דברי שאול עה"ת ומגילות קמד

לא כתיב שזועם כל היום כי אז לא היה מקום לקיום העולם רק שמקודם משפיע כ"כ חסדים עד שימתק הדין וז"ש ר"ש הראשון קיים היינו מה שמקדים החסד לרוגז לכך נתקיים העולם שקדם החסד להרוגז כנלפענ"ד וידעתי שדחוק הוא אבל מה אעשה כי לא ידעתי לפרש. והקושית הזהר נרא' לפענ"ד דאל זועם בכל יום הוא טובה ע"ד מ"ש האלשיך לפרש וינחם ד' על הרעה אשר דיבר דבדיבור גופא נשכך כעסו וז"ש כאן ואל זועם בכל יום אם לא ישוב חרבו ילטוש ובזה גופא משכך כעסו וא"כ זה גופא חסד אל כל היום ועיין בזהר פרשת צו וימצא ליישב דברי התנחומא אבל סוד ד' ליראיו ואנכי לא ידעתי: חסלת פרשת תצוה פרשת תשא

ראה קראתי בשם בצלאל וגו'. במדרש אמרו קראתי בשם בצלאל אין כתיב כאן אלא ראה קראתי אתה מוצא כשעל' משה למרום וכו' מה עשה הקב"ה הביא לו ספרו של אדם הראשון והראה לו כל הדורות יכול אף בצלאל מאותה שעה התקין עיין יפ"ת שהקשה דא"כ מה לשין ראה קרא ד' בשם בצלאל וכי הראה משה לכל ישראל ספרו של אדה"ר ע"ש. והנראה לי בזה דהנ' באמת הדבר יפלא דבברכות פרק הרוא' דרשו דא"ל הקב"ה הגון עליך בצלאל וכן ציה הקב"ה שישאל משה לישראל והדבר תמוה כמ"ש היפ"ת להקשות דמשמע דאם לא היה הגון להם לא היה מעושי המלאכה והרי כבר היה מוכן מששת ימי בראשית אבל באמת הדבר נכון דכבר נודע מ"ש המפורשים וביותר ביאור הוא באלשיך במגלת איכה לענין הידיע' והבחיר' דכל שלא יצא מפי הקב"ה בדיבור כ"א במחשב' עוד יוכל להשתנות והארכתי בזה בכמה מקומות ולפ"ז באמת אם היה הקב"ה אומר בפה שבצלאל יהי' נבחר לבנין בהמ"ק א"כ לא היה עוד יתרון למעלת בצלאל ואין מקום שיקבל שכר אחרי כי כבר מוכרח כאשר כן יסד המלך אבל באמת הקב"ה הרא' לו למשה בספרו של אדם הראשון והוא המערכ' אשר בו יוחקו מקרה בני אדם וא"כ עוד היה הבחיר' ביד בצלאל אז להשלים רצון הבורא מאחר שלא היה אמירת הקב"ה בזה ועיין ביפ"ת וא"כ ממילא עוד יגדל שכרו ולכך שאל לישראל אם הגון לפניהם ואם לא היה עוד מקום להתבטל וז"ש משה לישראל ראו קרא ד' בשם בצלאל והיינו שבאמת היה מוכן בששת ימי בראשית ודו"ק

במדרש על פסוק ויתן אל משה ככלותו אין לנו שעה שאנו באין בזרוע אלא בשעה שנותנין מעשר וכו' עיין יפ"ת שנתקשה למה דוקא במוציאין את המעשר אנו באין בזרוע. והנרא' לי בזה דהנ' כבר אמרו חז"ל בתענית דף חי"ת דבכל אסור לנסות חוץ ממעשר שנאמר ובחנוני נא בזאת וא"כ בכל המצות אין אנו באין בזרוע ואסור לנסות את ד' לבד ממעשר

ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש. נרא' לי דהכוונ' למ"ש הרמב"ן בבראשית דששת ימי הבריא' והשבת מורות דשיתא אלפי הוה עלמא וחד חרוב וכן אמרו בר"ה דף ל"א ופליגא דרב קטינא ע"ש בחידושי וז"ש ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם שהוא אות על כל העולם כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש והוא מורה על כל העולם כולו ודו"ק. ויש להמתיק יותר דישראל שיהיו לעתיד ג"כ א"כ הברית של שבת יהי' קיים לעולם בין השי"ת ובין ישראל אבל העולם כלו דהיינו לכל האומות הוא רק אות עד יום השבת דהיינו האלף השביעי שאז לא יהי' עוד כנעני עולם ודו"ק

במדרש רבה פרשה מ"ב סי' ט' כל נביא שהי' עומד היה אומר נבואתו של חבירו ריב"ל אמר לנבואתו הוא נזקק חוץ ממשה שאמר כל דברי הנביאים ושלו ועיין יפ"ת שכתב שלא ידעתי מהיכן הוציאו זאת. ולפענ"ד זה הענין דכל הנביאים התנבאו בכה מוסיף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר והיינו דכח היינו כדמות זה והיינו שהיו אומרים נבואתו של חבירו ויתכן לשון כה אבל משה רבינו היה אומר כל דברי נביאים וזה ענין כה אבל שלו גם כן אמר וזה היה בלשון זה הדבר ודו"ק היטב

במדרש פמ"ב ר' חגי ב"א זה אלהיך אין כתיב כאן אלא אלה אלהיך שתפו אותי עמהם אמרו אלוה והעגל פדה אותנו ומכזבים בי ואנכי אפדם והמ' דברו עלי כזבים וכו'. הכוונ' לפענ"ד דהנ' שמעתי אומרים דההבדל שבין שקר לכזב הוא דשקר הוא מה שמשקר בנפש וחוץ לנפש עד"מ שאומר שראובן הוא עשיר והוא עני וכזב היינו שאמר עליו שהוא עשיר והוא באמת עשיר רק שחושב שהוא עני ובזה פירש מה שאמרו ביומא דף ס"ח יודעין בהקב"ה שהוא אמת לכך לא כזבו לו והיינו שהם שאלו איה נוראותיו וא"כ לא היה בנפש כמו שהי' חוץ לנפש ולכך אמר לשון ולא כזבו לו שכזב נופל על מה שהוא באמת כמו שאומר רק שבלב אינו מחשב כן ע"ש ולפ"ז אם היו אומרים שזה אלקיך כביכול היה שקר מוחלט אבל כשאמרו אלה אלקיך והיו יודעין היטב שאלקי הצילם רק שחשבו שזה העגל שותף היה א"כ נקרא כזב שבאמת האלקי הצילם כמו שאמרו רק שחשבו שגם העגל שותף בזה וגם לפמ"ש הכוזר