דברי שאול עה"ת ומגילות קמב

כחו וצריך סעד וחיזוק כל מי שמחזקו זה נקרא ממלא את ידיו שנותן לו כח ואומץ לעשות ולכך גם אהרן בתחלת חינוכו להיות נכנס לבית עבודתו והיה צריך סעד הרבה לתמכו ולכך משחו אותו ובצירוף הבגדי קודש ואשר משה רבינו הלבישם ומשח אותו ובזה מילא את ידי אהרן ונתן לו כח לעמוד בהיכל המלך. ולדעתי זה כוון רש"י שכתב כל מילוי ידים לשון חינוך להיות מתחזק בו מאותו יום וזה ג"כ מ"ש התרגום יתרבי יתהון דהיינו שתגדלם אבל באמת המעיין בתרגום ירא' שכוון כוונה עמוק' דהנה הרמב"ן פירש מילוי ידים היינו השלמה שמשלים ידיו להיות מוכשר אבל התרגום פירש להיות כי משה היה מקריב כל שבעת ימי המילואים ונמצא כאילו הוא השלים מה שהיה להם לאהרן ולבניו לעשות שהם נבחרו לכהנים לכך נקרא ומלאת את ידם וז"ש יתרבי יתהון הוא על ומשחת אותם ומ"ש ותקריב קרבניהון זה פירוש על מילוי ידים וכן פירש על ומלאת יד אהרן ויד בניו וכן פירש על מלאו ידכם היום לד' קריבו ית ידכון קרבניא והיינו השלימו מה שהיה ראוי לעשות לכל איש מישראל כנלפענ"ד בכוונת התרגום שוב ראיתי ברמב"ן כאן שכתב שיש מפרשים ומלאת את ידם שימלא ידם מן הקרבנות וא"כ גם התרגום אולי כוון לזה אבל הוא דחה זאת ומהתימה שלא הזכיר דברי התרגום אך לפי מ"ש אתי שפיר וגם מה שפירשתי בלשון מילוי ידים נרא' נכון וז"ש מלאו ידכם היום לד' דהיינו שיחזקו ידים רפות ולהרוג איש בבנו ואחיו שזה צריך חיזוק גדול

וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכיפורים אחת בשנ' יכפר עליו לדורותיכם קדש קדשים הוא לד'. הסיום של קדש קדשים הוא לד' אין לו מובן ועיין רש"י שכתב שקאי על המזבח שמקודש לדברים אלו ולפי הפשט אין לו ביאור. ולפענ"ד הכוונ' למ"ש בתהילים ימים יוצרו ולו אחד בהם שדרשו חז"ל והובא ברש"י שקאי על יום הכיפורים שד' בחרו מכל ימות השנ' להיות קדש לד' ובו יתכפרו עונותיהם של ישראל וזה אמרו כאן מדם חטאת הכיפורים שקאי על יוה"כ כמ"ש רש"י וז"ש שאחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קדש קדשים הוא היינו שהיום הכיפורים הוא קדש קדשים לד' ודו"ק

וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו עיין רמב"ן מ"ש בזה וצ"ע שלא הזכיר ש"ס מפורש ביומא דף ה' ודף וי"ו דשם מבואר למה הוצרך להזכיר אהרן ובניו או להקדים או בב"א גם מ"ש הרמב"ן כי מכנסים היו לובשים בעצמם צע"ג דברש"י שם ד"ה אביי וד"ה לא צריכא מבואר דגם המכנסים הלביש אותם וכן משמע בש"ס שם וצע"ג ובאמת לדברי הרמב"ן היה מקום לומר דלכך לא נקט מכנסיים שזה לא היה מלביש משה לאהרן ובניו רק שהם בעצמם הלבישו בעצמן כמ"ש הרמב"ן ומ"ש רש"י ראיה דמכנסיים ודאי קודמין שהרי קודמין לכל כדאמרו בדף כ"ג באמת זה ודאי קודם אבל אין ראיה דזה הלבישו משה. ובאמת גם שם צריך ביאור ניהו דכתיב על בשרם משמע דבשרו ערום אבל אם נימא דעל לאו בסמוך משמע א"כ אינו מוכרח ועיין בסוטה דף ל"ח ובאא"ז הח"ץ ז"ל סי' קס"ח אבל לפמ"ש הרמב"ן דהסברא הוא שזה לבש קודם כדי לכסות בשר ערוה אבל פשטת לשון הש"ס לא משמע כן. שוב ראיתי ברמב"ם פ"י מכלי המקדש ה"א ב' ודבריו צ"ע דמשמע משם דאבנט היה אבל קודם המצנפת ובש"ס משמע דכתונת ומצנפת הי' קודם החגור' של אבנט וצ"ע כעת. ושוב ראיתי שאי אפשר לומר כדברי הרמב"ן כלל דהרי אמרו ביומא שם דמכנסיים אינן כתובין בפרש' כשהוא אומר וזה אשר תעש' להם לקדש אותם לכהן להביא המכנסיים והרמב"ן כתב דהמכנסיים לא הזכיר עתה בכלל ולקחת את הבגדים והלבשתו ולפיכך הפרישם במצוה ובעונש כמו שהזכרתי למעל' וכוונתו למ"ש למעל' בפסוק ולא ימותו דהעונש דולא ימותו הוא רק במחוסר בגדים לבד ולא בשאר בגדים ולכך אמרו בסנהדרין דף פ"ג ובזבחים דמחוסר בגדים ששימש במית' דנפקא מכתוב דוחגרת אותם אבנט וגו' והית' להם לחוקת עולם דבגדיהם עליהם וגו' ע"ש ובאמת שהתוספות ביומא שם ד"ה להביא ובסנהדרין שם ובזבחים דף י"ז ובדף כ"ד הביאו התירוץ הזה בשם ר"י מאורליינש ודחו תירוצו דהא כיון דיליף מכנסיים מזה הדבר הו"ל כאילו כתיב מכנסיים באותה פרשה וע"כ דברי הרמב"ן בשני המקומות האלו צ"ע דלא הביא דברי הש"ס וגם לא הביא דברי רבותינו הצרפתים אשר כל היום תורתם בפיו. אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בחידושי הר"ן על סנהדרין שם שהביא קושית התוס' שם וכתב דלפמ"ש הרמב"ן בתור' דרק על מכנסיים קאי הקרא אתי שפיר קושית התוספות והדבר יפלא דבאמת הרמב"ן מתרץ כן הקושיא אבל כבר קדמוהו רבותינו בעלי התוספות ודחו התירוץ ולא הגיע ליד הרמב"ן והר"ן דבריהם וצ"ע

ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי וקדשתי את אהל מועד וגו' ושכנתי בתוך בני ישראל וגו' וידעו כי אני ד' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני ד' כבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי דהנ' במדרש אמרו פל"ו למעשה ידיך תכסוף אתה שומר ישראל וצוית ללוים שישמרו את המשכן הוי למעש' ידיך תכסוף ובאלשיך פרש' תצוה הקש' דמה זה תירוץ להקושיא דכיון ששוער ישראל למה צוה ללוים שישמרו את המשכן. ואמרתי בזה דהנ' עינינו הרואות בשר גדול או מלך שיוצא למלחמ' ועבדיו משמרין אותו כי הוא צריך שמיר' יותר שהשונאים אך אליו כל חפצם