דברי שאול עה"ת ומגילות קלא

אל ד' והם עוסקים בעבודת ד' ולהיות מורי הוראות בישראל כי לזה נבחרו שבט לוי והמה מובדלים מכלל ישראל כמו כן רצה הקב"ה שיהי' עדת ישראל בכללות נבדל לעבודת ד' יותר מכל האומות וז"ש והייתם לי סגול' מכל העמים וז"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש היינו בערך העמים תהיו לי כל כללות ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש ודו"ק

לא תגנוב בב"מ דף ס"א ע"ב לא תגנוב על מנת למיקט ובהגהת מהרי"פ גרס תגנובו כמ"ש בתוספת' פ"ו דב"ק וציין סנהדרין פ"ו וכוונתו דלא תגנוב מיירי בנפשות. ולפענ"ד נרא' דלא תגנובו קאי שיגנב אותו והיינו על מנת למיקט שמצער אותו ולא נתכוין לגנוב החפץ. ועיין קצות החשן סי' שנ"ח דע"מ למיקט ג"כ איסור תור' והיינו דע"י שגנב למיקט לבסוף לא ירצ' להחזיר ויהי' גונב ממש ומצינו שגם התור' נתנ' סייג כדאמרו באבות דר"נ ומוזכר במדרש רבה פ' נשא וה"ה כאן וכן ראיתי מעש' ונזכרתי הלכ' ודו"ק

לא תרצח וגו'. מה שבחמשת האחרונים לא כתיב שום דבר טעם הוא לפי שחמש' האחרוני' הם דברי' שכלים שאפי' לא נצטוו כל איש הישר הולך לא ירע ולא ישחית לכך הזהיר בפשיטות ול"צ לשום דבר טעם ודו"ק. ובזה אני מבאר מ"ש בשבת דף למ"ד דבא לפני שמאי ואמר גיירני ע"מ שתלמדני כל התור' כול' כשאני עומד על רגל אחת ודחפו באמת הבנין וכשבא לפני הלל א"ל דעלך סני לחבירך לא תעביד זו היא כל התור' כולה דהענין הוא דבתור' יש שני חלקי מצות מצות שבין אדם למקום ומצות שבין אדם לחבירו והנ' כבר נודע מ"ש המור' שרגל הוא סיב' והגר רצה שיאמר לו שכל התור' הוא לסב' אחת ולזה דחפו באמת הבנין שגם הבנין נשען על שני עמודים וכמ"ש בשלמה שהעמיד יכין ובועז והם שני עמודים וכשבא לפני הלל אמר לו שכל התורה הוא רק סיבה להעמיד חברת אנושי שלא ירעו ולא ישחיתו זה לזה ובאמת שגם הרב' מצות שבין אדם למקום נוסד על זה שמזכירו מה שהיה בארץ מצרים ולא יהיו כפויי טוב' וכל מצות שבת ומועדים הכל זכר ליציאת מצרים. ומזה נוכל להוציא שנכיר נודע בטוב' ולאהוב את הגר כמ"ש ואתם ידעתם את נפש הגר וגם מצות שחיט' היא למען נברור מית' יפה לבע"ח וצער בע"ח דאורייתא וכמ"ש החינוך וכדומ' וכל המצות על יסוד השלום נבנ' אך אנחנו לא נדע וז"ש ואידך פירושא זיל גמור ודו"ק

זכור את יום השבת לקדשו. בש"ס אמרו זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. לפענ"ד הכוונה ע"פ מה שפירשתי הא דאמר לא משבת אתה מתיירא אלא מי שצוה על השבת. ולכאור' מה שייך מורא בשבת בשלמא במקדש מתיירא לעשות בו דבר בזוי אבל בשבת לא שייך זאת אמנם באמת נודע דמזל שבתאי שולט בשבת וזה מורה על השממון וחורבן ויוכל האדם להשיב שמה שנאסר מלאכ' בשבת הוא משום שאינו רואה סימן ברכ' בשביל שמזל שבתאי שולט לכך אמר לא משום שמזל שבתאי שולט רק בשביל קדושת שבת. ובזה פירשתי מה שתקנו ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג היינו שלא יאמרו כי מפני ששולט בו שממה רק בשביל קדושת שבת וישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג וזה אמרו ובשביעי רצית בו וקדשתו חמדת ימים אותו קראת שכל השבע בימות החול בא מן השבת וז"ש זכור ושמור בדיבור אחד היינו שלא בשביל השממה נאמרה שביתה ממלאכה רק בשביל שיום קדוש הוא ונצווינו לזכר יום השבת לקדשו ע"כ אסור במלאכה ודו"ק והבן: חסלת פרשת יתרו פרשת משפטים

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. לכאורה יפלא דהא על הדינים כבר נצטוו במרה כדאמרו בסנהדרין דף ג' ואולי מכאן ראי' למ"ש הרמב"ן בשורש י"ד בהשגותיו על ספר המצות להרמב"ם שלב"נ נאמרה מצות בכללות ונמנו כל הלאוין באחד משא"כ אח"כ כשבאו להר סיני נתבארו המצות בפרטיהן וגם במרה מה שהוסיפו על המצות הזהיר אותם באזהר' אחת בכללות ע"ש ולפ"ז אף שנצטוו על הדינים במרה אבל לא ביאר פרטי הדינים ודקדוקיהן וז"ש ואלה המשפטי' אשר תשים לפניהם ובגליון הרמב"ם הארכתי בדברי רמב"ן אלו ודו"ק

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. במכילתא ובילקוט ר"ע אומר למה נאמר לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם שנה ושלש ורבע עד שילמדו ע"ש. לפענ"ד ר"ע לשיטתו דאמרו במדרש רבה ותנחומא והובא בטוש"ע או"ח סי' קל"ט דקראו לו לקרות ולא רצה דלא סידר מקודם שלשה או ארבע' פעמים וכבר נחלקו במדרש אם הקב"ה סידר שלש' פעמי' התור' קודם שנתנ' או ארבע פעמים ור"א ורבנן נחלקו בקרא דאז ראה ויספרה ועיין במ"ש במגן גבורים תימה בזה על הגאון קדוש עליון, מוהר"א ווילנא זצ"ל ע"ש וא"כ גם כאן אמר שישנה וישלש וירבע עד שילמדו ועיין בעירובין דף מ"ד ולדעתי מ"ש נמצא ביד אהרן ארבע' הי' ג"כ מטעם זה דאהרן הי' מלמדה אח"כ לישראל כדאמרו שם ודו"ק

כי תקנה עבד עברי במכילתא ובילקוט רבי אומר יכול תקראנו עבד לשון בזיון ת"ל כי תקנה עבד עברי על כרחה התור' קרא' עבד והיא תמוה ומשולל ביאור