דברי שאול עה"ת ומגילות קכט

דנין בכל עת והוא תימה למה ביארו כן ומה צורך בזה. ולפענ"ד הכוונ' ע"פ מה דאמרו בשבת פ"א דף יו"ד ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב וכי מן הבקר עד הערב היה דן אלא כל הדן את הדין אמת לאמיתו נעש' שותף להקב"ה במעש' בראשית כתיב הכא מבקר ועד הערב וכתיב התם ויהי ערב ויהי בוקר וכן הוא במכילתא בקצת שינוי. והוא תימה דאיך שייך הדמיון שע"י הדין נעש' שותף להקב"ה במעש' בראשית ולפענ"ד נרא' דהנ' כבר נודע מ"ש האבן עזרא במה דכתיב כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות דהנה במעש' בראשית לא נברא רק הדברים בכללות אבל בפרטיותן עוד לא פסקה מעש' בראשית ועוד נעשו המעשים וכן הושם בחק הטבע שהצמחים יוציאו פרטיותן מכללותן וכן כל הדברים וזה אשר ברא אלקים לעשות היינו שיעשו עוד ע"ש כי כן נרא' בכוונתו ולפ"ז גם בתורתינו הקדוש' אמת כי ניתן מאת השם תור' שבכתב ותור' שבע"פ אבל כ"ז בכללות אבל בפרטות עוד צריך בירור וזיקוק כפי אשר חנן ד' לבני אדם שכל ובינה בתורתו הקדוש' ולפ"ז נמצא כי כל תלמיד ותיק שילמוד ומוציא דינים כפי הבנתו א"כ זהו חלקו בתורתו וזה נעש' שותף בתור' וזה דומה למעש' בראשית שעד היום הי' מעש' בראשית ולפ"ז מה נכבד מ"ש כל הדן דין אמת לאמתו והיינו שהדיין בעת צרכו להדין יוכל להיות איזה כוונ' או נטיה ח"ו לאיזה צד ואז אין אמת לאמתו אבל מי שמייגע לפסוק פסקי הלכות א"כ אז אין נ"מ לשום צד ואז נחקר הדין באמת א"כ אח"כ כשנפסק עי"ז אז נדמה למעש' בראשית וז"ש כל הדן דין אמת לאמתו היינו שדן את הדין אף בלי בא אליו הדברים לשפוט בני אדם נעש' שותף להקב"ה וז"ש יתרו שאחרי שצוהו לבחור אנשי אמת שונאי בצע והיינו שלא יטו הדין ח"ו וע"ז הוסיף להשכיל ושפטו את העם בכל עת היינו שלא יש בו דווקא ללמוד בעת צורכם לדון בין איש לרעהו רק שישפטו בכל עת היינו שילמדו הדינים קודם צרכם לדון וז"ש בני אדם הבטילים ממלאכתם שהיו דנים את העם בכל עת והיינו אחר שילמדו הדינים לעת מצוא להם המשפט שידעו לשפוט אם כן הם ישפטו באמת ובצדק והבן בדברים כי יקרים ואמתים המה

ושפטו את העם בכל עת. לדעתי הכוונ' ע"ד מ"ש הר"ן בדרושיו דרוש שופטים דהמלך היה מוחלק מדיני סנהדרין דהסנהדרין דנו לפי משפטי התור' והמלך לא היה לו כח לדון דיני התור' רק לפי הזמן והמקום ומגדר מלתא ע"ש שהאריך והנה קודם מתן תורה משה רבינו דן לפי נימוסי המדינ' וכפי הזמן והמקום ולזה אמר שימנה דיינים ויודיע להם משפטי התור' אז ישפטו את העם בכל עת ודו"ק

כי יבא אלי העם לדרוש אלקים וגו'. ק"ל איך היה משה רבינו יכול לדון והא כיון שעדיין לא הודיע דיני התור' א"כ אין איש שיכול לדון משה רבינו והרי קי"ל דכל מי שלא דנין גם הוא לא דן ועיין בסנהדרין ריש פ"ב גבי כה"ג ומלך דאמרינן דכל שלא דנין אותו לא דן ג"כ ואולי אמר להם קודם הדינין והמשפטים טרם בא הדין וא"כ אז יכול לדון אח"כ. וזה לדעתי מ"ש כי יבא אלי העם לדרוש את אלהים והיינו ששואלים ודורשים ממני הדינים שכשיבא אח"כ שיהי' להם דבר בא אלי והודעתי את חוקי אלקים ואת תורתיו ודו"ק

ואשא אתכם על כנפי נשרים. במכילתא ובילקוט מה נשתנ' הנשר מכל העופות שכלם מתייראים מעוף אחר שהוא פורח על גביו ולכך נותנין את בניהם בין רגליהם אבל הנשר אינו מתיירא אלא מאדם שמא יזרוק בו חץ אמר מוטב שיכנס בי החץ ולא בבני וכו'. וצריך ביאור דמה נ"מ אם הקב"ה נושא אותם כנשר או כשאר עופות שעכ"פ כולן משמרין את בניהם כאשר יוכלו. אמנם ביאור הדבר דהני כבר נודע מ"ש הזהר על פסוק וישמע ראובן ויצילהו מידם דמה זו הצלה להשליך למקום נחשים ועקרבים וע"ז כתב דמיד אדם שהוא בעל בחירה קשה להנצל ע"ש ולזה כל העופות מתייראין מבעלי חיים וזה קל השמירה אבל הנשר שמתיירא מהאדם שהוא בעל בחיר' וזה קשה השמיר' ולזה אמר הקב"ה שישא אותם על כנפי נשרים ויצילם מבעלי הבחירה ודו"ק

והייתם לי סגולה. אמרו שם ושם ריב"ק אמר כדי שתבקע אזן יכול כשם שהאשה מסגלת אחר בעלה והבן אחר אביו והעבד אחר אדוניו והשפחה אחר גבירתה יכול אף אתם מסגלים לי מאחורי ת"ל והייתם לי סגולה כי לי הארץ עיין בפירוש זה ינחמני מה שכתב בזה ובמחכ"ת לא זה ינחמני בפירוש המכילתא ולפענ"ד הכוונ' דהנ' כל הברואים אין אחד שלא יהי' צריך לחברו ולא זה הקטן לגדול כי אם גם להיפך כי אף שהאשה נרא' שצריכ' יותר לעזר הבעל והיא נקראת כושל וכן העבד לגבי אדון בכ"ז גם הבעל צריך לעזר אשתו והאדון להעבד וכדומ' אבל הקב"ה כביכול לבני אדם הוא אינו צריך לשום דבר ורק שעוש' בעבור הדבר וז"ש והייתם לי סגול' היינו שאני מסגל אתכם אבל אתם אין מסגלים לי כי אם יצדק מה יפעל לו וז"ש כדי שתבקע אוזן והיינו לשבר האוזן שהוא כמו שהאש' מסגלת אחר בעלה אף שהיא הטפילה לבעלה וכן העבד לאדון בכ"ז הם מטפלים עכ"פ לזה אמר יכול אף אתם מסגלין לי ת"ל כי לי הארץ שאין אני צריך

זכור את יום השבת לקדשו. ובמשנ' תור' כתיב שמור ודרשו חז"ל שזכור ושמור בדיבור אחד