דברי שאול עה"ת ומגילות קלו

אלקים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור. עיין רש"י שהביא משמא דגמרא דקאי על ברכת השם וע"כ לדעתי הזהיר גם על נשיא בעמך ע"ד שאמרו בקידושין דף ל"א כשהתחיל אנכי ולא יהי' לך אמרו א"ה לכבוד עצמו הוא דורש כיון ששמעו כבד את אביך ואת אמך וכו' מסוף דבריו ניכר שראש דבריו אמת וגם בכאן אחר שהזהיר על ברכת השם הזהיר שגם הנשיא בעמך לא תאור ודו"ק

אם בעליו עמו לא ישלם. הטעם שפטרה תורה שאילה בבעלים נראה לפענ"ד להבין קצת ע"פ מה שנרא' במדרש רבה בפרשתינו דלכך חייבה התור' השואל באונסין משום דלא הי' לו לשאול בחנם ומהראוי שישכור אצל חבירו בשכר ולמה ירגיל עצמו לשאול חנם ע"כ החמיר' תורה עליו ע"ש במשל שהביא ע"ז ולפ"ז אם שאל גם הגוף א"כ גם הנשאל הרי זה מגונה שלמה השאיל גופו להיות משועבד לו ע"כ הוה פשיעת המשאיל גופו וכליו ולכך פטור וכעין מ"ש הרמב"ן דלכך פטור מתה מחמת מלאכה בשואל משום פשיעת המשאיל ומכ"ש כשהשאיל גופו וכן אם השכיר גופו וגם אם הי' זה שאול לזה וזה לזה שוב ל"ש לקנוס שהרי כמות זה כן זה כאשר עשה כן יעש' לו וע"כ פטור ולכך גם בשאר שומרים פטור ודוק. וזה לדעתי מה שאמרו חז"ל בשואל שלכך חייב שכל הנאה שלו והיינו שלמה יהי' הוא לבדו נהנה ולא חבירו ועיין ריש פרק השואל שיש ליישב בזה קושית המהרש"א לענין קרנא בלא שבוע' וגם יש ליישב בזה דברי הר"ן דלכך שואל ספר פטור באונסין שהרי זה מצוה לכתוב ספרים ולהשאילן וע"ז נאמר עושה צדק' בכל עת וא"כ לא שייך בזה שכל הנאה שלו שהרי גם המשאיל נהנה ויתיישב בזה קושית הש"ך בחו"מ סי' ע"ב על הר"ן אמנם לפי שהוא דרך דרוש ע"כ קצרתי

במדרש ועוז מלך משפט אהב אתה כוננת משרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית אתה נתת ישרות באדם ע"ש שהאריך. לפענ"ד הכוונ' דהנה יש יושר על שני פנים עד"מ דאמרו במכות אילו היינו בסנהדרין לא הי' נהרג אדם מעולם ואמרו להם אף אתם הייתם מרבים שופכי דמים בישראל ונמצא שבאמת מצד היושר ורחמנות מה לנו לחייב בדמו של זה הבזה נחיה את אשר נשפך דמו אך אם נשקיף ע"פ תיקון העולם אם לא נהרוג הרוצח אז יתרבה שופכי דמים ונמצא נעשה יושר מצד תיקון המדינ' שנעשה משפט בעוברי עבירת והנה זה אם הדת עפ"י נימוס אנושי אשר תקצר להביא הכל על היושר הראוי אבל התור' הקדוש' השקיפה ע"פ שכל אלקתו ישרה הכלל הישראלי ונתן בהם רחמים ויושר אשר עי"ז נוכל להתנהג עפ"י היושר האמיתי וז"ש ועוז מלך משפט אהב היינו שמה שעושה המלך משפט זהו עוזו ותפארתו וזה היושר עפ"י תיקון העולם והמדינה אבל אתה כוננת משרים היינו שאתה נתת בלב יושר ורחמנות ע"כ משפט וצדקה ביעקב אתה עשית וכל מצות התור' היא אך לעורר מדת החמלה והאהב' שעי"ז נוכל לקיים היושר האמיתי והמעיין במדרש ימצא כי הדבר נכון מאוד ודו"ק היטב

ממכילתא על פסוק זובח לאלהים יחרם כל המשתף שם שמים וד"א וכו' אותיותי' נכתבות בתור' לפי שיאמרו ישראל נצטוינו על ע"ז שיש בבורות וכו' ת"ל על ההרים הרמים וכו' שלא ענש אלא על הגלויים. והנה מ"ש אותיותיה נכתבות בתורה וכו' היא תמוה ועיין במפרש שם. ולפענ"ד נרא' דהנה בסנהדרין דף מ"ג נחלקו ר"י ור"נ אם נענשו על הנסתרות ור"י ס"ל דלכך נקוד על עי"ן שבעד ועל לנו ולבנינו דלאחר שעברו הירדן נענשו ע"ז ולר"נ ס"ל דלא נענשו על הנסתרות עד עולם ועיין רש"י ותוס' מה שכתבו בזה. ולפענ"ד נראה דהנה הט"ז בסי' ער"ד ס"ק ז' ביו"ד הביא בשם התוס' זבחים שעזרא נקד הנקודות בתור' ואמר אם יאמר משה למה נקדת יאמר הלא לא מחקתי ובאמת לא נמצא בתוס' שלפנינו אבל כן הוא בפסקי תוספות במנחות בהקומץ וכן היא באבות דר' נתן ובמדרש רבה פ' במדבר פרשה ג' ע"ש ולפענ"ד נראה דזה תלוי בזה דאם נאמר דלא נענשו לעולם על הנסתרות א"כ מתחל' ננקד הנקודות בתורה שכך היא לעולם אבל אם בתחל' לא נענשו ואחר שעברו הירדן נענשו א"כ בתחל' לא נקוד רק עזרא נקד מבחוץ שמורה שנשתנה מכאשר הי' ומעתה כאן שאמר שלא יאמרו ישראל מה נעשה על מה שטמון בבורות ולכך אמר שלכך כתיב על ההרים הרמים שלא נענשו על הנסתרות וז"ש אותיותיה כתובים בתורה שלא נענשו על הנסתרות. וראיתי במפרש שהביא דברי הזית רענן שכתב שלא נענשו על הנסתרות דדריש בלתי לד' לבדו הנסתרות לד' אלקינו ושמחתי מאד שבלי ספק שכוון לזה ויש להעמיק יותר דאף אם נימא דס"ל לר"נ ולר"י דהנקודות לא נכתבו בתור' אבל כאן דכתיב הרמז במקרא בלתי לד' לבדו א"כ זה שנקט המליצה אותיותיה נכתבות בתורה דהיינו הציונים והנקודות שנקראים אותיות נכתבות בתורה ודו"ק

אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. הכוונה לדעתי ע"ז מ"ש בביאור ההבדל שבין חמס לגזלן דחמס היינו שאינו לוקח לעצמו כמו גזל שגזל מחבירו ונוטל לעצמו רק שחומס את האחר אבל הוא לא נהנה ובזה כתבתי דגם חז"ל שאמרו חמסן יהיב דמי הוא ג"כ מטעם זה דעכ"פ אינו נהנה שהרי נותן דמים רק שחומס את האחר שרוצה בחפץ שלו והארכתי בזה בפסוק מחמס אחיך יעקב והנה גם עד שקר אם אינו נוטל מעון אינו נקרא גזלן רק חמסן שהוא אינו נהנה ואף אם