דברי שאול עה"ת ומגילות יג

שבדקו אחריו וקטלוהו והרעה באה עליו אח"כ ולא תיכף והבן בדבר. ומעתה גם כאן האשה הבינה כי מאכל רעה הוא מצד עצמו וע"כ נאסרו וע"כ אמר לה הנחש שא"כ היה לה למות תיכף באכילה או בנגיעה ואם לא תמית תיכף המופת שלרב קדושתו ויקרתו אסר הקב"ה וז"ש לא מות תמותון כי יודע אלקים. כי ביום אכלכם ונפקחו עיניכם וא"כ מחמת קדושתו ויקרתו נאסר עליהם וז"ש ותרא האשה כי טוב העץ למאכל אם כן הבינה שבעצם אין בו רע ע"כ נפתה לבה להאמין לה וז"ש האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל ודרשו במדרש ואכלתי אין כתיב כאן אלא ואוכל שאוכל עוד והוא תימה ולפמ"ש אתי שפיר דאמר שלא יקרה המיתה תיכף רק ברבות האכילה ובהמשך הזמן ודוק היטב

כי ביום אכלך ממנו מות תמות. הכוונה לפענ"ד כמו שמיתת הגוף היא מיום הולדו נחסר יום יום מכחותיו והוא הולך וחסר עד יום מותו ורק שאינו מרגיש כל כך בנערותו עד בואו לימי זקנה שאז מרגיש ואם בגבורות אינו מרגיש רק בימי שיבתו כמו כן מיתת הנפש באמת הרשעים בחייהם קרויים מתים רק שאינם מרגישים וכמ"ש בחובת הלבבות כמה פעמים שאם תשמע לעצת היצר ישלול ממך היראה ולא תרגיש כלל וז"ש לו כי ביום אכלכם ממנו וגו' והיינו שמתחיל המיתה מיום נטותך אחר היצר אף שלא תגמר רק ביום נתמלא הסאה ועיין רמב"ן על התורה והבן

ותפקחנה עיני שניהם. איתא במדרש וכי סומים היו ר"י בשם ריב"ז משל לערוני שהי' עובר לפני חנותו של זגג והי' לפניו קופה מלאה כוסות ודיוטרוטא והפשיל במקלו ושברן עמד ותפשו א"ל ידע אנא דלית אנא מהני מינך אלא בא ואראה לך כמה טובות אבדת כך הראה להם כמה דורות אבדו הדברים צריכין ביאור ועיין יפ"ת. ולפענ"ד הכוונה ע"פ מ"ש המורה ח"א פ"ב כי שאלוהו כי יראת שקודם החטא היה הכוונ' הראשונ' באדם שיהי' כשאר ב"ח שאין שכל ואין תבונה לו ואיך לאחר שחטא נתעלה עד שהי' זוכה לדעת טוב ורע והשיב כי השכל אשר השפיע לאדם והוא שלמותו האחרון הוא אשר הגיע לאדם קודם המרותו וזה הנקרא צלם אלקים ובשכל יבדיל האדם בין האמת והשקר אבל המגונה והנאה היא במפורסמות לא במושכלות וא"כ כשהי' על תכלית השלימות לא היה בכח להשתמש האדם במפורסמות ולא להשיגם עד שאפילו המפורסמות בגנות והוא גלוי הערו' לא היה מגונה אצלו ולא השיג גנותו וכאשר מרה ונטה אל תאוותיו ודמיונותיו השיג השגות המפורסמות אבל שולל ממנו השכל והשג' השכלית ואז ידע שיעור מה שאבד לו. וזה שאמר ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם לא אמר ויראו כי ראו מכבר רק כי נתגלה להם ענין כי ערומים הם יעו"ש דבריו כי נעמו ואני לקטתי מהאורות ותארנה עיני להבין דברי המדרש שזה קושית המדרש וכי סומים היו דהיינו שכבר ראו ג"כ וע"כ כי נתפקח עיניהם להשיג יותר וקשה לו קושית המורה וכי לאחר שחטאו נתעלו יותר וע"ז השיב שהרא' להם כמה דורות אבדו וז"ש במדרש לית אנא מהני ממך והיינו אף שאין בכחך לשלם מכל מקום ראה כמה טובות אבדת וזהו שנפקח עיניהם לדעת כמה אבדו וזהו לדעתי מה דאמרו במדרש על מה דכתיב ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו וע"ז אמרו במדרש לא היה צריך קרא לומר אלא ויעש ד' לאדם ולאשתו כתנות עור אריב"ק להודיעך מאיזה חטא קפץ עליהם אותו רשע מתוך שראה אותם מתעסקין בדרך ארץ קפץ עליהם והוא משולל ביאור ועיין יפ"ת ולפמ"ש אתי שפיר דכבר הבאתי דברי רבינו דקודם החטא לא היה להם כח להשיג במפורסמות והי' אף הגנות הגדול גילוי ערוה ג"כ לא מגונה ולא השיג גנותן וא"כ לא היו צריכין לכתנות עור וא"כ היו מתעסקין בדרך ארץ בפרהסיא כי לא השיגו לדעת הבושת ולכך קפץ עליהם הנחש שרצה להחטיאם וזה שהקדים דקודם החטא היו ערומים ולא יתבוששו וזהו לדעתי מה ששאלו הקב"ה מי הגיד לך כי ערום אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת והיינו שמי הגיד לך שזה מגונה להיות ערום וע"כ אכלת מעץ הדעת ונתגלה לך שזה בושה ודו"ק היטב והנה כפי דברי היפ"ת שם נראה שהכתנות נעשו קודם החטא ופשטותן של דברים משמע דלאחר החטא נעשו וכפי מ"ש נראה עיקר שלא נעשו רק לאחר החטא. ובזה נראה מה דאמרו במדרש בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור באל"ף והיינו דר"מ לשיטתו דפירש והנה טוב מאוד זה יצה"ר שאלמלא הוא לא בנה ולא נשא אשה ונמצא שהיצה"ר הוא לתכלית הטוב והשלימות ולכך דרש שעשה להם כתנות אור באל"ף דהיינו שהי' להם למעלה ע"י החטא שהיצה"ר מגיעו להשלימות ודו"ק כי נכון הוא

האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל. הכוונה לדעתי דהנה כבר אמרו דעם משמע שזה חשוב יותר ועיין תוס' ישנים ביומא במה שהאריכו על יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ דהדרך ארץ עיקר ע"ש ובהגהאי"י ולפ"ז האש' הראשונ' אשר גם היא הית' יצירת כפיו של הקב"ה, ועצם מעצמי האדם ע"כ לא הית' נכנעת תחתיו וז"ש האשה אשר נתת עמדי והיינו שאינה משועבדת לו ולצוויו ואדרבה נתגדלה עליו וז"ש על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד לא שתהא משועבדת אבל כל זה היה קודם החטא אבל לאחר שחטא היה מוכרח