דברי שאול עה"ת ומגילות קמא

הדברים דאחרי שתמה משה דאיך יעשו לו מקדש דרשו שבצל שדי יתלונן והבן כי נפלא הוא ת"ל. וע"פ דרכו של היפ"ת יש לפרש דכבר הארכתי בדרוש שאמרתי בשנת תרי"ז פרשת שקלים בעת שנתקבלתי לרב אב"ד פה דבהשי"ת גדול כח הצמצום מאוד מה שיוכל לצמצם והנ' במדרש השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו והוא צמצם כביכול לשכון במשכן וזה בצל שדי שאמר לעולמו די שלא יתרחב יותר וזה כח הצמצום

בתנא דבי אליהו פי"א בשע' שאמרו ישראל נעש' מיד אמר הקב"ה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן. והוא פלאי דהיאך תלוי זה בזה והנרא' בזה דהנ' כבר נודע מה שבחלקו הפילוסופים עם המקובלים דדעת הפילוסופים ומכללם האבן עזרא דהמלאך בודאי נכבד יותר מהאדם אף הצדיק הגדול והמקובלים אומרים שהאדם הצדיק נכבד יותר וכבר כתבתי בזה בכמה מקומות שהבעל עקיד' פרשת נח האריך וביאר הדבר לאשורו שבאמת זה ודאי דהמלאך מצד עצמו נכבד יותר מהאדם אשר בעפר יסודו רק שאם האדם זוכה ומגביר שכלו על חומרו ומכניע הזולל לפני היקר בזה כחו גדול שהמלאך אין לו מנגד ומצד טבעו מוכן אל הטוב משא"כ האדם באשר הוא אדם והנ' מבואר במדרש רבה שהמלאכים אמרו בשע' שאמר הקב"ה למשה שרצונו לעשות לו משכן שאין כבודו לירד בתחתונים וכן אמר משה ומעת' כיון שישראל אמרו נעש' ונשמע ואמרו בשבת דף ע"ח שלשון זה מלאכי השרת אמרו ואמרו מי גילה רז זה לבני לשון שמלאכי השרת משתמשין בו וכיון שכן שוב כשהשיגו כ"כ עד שבאו למדרגת מלאכי השרת שהרי הקדימו נעש' לנשמע שהמלאך מזומן להמעש' בלי מתנגד ויוכל לומר נעש' קודם נשמע משא"כ האדם מוכרח לומר נשמע קודם שיכין עצמו ולאמוד אם יוכל לעשות וכיון שהיו בעת ההיא במדרגה זאת שיוכלו לומר נעש' קודם נשמע שוב הם חשובים יותר ממלאכי השרת ולכך אמר הקב"ה שיעשו מקדש ודו"ק: חסלת פרשת תרומה פרשת תצוה

ויקחו אליך שמן זית זך וגו'. הנה מה שכתיב כאן מה שיעשו שמן למאור צריך ביאור ועיין באבן עזרא. ולפענ"ד ע"ד המליצ' דהנ' בספר בחינת עולם פט"ז כתב לבי לבי התור' והאדם חבורים נר אלקים בארץ התור' מתפרד משביב השמים והאדם בשני חלקיו אבוקת שואבת אורו גוו פתיל' נפתלת ונשמתו שמן זית זך בהצמצם והסכמתם ימלא הבית אורה ושפתים ישק. והנ' ממנו נקח כי גם הכהנים המשרתים במקדש ובפרט הכה"ג היה ג"כ סבה שתתמלא הבית אור שפע אלקיי ולדעתי זה היה ענין הבגדים אשר עשו לו כי כמו שמי שרוצ' שיהי' המרא' של השמן בהיר ונרא' צלול' הוא צריך שיקח פתילה יפה מהמובחר של דברים והשמן זית זך כדי שיאיר אור בהיר כמו כן היה הכה"ג צריך לזכך גופו והיה צריך צירוף הבגדים של קודש שלבש כדי שתעל' האור' של הקרבנות והקטורת לריח ניחוח והנה זה שאמר ויקחו אליך שמן זית זך היינו כמו שהיה כפשוטו שמן זית זך ופתילה בהיותה מובחר להאיר וז"ש ועשית בגדי קודש ולכך הפסיק בנתים להורות שע"י הבגדים והקרבנות בהצמדם יחד והכהן אשר יקריב היה ג"כ הגוף והנפש מזוכך וע"כ יצליחו להביא שפע קודש בביהמ"ק. וזה לדעתי המליצ' שהיה מערב ועד בוקר ודרשו חז"ל תן לה כדי מדתה שיהי' נדלק מערב עד בקר ובמדרש תנחומא אמרו שמעולם לא כבה מר"ה עד' ר"ה ומעש' נסים היה בה ולפענ"ד הדבר ירמוז למ"ש באפ"י כי האדם השלם אינו מת מיום הוולדו שאין בו רק שתי קצוות דהיינו לידה ומית' והוא חי ולא נחסר עד יום מותו והוא כמו כלי שעות שנערך מעל"ע שבמשך הזמן שנערך לא נגרע מאשר היה וזה המליצ' שנתן שמן שהוא משל על האור של הנשמה שניתן בו מערב עד בוקר ולא יהיה יום המות מיום הולדו רק שתי קצוות יום לידה עם יום מיתה וז"ש מערב שהוא כינוי למה שהנפש הוא בעוה"ז הנדמ' לערב עד בוקר של עוה"ב ודו"ק היטב

ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמ' ועשו את בגדי אהרן לקדשו. הענין נרא' לי דהכ' יש אומנים מינים ממינים שונים והנ' בלי ספק לא יאות לתת לאומן החייט לעשות לו מנעלים וכמו כן בחייטים גופא יש הבדל יש מי שיוכל לתפור ולא לעשות הבגדים מעש' אורג וכדומ' והנ' אז בצאת ישראל ממצרים והיו נעורים וריקים מכל חכמ' ומלאכה כי לא ניסו באלה נתן הקב"ה רוח חכמה בלבב המשכילים בעם וכל איש מעצמו מה שהתעורר ברוחו לעשות מהמלאכות או חייט או רצען או בזהב וכסף וכדומ' זה נתנו לו וכמ"ש אסר נשאו לבו בחכמ' עשו וא"כ לא היה שייך לומר שיתנו להחייטים לעשות בגדים ולהצורף הזהב לעשות כלים וכדומ' עוד לא נודעו בשם וע"כ אמר בסתם ואת' תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמ' אבל עוד לא נודע אומנותם אשר יעשו בגדי קודש איש איש מה שיתעורר לעשות זו היא אומנתו אשר נתן אלקים בלבבו

ומלאת את ידם עיין רש"י ורמב"ן מה לשון ומלאת. ולפענ"ד הכוונ' דהנ' יד בכל מקום נקרא הכח והעוז ע"ד וירא ישראל את היד הגדול' וכמו למת לא יסיר את ידו מכם והנ' מי שתשש