דברי שאול עה"ת ומגילות קלה

טובות החמל' וחנינ' והנה כאן לא הי' הכוונ' שתעזור לו ומ"מ תשנא אותו רק שעיקר הכוונ' הי' שתעזוב מה שבלבך עלוהי ותפרק עמי' ואף דשונא דקרא מיירי ברשע שמצוה לשנאותו כבר כתבו התוס' במס' פסחים דף קי"ג דמתוך שזה שונא את זה גם חבירו שונאו כמים הפנים לפנים ובאים לידי שנאה גמור' ושייך כפיית היצר וזה שאמר שמשבק תשבוק מה דבלבך עלוהי וא"כ גם חבירו לא ישנא אותו ומתוך כך יעזרו ותפרק עמו ונראה שדייק לה התרגום ממה דכתיב עמו ולא כתיב אתו וע"כ דאתי לאורויי שיהי' דומה לו כדדרשו עם החמור עם הדומ' לחמור שזה ההבדל שבין את לעם שעם מורה על ההדמות לו ושמעתי שכן ביאר האפיקי יהודה ביאור שמות הנרדפים שבין עם לאת ופירש בזה הך עם הדומה לחמור וה"ה כאן עמו דייק שיהא דומה לו ודו"ק

ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמיר לטוהר. הנה באמת שאסור לדרוש ולחקור בזה והוא מהדברים הנסתרים והנעלמים שאין לנו רשות לעיין בזה אך אגיד בקיצור מה שעלה ברעיוני ואם שגיתי אתי תלין משוגתי דהנה כבר נודע כי הספיר אינו מרא' שא"כ לא הי' יכול לקבל מראות אחרות עד"מ אם הוא מראה לבן לא הי' יכול לקבל שום מראה אחרת רק שהוא זוהר לבד וע"כ יכול לקבל כל המראות ועיין בחידושי לב"ב שפירשתי בזה מ"ש והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ודרשו אלו הדיינים וכתבתי כשם שהרקיע להיותו נעדר הגוונים יוכל לקבל כל המראות כמו כן הדיין צריך להיות נעדר הכוונות שאז יוכל לדון בדין אמת שאם יהי' לו כוונ' ונטייה לאיזה צד אז יטה הדין והנה בתארי הפעולות של הש"י שנבוכו בו כל המתפלספים ותארו בתארי השלילה שלא שייך בו הארי החיובים ולפ"ז כיון שלא שייך בו שום הפעליות בו יתברך והוא עצם הפשוט וא"כ לכך יש בו כל המדות לאשר הוא עצם פשוט נעדר המדות וא"כ יוכל לקבל כל המדות ביחד ולא תפעל שום מדה יותר מחברתה וזהו אמרו ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו וגו' וכבר נודע מפי המורה שרגל הוא סיבה והיינו שהבינו בפעולתו והסיבות שיוצאים ממנו וראו כי היא כלבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר והיינו שהוא רק זוהר מקבל כל המדות ולא שייך הפעליות בו וזה שנקרא תארי השלילה לא תארי החיוב שחיוב לא שייך שא"כ כביכול הי' נתפעל כפי הפעולות החלוקות וחליל' לאל מזה רק שהוא מקבל כל המדות והפעולות ולא שייך התפעליות והוא נדמה בזה ללבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר שהיא מקבל כל המראות והגוונים כנלפע"ד וד' הטוב יכפר בעד אם יצאתי מנקודת האמת אחר שעלה זאת בלבבי ראיתי במורה נבוכים שפירש כן בפכ"ח מהמאמר הראשון על אותו פסוק בעצמו על חומר ההיולי שמקבל כל הפעולות כמו לבנת הספיר שמקבל כל המראות ושמחתי מאד שזכיתי לכוין משפל מצבי להארז הגדול ומי כמוהו מורה אבל לפענ"ד מ"ש אני על תארי הפעולות הוא נכון מאד והוא הערה חדשה ודו"ק היטב

ובשר בשדה טריפ' לא האכלו לכלב תשליכון אותו עיין רש"י בשם המכילתא שבשכר שלא יחרץ כלב לשונו ניתן לו הטריפה בשכרו ונכבד מנכרי שלנכרי נביל' במכיר' ועיין פסחים דף כ"ב אותו אתה משליך לכלב ועיין רש"י ותוספות שם ולפענ"ד הטעם בזה עפ"י מה שמצאתי בספר קדושת לוי הנדפס בזאלקוויא שנת תקס"ו כרך קטן לבדו בהא דלא יחרץ כלב לשונו דלמה נקט דווקא כלב ואמר הוא דהנה מבואר בירושלמי דמאן דאכיל דלאו דידיה בעית לאסתכולי בי' והופך פניו וזה הסימן לענין ערלה ולפ"ז כיון דכל הבע"ח מקבלין ההשפע' מאדם ולכך אז שהיו ישראל ברום המעלה וקבלו ההשפע' מהם ולכך לא חרצו לשונם דבעיתי לאסתכולי בהו והנה כבר נודע מה שדרשו חז"ל על פסוק יודע צדיק דין דלים שהכלב מזונותיו מועטים ולכך השהן במעיו ולפ"ז כיון שהכלב הפחות שבמקבלים ע"כ אמר הכתוב דגם הכלב שהיא הפחות שבמקבלים ולא הי' בעית כ"כ לאסתכולי אפ"ה לא חרץ לשונו וכ"ש הגדול ממנו בקבלת ההשפעה ע"ש ודפח"ח

ובזה אני אומר דלכך הנבלה והטריפ' ניתן לעכו"ם להורות ניתן שבאמת עיקר ההשפע' הי' שייך לנו והם צריכים לקבל מאתנו והדמיון בזה לבעה"ב המיסב עם אורחים שדרך העולם כל נתח טוב וכתף נותנין בשביל לאכל' לבעה"ב והגרוע לפני ב"ב וכדומה ובזה יוודע איפוא מי הנכבד ולכך כל דבר בריא ושלם ניתן לישראל לאכל' והנבלה וטריפ' ניתן לעכו"ם לאכל' ולכך בשר בשדה טריפ' ניתן לכלב כיון דהוא הפחות שמקבלים לכך מה שנטרף נותנים לו ולהנכרי א"כ אולי לא נטרף בשדה רק שיהי' לאכול לכלב שמזונותיו מועטין וז"ש בשכר שלא יחרץ כלב לשונו והיינו בשביל שהוא הפחות שבמקבלים לכך מה שנטרף נותנים להכלב ולהנכרי מוכרין שזה יש לו יותר השפע' יוכל ליתן דמים ולכך הגר הדומת לישראל בנתינ' וקודם למכיר' לדברי ר"י ודו"ק היטב. ויתכן יותר דבאמת ע"כ לא אמרו דמאן דאכיל דלאו דידי' בעית לאסתכולי בי' רק בזה שנהנ' מאחר דאין האחר נהנ' אבל אם זה נהנ' מזה שוב לא שייך בעית לאסתכולי ולפ"ז כל הבע"ח הכשרים האדם נהנה מהם ג"כ אבל הכלב שהוא טריפ' שוב אין נהנה מהם ישראל ולכך לכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו אך כיון שהכלב אינו נהנה כ"כ שמזונותיו מועטין שוב לא יהיה נכנע ע"כ צותה התורה שנשליך לו נבלה וטרפי ושוב יהי' נכנע וזהו השכר על שלא חרץ לשונו והבן הדברים ודוק