דברי שאול עה"ת ומגילות קלח

אשמע צעקתו וחרה אפי והרגתי וגו' ועיין זוהר על פסוק וישמע ראובן ויצילהו מידם ודו"ק

בילקוט ויהי שם משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה וכי אפשר לילוד אשה להיות בלי מאכל ומשתה ארבעים יום אלא אזלת לקרתא הלך בנמוסיא. והיא תימה דמכל מקום הקושיא אינ' מתורצת דהיאך יכול להיות בלי מאכל ובשו"ת שבות יעקב ח"א סוף חלק יו"ד נשאל בזה וכבר כתבתי בזה:

וכעת נראה לי דהנה בפסחים דף קי"ב אמרו בשעה שא"ל הקב"ה לאדם וקוץ ודרדר תצמיח לך אמר אדם הראשון אני וחמור נאכל באבוס אחד אר"ל הלואי עמדנו בראשונה וכבר כתבתי בזה כמה ענינים וכעת נראה לי דהנה האדם מחובר מגוף ונפש והנה מצד נפש השכלי היה יכול האדם לחיות בלי מאכל ומשתה והי' ניזון מזיו הרוחני כדרך שמלאכי השרת ניזונים כדאמרו ביומא לחם שמלאכי השרת ניזונין ממנו ועיין רמב"ן על התור' פרשת בא מה שכתב בזה ענין עמוק אמנם להיות הגוף מורכב עם הנפש ולזה צריך שיאכל וישתה והנה לפ"ז מי שנמשך הגוף אחר השכל זה א"צ כ"כ מזון ועינינו הרואות בהצדיקים גדולי הדור שלבם נמשך אחר השכל הם ממעטים במאכל ומשתה וכל הענינים ולא ילקחו רק מעט מכל אחד לסעד הנפש שלא יחלש וילאה ואבותינו ספרו לנו מהגאון החסיד מוהרא"וו זצ"ל כמה וכמה מאס בכל חמודות התבל ולא אכל רק מעט מכל אחד להחיות את נפשו ובתכלית הדקדוק לפי שכל מגמתו לא הי' רק לילך אחר השכל וגם בזמנינו יש ויש אנשים הרבה שימאסו כל תאוות הזמן ולפעמים אנו רואים שבעת עסקם בלימוד כמעט שישכחו כל טרדת עולם ולפ"ז כמו שיש הבדל בין מאכל הכפרי למאכל המלך שזה הגס שבגסים וזה הדק שבדקים כמו כן יש הבדל בין מאכל אשר יאכל רק למען החיות את נפשו הוא לא יאכל רק מאכלים הדקים משא"כ איש אשר צריך להשביע נפשו הבהמיות הוא צריך למאכלים גסים ולזה נעצב אדם הראשון אני וחמור נאכל באבוס אחד והיינו שהחמור צריך להשביע נפשו החומריות ואני אשוה לו לזה אין כבודי האמנם זה הוא לאשר בעוה"ר נפלנו ממדרגתינו והרכבנו השכל בחומר וכפי מ"ש העקיד' אצל פטירה משה המליצ' שהרשעים קשה המיתה כפטורי בפי וושט שמה האריך אשר תכלית כל השלימות שישוב העפר על הארץ כאשר הי' והרוח תשוב אל האלקים והיינו שלא יהי' ערבוב בהחלוקים והחלק השכלי יהי' בפני עצמו והחלק הבהמיי בפני עצמו וז"ש ר"ל הלואי עמדנו בראשונ' והיינו אם לא היינו מרכיבים החלקים זה בזה כי אז כח השכלי לא הי' צריך להמזון הגשמי ואז להגשם הי' די בדברים הגשמיים וכל אחד יבא על מקומו והנה זה לפענ"ד מה שהלך אליהו בכח אכילה ארבעים יום והיינו שכ"כ הרגיל עצמו לדבק בד' אשר המזון לא הי' צריך רק להנפש הבהמיי והי' די לו במעט כי כל ארבעים יום כמעט לא הרגיש בדברים הגשמיים כי נפשו הי' דבק בעליון והנה משה רבינו ע"ה אבי הנביאים והחכמים הנה לו בודאי לא הי' נצרך להנפש השכלי להמזון רק בעת פסקו מהנבוא' אז הי' צריך למזון וכמ"ש הרמב"ם באגרתו החמודה לבנו רבינו אברהם החסיד ז"ל, דע בני כי המיתה האמור' בנביאים היא כאשר פסקו מעבודתם ונטרדו בעניני הגוף ולפ"ז מה שהי' משה בהר ארבעים יום זה אין חידוש לאשר נדבק נפשו באלקים ואדרבא כשבא למטה ונפסק מהשכל הי' צריך להמזון וזהו מליצתם אזלת לקרתא הלך בנימוסיא והיינו שגם הגוף בבואו אל מקומו הגופני נתעוררו כחות הגוף לבקש אוכל אבל כשבא למעלה אז הגוף נעשה רוחני ונתעצם בנפשו עד שלא הרגיש כלל ודו"ק

נעשה ונשמע במסרה נעש' ונשמע ונשמע קולו בבואו אל הקודש ונשמע פתגם המלך כי רבה הוא לדעתי הכוונ' דהנה כבר כתב הרמב"ן ויתר מפרשים כי אנכי ולא יהי' לך שמעו מפי הגבור' שדיבר לכל ישראל וכביכול שמעו הקול כאלו מדבר עמם אבל השמנה דברות הנשארים שמעו הקול אבל לא נתייחד הדיבור להם רק שדיבר למשה והם שמעו הקול והנה ישראל בקשו רצונינו לראות מלכינו ו לשמוע מפיו וכדבר האמור פרשת יתרו ברש"י על פסוק כל אשר דיבר ד' נעשה והנה ז"ש נעש' ונשמע שישראל אמרו נעשה ונשמע אבל אמרו ונשמע קולו בבואו אל הקודש והיינו שעכ"פ נשמע קולו אף שלא יתייחד הדיבור לנו ועוד הוסיפו ונשמע פתגם המלך כי רבה היא והיינו שאנכי ולא יהי' לך שהיא הגדול' שבעשרת הדברות נשמע מפיו וזה רמז במגלת אסתר דהרי הדר קבלוהו בימי אחשורוש ע"כ אמרו ונשמע פתגם המלך כי רבה היא עוד יתכן דהנה ישראל שמעו במעמד הר סיני התור' והמצות וגם קבלוהו עליהם בימי אחשורוש ועוד עתידין לשמע שלישית לע"ל כדדרשו במדרש שיר השירים על פסוק ישקני מנשיקות פיהו והנה זה הסימן נעשה ונשמע הוא בהר סיני ונשמע קולו בבואו אל הקודש שהוא על גאולה העתיד' שישמיענו שנית בבואו אל הקודש וגם נשמע פתגם המלך כי רבה היא שקבלוהו עליהם מעצמם בימי אחשורוש ודו"ק

ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אליהם מכאן אמרו בב"ק דף מ"ו דהמוציא מחבירו עליו הראי' ולכאור' למה נאמר זה בעת הלך למרום אמנם נראה דהנה אמרו בר"ה דף כ"א ביקש קהלת להיות כמשה וגם ביקש לדון שלא בעדים והתרא' וא"כ נראה דמשה רבינו הי' דן בלי עדים