דברי שאול עה"ת ומגילות קלד

דחס רחמנא אממונא דנחבל וה"ה כאן מה יועיל לו שגם זה אין לו עין אבל כשיתן לו דמי עינו וכל החמש' דברים אז יהי' במקום השלמת החסרון של עינו וז"ב מאוד. וגם יש לומר ע"פ מה ששמעתי מליצה נפלאה שאחד בא לדון עם חבירו שסטרו לו בפניו בחנם בלא דבר ופסקו הב"ד שיסטור לו גם כן בפניו וטען הלה הנה אני אסטיר אותו על אשר סטר אותי אבל עדיין הוא הוסיף לי יותר שאני סוטר אותו על מה שסטר לי והוא סטר לי בחנם על לא חמס בכפי והדמיון גם כאן דאם יתן עין תחת עין ממש א"כ עדן לא נשלם הכוונה שזה סימא עינו על שסימא עינו אבל עוד לא נשלם החפץ על מה שסימא עינו חנם אבל בדמי עינו ישלם החפץ והתכלית שיתן לו חמשה דברים וישלם לו דמי עינו וגם זה נכון

לחפשי ישלחנו תחת שינו. עיין רש"י דאם נאמר עין ולא נאמר שן הייתי אומר אפילו שן תינוק שיש לו חליפין לכך נאמר עין ועיין ש"ס קידושין דף כ"ד דאי כתב רחמנא שן ה"א אפילו שן דחלב ופירש"י שן שיניק בה דעתיד להחליפ' כגון בעבד קטן והוא תימה דאיך אפשר דקאי על עבד קטן כל כך שיונק עוד אבל לפענ"ד הדבר ברור דצריך לומר הגירסא דחלב בפ"א והיינו שיש לו חליפין וכמ"ש רש"י בחומש וא"כ גם כשאינו יונק בקטנותו מחליף השינים וז"ב לפענ"ד שוב מצאתי ביש"ש בקידושין פ"ק דנרא' דגרס דחלף

ענש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפלילים הכוונ' לדעתי כי כבר כתב הרמב"ן כי זה אינו רק מצד קנס וזה נקרא בתורה עונש ע"ש ולפ"ז ה"א דיהי' דינו דמודה בקנס דפטור והיינו דאשר ירשיעון אלקים כתיב ואינו חייב רק מצד הב"ד ולזה אמר דענש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפלילים והיינו דהנתינ' יהי' בב"ד אבל החיוב הוא מצד בעל האשה ודו"ק

וגם בעליו יומת. האונקלוס תרגום תקטיל והרמב"ן תמה דאינו רק במיתה בידי שמים וכתב דהכוונה שהי' ראוי למות רק שהתורה אמרה שיתן כופר ויפטר ואני מוסיף דלפמ"ש הרמב"ן בחידושיו לב"ב סוף פרק ג"פ דלכך נחתינן לנכסי' אף דפריעת בע"ח אינו רק מצוה משום דבמצוה מכין אותו עד שתצא נפשו והתור' אמרה ברור לו מיתה יפה וא"כ מוטב שלא נכהו ונכפהו לשלם יעו"ש ודפח"ח וה"ה כאן באמת מהראוי הי' שיתחייב מית' רק דהתור' הטיל' עליו כופר וא"כ הוה כברור לו מיתה יפה ונכפהו שיתן כופר אמנם לפ"ז גם למ"ד כופרא כפרה מהראוי שנכפהו ע"ז ועיין ב"ק דף מ"ג וגם דברי רמב"ן שם על פסוק אם כופר יושת עליו ודו"ק כי יש להאריך בזה מיהו אנן לא קי"ל כאונקלוס

כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו והי' כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני כבר כתבתי בזה כמה דברים וכעת נרא' לי דהנה כבר אמר במגלת איכה נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת והענין הוא דאנחנו באמת פשענו ומרינו כדרכינו אבל אתה לא סלחת שהוא היפוך מדותיך שאתה מוחל וסולח ולפ"ז אם יבא העני לטעון למה יגרע מהעשיר בלי ספק יוכל להשיבו כי אתה בלי ספק אינך ראוי והעשיר ראוי אבל אם יבא העני לטעון אמת כי אני איני ראוי אבל אתה חנון ורחום אף שאיני כדאי ע"ז לא נמצא תשוב' וזהו המליצ' כי היא כסות' לבדה והי' כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני אף שאינו הגון כדדרשו חנון אף שאינו הגון ודו"ק

והשביעית תשמטנה ונטשת' ענין שביעית מה שצותה התור' שיהי' הכל הפקר אמרתי ע"פ מה ששמעתי מאחד מהמשכילים תם וישר שאמר הטעם דהפקר ב"ד הפקר ע"ד פלוספי דהנה כבר כתב הכוזרי שענין דת אלקי לא תושג כי אם ע"פ מצות אלקי כי ע"פ שכל אנושי כבר הסכים ראש הפילוסופים שמהראוי שיחלקו כל אנשים בשוה מה שהשפיע השם ממדת טובו לעולם והתור' אלקית הזהיר' על זה שכל מה שביד האדם הוא שלו ולא תגע בו יד חבירו אם מחוט ועד שרוך נעל הא לך שמצוה אלקית לא תשיג ע"פ שכל אנושי ולפ"ז במקום שהפקירו חז"ל הדבר וראו בעין שכלם שמהראוי לענשו שלא יהי' שלו שוב חזר לשכל האנושי שמהראוי שיד כולם יהי' שוה בו עכ"ד. ואמרתי לו שכמה גדולים דברי חכמים אשר חכמים יגידו שהפקר ב"ד הפקר הוא אבל אינו עושה קנין כמ"ש הג"פ סי' ק"כ ובמקור חיים סי' תמ"ח ולפמ"ש יש טעם בו דהפקר מהראוי שיד כולם שוה בו ולא שיקנוהו לאחד בלבד ולכך הוה הפקר ולא קנין ובזה יש לומר בביאור דברי התוספות ביבמות דף פ"ט דמה שיהי' אח"כ שלו לא שייך הפקר ב"ד ולפמ"ש הטעה פשוט אלא שאין לערב ד"ת עם פלוסופיא ועכ"פ יש לומר הטעם בשמיטה דכיון שראתה עין החכמ' של הקב"ה שבשמטה אין לו לאדם להחזיק לו לבדו ממילא הוא הפקר ויד כל אדם שוה בו

במדרש רבה פרשה למ"ד אתה כוננת משרים ע"י הישרות שנתת באדם שע"י המשפטי' שנתת להם הם עושים מריבה זה עם זה ובאין לידי משפט והם עושין שלום. הכוונ' לפענ"ד כי יש לנו מצות ועשית הישר והטוב וכל דיני בר מצרא וכדומ' אינו רק משום ועשית הישר והטוב ולפ"ז א"כ בא מריב' ע"י הישרות שבן המצרן בא לדון עם הלוקח ע"י הישרות שנתת שנתן הקב"ה לישראל ודו"ק

עזוב תעזוב עמו. עיין אונקלוס שפירש משבק תשבק מה דבלבך עלוהי ותפרק עמיה הכוונ' לדעתי שעיקר כוונת התור' הי' שיקנה האדם מעלות ומדות