דברי שאול עה"ת ומגילות קלב

ולפענ"ד נרא' עפמ"ש בבעל המאור ריש פסחים בהא דאמרו דלעולם אל יוציא אדם דבר מגונ' מפיו שהתור' אמרה אשר איננה טהור' וע"ז הקש' הא כמה פעמים כתבה התור' טמא וע"ז כתב דכל מקום שנצרך לדין פשיטא דהתור' תקרא טמא אבל שם שלא הי' נוהג טומא' וטהר' ולא הי' רק שם התואר בזה הקפיד' התיר' מלקראו בשם טמא והנה כאן קרא' התור' לעברי בשם עבד אף שבזיון הוא ולפ"ז ה"א דתור' למדה דמותר לקראו בשם בזיון וז"ש יכול תקראנו עבד לשון בזיון ת"ל כי תקנה עבד עברי והיינו שהתור' רמזה שאף שעבד הוא עברי ורק דכיון דיש דינים חלוקים בין עבד עברי לכנעני ע"כ קראו בשם עבד עברי וז"ש ע"כ התור' קראו עבד והיינו כיון שנצרך לדון שנדע משפט עבד עברי ודוק ועיין בפירוש זה ינחמינו על המכילתא שכתב כעין זה אבל לא נזכר מדברי בעל המאור הנ"ל ודו"ק

ויצאה אשתו עמו כתב רש"י וכי מי הכניס שתצא אלא מגיד לך שהקונה עבד, עברי חייב במזונות אשתו ובניו ולפענ"ד מכאן ראי' ברור' לשיטת הרמב"ם ודעימי' דמזונות אשתו דבר תורה וכ"כ באהע"ז סי' ס"ט וא"כ קשה היאך יכלו הב"ד למכרו והא משועבד גופו לתת מזונות לאשתו וע"כ דרבו חייב במזונות אשתו ובניו של העבד וא"כ לא הפקיע השעבוד דיד' ועיין רמב"ן שכתב כי הוא מצד החמלה על האש' דמה תעש' ואין לה מי שיתן לה מזונות והוא לשיטתו דס"ל דמזונות אשתו הוא דרבנן כמ"ש בפסוק שארה כסות' ועונת' ע"ש אבל לשיטת הפוסקים דהוא מן התור' ממילא הוא מצד הדין ובזה נרא' לפענ"ד דאם מזונות ד"ת ונימא דלא מצית לומר איני ניזונית ואיני עוש' שוב המעש' ידיה של בעל והרי היא נקנ' לרבו א"כ ממילא מעשה ידיה של הרב והרמב"ן נסתפק שם בזה ולפמ"ש יש לומר דזה תלוי בזה דאם מזונות דבר תור' שוב לא יוכל לומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וגם היא אפשר דלא יכולה להפקיע עצמה א"כ מעשה ידיה של רבו משא"כ לרמב"ן וצ"ע בזה אבל הגוף הדבר שכתבתי דמזה ראי' דמזונות אשתו דבר תורה נראה לפענ"ד דזה ראי' ברור' וכמ"ש דפשיטא דהתור' שדרכי' דרכי נועם לא תפקיע שעבוד האשה ובפרט דשעבוד' קודם ומה תעשה האש' הלזו אם הוא נמכר בגניבתו ולכך חייבו התורה במזונות אשתו ועיין שאלתות פרשת משפטים ובשאלות שלום שם כתבו להביא ראי' דמזונות דבר תור' ע"ש ומכאן לפענ"ד ראי' ברור' לזה ודו"ק היטב

ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי מה שפרטה התור' כל אלו האהבות ולא אמרה סתם שאם אמר לא אצא חפשי שירצע שהרי עיקר הרציע' על שהלך וקנה אדון לעצמו נרא' לפענ"ד ע"פ מ"ש העיקרים וכ"כ העקיד' פרשה ואתחנן בביאור הכתוב שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך שהענין הוא כי הנה האהב' השלימ' הוא רק ליחיד והאהבה לרבים היא אינה אהב' שלימ' שמתחלקת לאנשים רבים ולכך כשאוהב לד' שהוא יחיד ומיוחד הוא אהב' גמור' וז"ש שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד על כן ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך וגו' ע"ש ולפ"ז זהו שרמזה התור' שאלמלא לא רצ' לעבוד ליצרו כי אם לד' אז לא הי' אהבה המתחלקת כי כל האהבות בטלים נגד האהב' הכוללת לד' לבדו אבל אחרי כי נמכר להתאוות הגשמיות ולא רצה לצאת לחפשי א"כ האהבות יתחלקו לפי הצרכים והתאוות אשר יש לו לזה אמר ואם אמר יאמר העבד שהורה על הידוע דהיינו שהוא העבד הגמור שנמכר לעבוד עבודות העולם ויאמר אהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בני שזה כולל כל הצרכי הגוף הנגוף ונמכר לתאוות ולפיהן יתחלקו אהבותיו וע"כ רמזה התיר' שירצעהו ועבדו לעולם והיינו שעכ"פ יאהב לאחד לבד לאדון שקנה לעצמו ולא ישתמש בתאוותי המגונות שבחר לו והבן בדברים

ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם. עיין רש"י שהביא משמא דגמרא דקידושין מה ראה אוזן לרצע אוזן ששמע' על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלך וקנה אדון לעצמו תרצע וכו'. והדבר תמוה דא"כ הי' לו לרצע תיכף כשנמכר ועיין בחידושי רי"ף בקידושין שם וכבר כתבתי בזה. וכעת נרא' לי דבאמת יפלא דכפי הראות הרציע' והעבדות לעולם היא קנס על שקנה אדון לעצמו וכיון שהיא כבר אמר אהבתי את אדוני וגו' לא אצא חפשי איך יקנסהו במה שרצונו שיהי' עבד והא אדרבא מהראוי שיקנסהו להיפך שילך חפשי ולא יהי' עבד אך נרא' דבאמת כבר אמרו גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה והיינו דכבר נודע ע"פ חוש ושכל דיקשה לאדם להשתעבד לחבירו בע"כ שלו רק ע"פ ההכרח שמוכרח להשתעבד יותר ממה שרוצה לעבוד לחבירו מרצונו הטוב ולכך המצווה ועושה יותר תגדל השכר על קיום המצות ממי שאינו מצווה ועושה שזה עושה ברצון נפשו וזה ע"פ ההכרח ולפ"ז כשהעבד אומר אהבתי את אדוני וגו' לא אצא חפשי וא"כ ברצון נפשו הוא עושה להשתעבד ע"כ החכימ' התור' שבאותו דיבור בעצמו יהי' לו עונשו משלם וע"כ גזרה התור' שירצע אדוניו את אזנו במרצע שזה מורה סימן על עבדות כמ"ש בסיפורי הקורות שעד היום סימן לעבדות ברצעו את אזניו ועבדו לעולם והיינו שיהי' מוכרח להשתעבד לא שיעבוד מרצון נפשו ונמצא תקשה עליו העבוד' ואל ישעה בדברי שקר וכבר דרשו ועבדו לעולם שהוא חובה וזה לדעתי מ"ש אוזן ששמע' על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והיינו שע"כ אני מלככם כמ"ש רש"י בפרש' בהר והלך זה וקנה אדון לעצמו והיינו