דברי שאול עה"ת ומגילות יב

טוב ורע ולפ"ז כל שלא היה בחירה א"כ לא שייך לומר שימותו על עברם על מצות הבורא שהרי הידיעה מכריחם והבחירה אין באדם לעבור על ההכרח והנה זה שאמרה הנחש לא מות תמותון כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע וא"כ איך שייך מיתה דממ"נ אם לא ידע השי"ת שיאכלו לא יאכלו ואם יאכלו הרי הכריחם הידיעה וע"ז חששה שמא בעצם היא סם הממית ואף שידע הקב"ה ידע באמת שימותו וע"ז אמר הכתוב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל וראתה שלא נמצא בו סם ממית לכך אכלה. ובזה נראה לפענ"ד מה שהשיב האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל ובמדרש דרשו ואכלתי אין כתיב כאן אלא ואוכל שאוכל עוד והוא תמוה שאדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה יעיז פניו כל כך נגד השי"ת שיאכל עוד ולפמ"ש אתי שפיר שבאמת הנחש תשיאו שכאשר יאכלו יהיו כאלקים יודעי טוב ורע והיינו שלא יהיו בחיריים רק שידעו טוב ורע ובאמת זה שקר היה ותיכף כשאכלו היו בחיריים ונוססה בקרבם רוח תאווני על הרע ואדם הראשון לא הבין וחשב שמה שמתאוה שיאכל הוא מפני שיודע שזה טוב והקב"ה חפץ שיאכל וע"ז אמר ואוכל עוד עד שגלה לו הקב"ה שזה בא מפתויי היצר ונעשה תאווני וז"ש הקב"ה הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם ותמה הבינה לעיתים וכי כילות יש ומה אכפת ליה שיחיה ובמדרש דרשו אין ועתה אלא תשובה מכאן שפתח לו הקב"ה פתח לתשובה וגם זה אינו מובן ולפמ"ש אתי שפיר דהנה אדם הראשון היה קודם החטא כמלאכי השרת יודעי טוב ורע אבל לא בחיריים על הרע והטוב ואחר החטא נעשה בחיריי אבל הנחש השיאו שאחר אכילה יהיו יודעי טוב ורע לא בחיריי נמצא אדם הראשון שהיה מתאוה לאכול לא הבין שזה בא מפאת היצר והוא חשב שאך בזה נתעלה ומתאווה לטוב מפאת טבע הטוב להשתוקק ולכסוף לטוב לו כדרך המעולים וע"ז אמר השי"ת כמקונן על האדם איך נפל ממדרגתו כל כך שהן האדם היה כאחד ממנו והיינו קודם החטא היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה היינו אחר שחטא הורד ממדרגתו ואינו מבין ופן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ויאכל והוא לא יבין שעושה רע רק שנכסף מצד שטוב בעיני אלקים ולא ידע ויחטא ואשם וז"ש אין ועתה אלא תשובה מכאן שפתח לו הקב"ה פתח לתשובה שהקב"ה בעצמו העיד שאדם הראשון אינו חוטא במזיד ואדרבה הוא מתכוין לעשות טוב וא"כ אינו חוטא בשאט בנפש וע"כ יכול להתקבל תשובתו ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא ת"ל

אף כי אמר אלקים וגו' מפרי עץ הגן נאכל וגו' ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון. כבר כתבתי בזה דברים רבים וכעת נראה לי ע"פ מה שפירשתי מה שאמר ירמיהו קדש ישראל לד' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם ופירשתי דהנה יש דבר שאינו ראוי לאכילה מחמת כי הוא סם המות וגם בבע"ח מין האפעה אשר הוא ארסיי ובכ"ז יודעים הרופאים לרקוח ממנו מרקחת שילקטו ממנו הארס וירפא ויש אשר הוא טוב וראוי ובכ"ז לגודל זכותו וצחותו ויקרותו יוכל להזיק כמו היין הישן נושן אשר לרב ישנו יוכל לעבור השכל ולהזיק לאשר לא ניסה בו והנה כי כן במאכלים האסורים יש אשר נאסר מחמת הארס הצפון בקרבו וע"י הרקוחים ופטומים אשר עשו חז"ל עפ"י התורה יוכלו למתקו ולחבלו שלא יזיק ואם יקחם בלי רקח יוכל להזיק ויש אשר לרוב יקרתו כי הוקדש לד' יוכל להזיק לכל זר כי לרב גודל קדושתו וטהרתו נתקדש עד כי נאסר להדיוט וההבדל אשר בין זה לזה כי המאכל הנאסר מכח הארסיי זה לא יוכל להשהות כי תיכף באכלו יומת ותתחלחל הארס אבל מי שלרוב קדשו נאסר זה אינו מזיק תיכף כי בעצם הוא טוב ויפה רק לקדושתו העצום הנה עונו ישא בהמשך הזמן ועוד הבדל כי הארס באכלו הראשון הוקל מעט מתחלתו ומקלי קלי הארס כמו בארס הנחש שיוכל הראשון לפקע כח הארסיי אבל מי שלרוב קדושתו נאסר זה לא מועיל והמופת לזה דבקדושת הגוף וכלי שרת יש מועל אחר מועל וכלם מעלו ומעתה זה שאמר קדש ישראל לד' ראשית תבואתה וע"כ כל אוכליו יאשמו וגם רעה תבא עליהם היינו בהמשך הזמן וזה לדעתי מה שאמרו בפסחים דף ג' ההוא ארמאה דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים אמר כתיב כל ערל לא יאכל בו ואנא קא אכילנא משופרי דשופרי א"ל ריב"ב מי קא ספי לך מאליה וכו' א"ל אליה לגבוה סלקא וכו' בדקו אחריו ואשכח דארמאה הוא וקטלוה. והדבר צריך ביאור מה האי דקא משתבח הנכרי דאכיל פסח ואטו רבותא הוא דמשקר וירמה באמרו שהוא יהודי ואטו הם נביאים שזה נכרי ומה חידש לו ריב"ב לספות לו מן האליה כדי לקטלוהו ורש"י פירש שביד ריב"ב לא היה בידו להרגו וזה דחוק דהא היה בידו עכ"פ להודיע שזה שמו וכך תארו שהוא נכרי וכדומה אך לפענ"ד היה נראה שזה הגוי הבין שמה שאסרה התורה לנכרי הפסח הוא לפי שבאמת הפסח יש בו ארס שמי שאינו יהודי הארס שבו שורפו וע"כ התפאר בו כי הוא אכל ולא ניזוק וא"כ אך לשוא אסרה התורה לאכול מהפסח וע"ז חידש לו ריב"ב שזה לא בשביל הארס רק בשביל קדושתו לא הוכשר לנכרי לאכול וא"כ זה שאמר לו מי קא ספו לך מאליה ואמר לו דאליה לגבוה סלקא והיינו שלא בשביל הארס נאסר רק בשביל קדושתו וא"כ ממילא אין ראיה שלא יזיק לו לאחר זמן ולכך אירע