דברי שאול עה"ת ומגילות קל

נאמרו וראיתי ברמב"ן כאן שכתב ואני תמה אם נאמר זכור ושמור מפי הגבור' למה לא נאמר בלוחות הראשונות ויתכן שהי' בלוחות הראשונות ושניות כתוב זכור ומשה פירש לישראל כי שמור נאמר לבסוף וזו כוונתם באמת עכ"ל. ובזה הבינותי מה שתיקנו חז"ל בנוסח התפל' שבת בשחרית ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בתם שמירת שבת וכן כתוב בתורתך ושמרו בני ישראל את השבת והיא תימה שמלבד דמביא קרא לקרא וגם הלשון וכן כתוב בתורתך הא מה שנתן שני לוחות היא תורה ומה מוסיף וכן כתוב בתורתיך ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בתור' כתיב זכור ובראשונות ושניות לא כתיב רק זכור רק שמשה אמר שדיבור שמור נאמר ג"כ בזה וא"כ זה שתיקנו חז"ל ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת שהרי במשנ' תורה בין זכור בין שמור ולזה מביא שכן כתוב בתורתיך בעצמו ושמרו בני ישראל את השבת ודו"ק. אך העיקר נרא' לפענ"ד ע"פ מה שהארכתי בתשוב' וכן דרשתי פה לבוב שבת שובה שנת תר"ט לכבוד החברה שומרי שבת בסוגיא דעירוב והוצא' לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ שמה ביארתי דהשבית' ממלאכ' שנצטווינו בשבת וביוה"כ אין שוה להם דבשבת נצטוינו בשביל שבו שבת אל מכל מלאכתו והיה יום מנוח' וצריכין אנו לענגו ולכך כתבה התור' שצריך לשבות אבל יוה"כ לא מצד מנוח' אנו צריכין לנוח שהרי אינו יום מנוח' וכבר כתב הלבוש ובמג"א סי' תקפ"ב שאם חל יוה"כ בשבת אין אומרים בו רצה במנוחתינו שאינו יום מכוח' שצריך לענות נפשו רק בשביל קדושת היום נצטוינו לשבות מכל מלאכ' וגזירת הכתוב הוא שזה היום קודש שלא תעשו בו כל מלאכ' ושם ביארתי הנ"מ לדינא בזה ולפ"ז יצא לנו דבשבת היא בשביל המנוח' שנצטוינו לנוח בו ולענגו להיות לזכר כי בו שבת צור עולמים ולפ"ז יש זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו והיינו שהשמיר' של שבת הוא בשביל שנצטוינו לזכור השבת ולענגו ולנוח בו. ובזה נרא' לפענ"ד לבאר כל הנוסח שתקנו ישמח משה במתנת חלקו והיינו שמשה בחר להם שינוחו בשבת בעודם במצרים וכוון למצות ד' שנצטוה אח"כ על שמירת שבת ושמח נפשו בזה כמבואר במדרש ובטור סי' רפ"א ובב"י שם וא"כ זה שאמר ישמח משה במתנת חלקו וגו' ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת היינו שזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו להורות שהשמיר' הוא בשביל המנוח' כמו שביקש משה מפרעה שיתן להם מנוח יום אחד מעבודתם ולזה סיים וכן כתוב בתורתיך ושמרו בני ישראל את השבת וגו' אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש והיינו שהשבית' על כי נצטוינו לנוח לזכר שהקב"ה שבת בו מעבודתו ודו"ק

שוב ראיתי באבודרהם סדר שחרית של שבת שביאר וכן כתוב בתורתיך ושמרו בני ישראל כתב בזה"ל כי זה לא היה כתיב בהלוחות אלא בתור' הנה כפי הנרא' כיון למ"ש למעל' בשם הרמב"ן וגם הוא מביא דברי הרמב"ן שם לעיל מיניה ושמחתי שכוונתי לדעתו הרמה אבל לפענ"ד הדרך השני נכון ג"כ ובזה יתכן מה שתקנו אח"כ ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג עם מקדשי שביעי דהיינו שלכך נצטווינו לשבות בשביל העונג והבן

לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות' בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו. הנרא' אלי בביאור הענין דהגבלת ההר דהנ' בביאור הענין שנתקשו דאיך הוה שבועות זמן מתן תורתינו והא ביום נ"א נתנ' התור' ועיין מג"א וחק יעקב סי' תצ"ד. ולפענ"ד נרא' דבר חדש דהנ' מה שניתן התור' בחמשים יום נרא' לפענ"ד דרמז בזה שחמשים שערי בינ' נבראו ומרומז כולם בתור' כמ"ש הרמב"ן בתור' בהקדמתו והנ' היו החמשים יום כנגד החמשים שערים ובכל יום נפתח שער אחד עד שנשלם כל החמשים וכפי שנזדככו ישראל בכל יום נפתח להם שער אחר שער ולכך בהגיע תור החמשים יום שגם משה רבינו לא השיג השער החמשים כדאמרו בר"ה סוף פ"ק ותחסרהו מעט מאלקים א"כ נחסר לו שער הלז ולכך נתן התור' ביום החמשים וזה לדעתי מה שהוסיף משה רבינו יום אחד מדעתו והקש' הב"ש בהקדמתו לספר הב"ש דלמה הוסיף יום אחד לקבלת התורה והלא באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין. ולפמ"ש אתי שפיר דמשה רבינו היה חסר לו שער החמשים ורצ' שיתאחר עוד יום אחד כדי שיבין גם השער החמשים ולכך אחר יום אחד אבל הקב"ה באמת רצה שיהי' ביום החמשים ולכך העלים השער החמשים שיסגר ולא יתגל' לפי שרא' הקב"ה שבעוה"ז ובפרט שיהיו גליות ושעבודים אינו ראוי שיתגל' התור' בשלימותה וזה לדעתי מה שדרשו במדרש ישקני מנשיקות פיהו שלעתיד יתגל' התור' ויתן לנו התור' שנית והיינו שיתגל' כל השערים והנ' לכך נתאחר על יום נ"א כי משה רבינו רצה שיתגל' כל החמשים שערים אבל באמת עיקר זמן מתן תורתינו היה מהראוי שיהי' ביום החמשים ודו"ק. ומעת' זהו מה שאמרו לא יוכל העם לעלות דהנ' הגבלת ההר היה כפי השגות כל איש ואיש בשערי התור' כן היה עלותו בתחתית ההר וא"כ אמר הקב"ה שלא יהרסו לעלות כי ע"י שירבו להשיג יותר משיעורי כל חד יפלו מהשיעור הראוי להם וכמו שהי' בארבע' שנכנסו לפרדס שרק אחד ומנו ר"ע ניצול ויצא בשלום וזה הציץ ונפגע וכדומ' ודו"ק היטב

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. לפענ"ד הכוונ' כמו שיש בכלל ישראל הכהנים הנגשים