דברי שאול עה"ת ומגילות קכז

ימצא שאז נתרחק מהגדול' הלז מכל וכל ותהי להיפך וע"כ אותן שני הדברות דיבר עמם לנוכח כי אז מור' שעל כל פרט ופרט מישראל א"ל אנכי ד' אלקיך. וזה לדעתי מה שאמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר אשר בראתיך וכבר הקש' כן הראב"ע בשם חותנו הר"י הלוי ז"ל. ולפמ"ש אתי שפיר דע"י הבריא' לא זכו שיתייחס שם ד' על כל פרט רק בכללות אלקי ישראל אבל במה שהוציא מארץ מצרים הרי שם על כל פרט ופרט היה ההשגח' בפרטות ופסח ד' עליהם אני ולא מלאך וא"כ בדין הוא שיאמר אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ודו"ק היטב

לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ד' אלקיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי ועוש' חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי. הנה מה שאמר לשונאי וכן לאוהבי הדברים סתומים. ולפענ"ד כוונ' עמוק' בזה דהנ' כבר הארכתי בזה בדרוש במ"ש הרמב"ם דחסידי או"ה יש להם חלק לעוה"ב והוא שיהיו עושים מצד מצות ד' אבל אם עושים כן מצד החכמ' שהוטב בעיניהם המצוה ולא מפאת שכן צוה הקב"ה אינו מחסידיהם ומזה הבאתי ראי' דמכ"ש לנו עם בני ישראל אם מקיימין מצות התור' לא מפאת המצוה שצוה הקב"ה שאינו נקרא יהודי ואינו שומר המצות ולכך כל המוד' בע"ז ככופר בכל התור' שאם מודים בע"ז א"כ כביכול אין כאן מצוה וא"כ כל המצות שמקיימין אינם עושים מצד מצות התור' המצווה אותם ואינם נקראים מצות והארכתי בזה. ובזה נרא' מה שאמרו במכילתא דלא מצינו קנא' רק בע"ז ולפמ"ש אתי שפיר דלא שייך קנא' כי אם בע"ז שאחר שמודים בע"ז אז נתבטל כל המצות מכל וכל וזה שכתוב כי אנכי ד' אלקיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים וגו' לשונאי היינו מי שהוא שונא ד' ואינו מוד' באלקותו אז אך לשוא יעש' כל המצות כי אינם עצות כלל אם לא יקיימו מפאת המצווה ולכך כל המצות והעבירות לא נקרא שונאי ד' רק ששונא המצוה או שאוהב העביר' הלז אבל מי שמוד' בע"ז זה נקרא שונא הקב"ה יתברך וזה שכתוב ועוש' חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי היינו למי שאוהב הקב"ה ועל ידי זה שומר מצותיו שאל"כ אך לשוא יעש' המצות ורק אם שומר מצותיו מפאת המצווה אך לזה ייטיב ד' ויעש' חסד והבן הדברים

ויאמר משה אל ד' לא יוכל העם לעלות כי אתה העדותה בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו ויאמר אליו ד' לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלות. כבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי דהנ' כבר נודע כי לא כמלך בו"ד מלכותו יתברך והנ' עלך בו"ד אף שאימתו גדול' על בני האדם בכ"ז יקטן אימתו על כל הקרוב קודם למשכן כבודו וזה לא יגדל בעיניו אימתו וכל הרחוק רחוק יותר תפול האימ' עליו אבל הקב"ה כל מי שקרוב כביכול אליו יתברך יותר יגדל האימ' והמלאכים והשרפים כל מי שיש לו מעל' יתיר' יגדל יותר האימ' ועיין חולין דף צ"ב ברוך אופנים הוא דאמרו לה יעו"ש ובתוס' שם. ובזה שמעתי בשם הרב הגאון אבד"ק פלאנטשא ז"ל שאמר לפרש מה לך הים כי תנוס הירדן יסוב לאחור כי תפס לו מליצ' ששאל הים שגדול יותר מהירדן כי תנוס והירדן רק יסוב לאחור וע"ז אמר מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלקי יעקב שבזה כל אשר מעשהו גדלה יותר יבין להיות חרד ונבהל מפני הדר קדשו ודפח"ח: ולפ"ז זהו שאמר משה רבינו בענותו הגדול' ואמר שלא יוכל העם לעלות כי אתה העדותה בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו ואם הוא חרד כ"כ אשר לפי ענותו לא חשב עצמו למבין כלל ביראת ד' ואפ"ה יחרד מאוד אף כי האנשים הגדולים היותר מבינים אימת ד' וע"ז השיב לו השם שלא כן הוא כי מעלתו גדלה כל כך ע"כ יוכל הוא ואהרן לעלות אבל הכהנים והעם אל יהרסו לעלות כי לפי מדריגתם לא יבינו כ"כ להיות חרד מאימת ד' ולא נסו באלה ודו"ק

עוד נרא' לי דהנ' ד' אמר לו הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. וביאור הענין איך יצמח מזה שיבא אליו בעב הענן שיאמינו במעלת משה רבינו ע"ה. נרא' לפענ"ד דהנ' מה שבחר ד' בהר סיני אף שהוא הנמוך מכל ההרים ואמר שכל ההרים בעלי מומין נגדו הכוונ' לפענ"ד דהנ' כאן שרצ' הקב"ה להיות כל ישראל שומעין המצות מפי הקב"ה הנה בלי ספק מעלתם לא גדלה כ"כ שיוכלו להיות שומעים א"כ הוכרח הקב"ה כביכול לצמצם קדושתו וגדולתו ולהוריד הדברים שיבינו לפי כחם ואף שגדלם ונשאם עד שהיו במדרגת הנבוא' בכ"ז גם הנביא בעצמו לא יוכל לשמוע זולת מפי המלאך או אמצעי ובאספקלריא שאינ' מאיר' ועכ"ז לא יעצרו כח ונשארו כאבן דומם וסר מעליהם הגשם וכל נשמ' אין בקרבם וכבר כתבו המפרשים שהנ' אנכי בא אליך בעב הענן היינו שיעביב ויגשום הדברים שלא יהיו דקים כל כך בעבור ישמע העם ולפ"ז מזה ניכר מעלת משה רבינו ע"ה שאף אם הוריד עד כי ניתק עשר מעלות אחורנית כביכול וצמצם קדושתו להבינם בכ"ז לא יכלו קום ובקשו ממשה רבינו שישמע הדברים ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות א"כ מכ"ש שמשה רבינו שהביט באספקלריא המאיר' ועל' למרום ולא נבהל וחי' ע"כ כי מעלתו גבוה מאד. וזה אומרו הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם והיינו שיראו אח"כ שמשה עלה למרום בלי אמצעי ע"כ שמעלתו גדלה מאד. ולזה נרא' לפענ"ד שהי' הרמז במה שבחר בהר סיני לפי שהוא הנמוך וכאן הוצרך הקב"ה