וכענין המלך שמרדו בני מדינתו