דברי שאול עה"ת ומגילות קכו

כסף שאם עשה כרובים של כסף הרי הן כאלהי כסף ואלהי זהב שאם עשה ארבע' כרובים הוה כאלהי זהב והוא מהמכילתא. והוא תמוה דמנ"ל להמכילתא דקאי על הכרובים. ולפענ"ד נרא' עפמ"ש המור' בטעם דצוה לעשות שני כרובים משום דכל מה שהוא ריבוי מורה שאינו אלקות ולכך כדי שלא יטעו שהוא אלקות לכך עשה שנים ולפ"ז באמת יש לטעות חליל' באלקי רק משום שעש' שנים ניכר שאינו אלקי ולפ"ז כל שמשנה ממצות התור' ועשהו של כסף או ארבע' שוב יש לחוש שמא יטעו שהן אלקות ולכך אמר לא תעשון אתי היינו כדמות שמשי ולכך קאמר אלקי כסף ואלקי זהב והיינו שכל שאינו כמו שנצטווה שוב מקרי אלקי כסף וזהב ודו"ק

וישב עשה את דברי העם אל ד' ויאמר ד' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את דברי העם אל ד'. כבר נודע מה שכתבו המפורשים מה הגיד שנית וגם אני כתבתי בזה. וכעת נרא' ענין חדש דהנ' בתחלת מתן תור' עוד נסתפקו העם בנבואת משה אם הוא אמת ואם אין חליל' וע"כ נתיישבו ואמרו לנסות את משה רבינו ואמרו בלשון סתום את כל אשר דיבר ה' נעש' והנ' כאן יש פי שנים במובנם אם שרצונם לקבל כל אשר דיבר ד' אף ע"י משה רבינו או שרצונם לשמוע מפי ד' בדווקא ומשה לפי ענותנותו ותומתו השיב הדברים לד' כהווייתם והשי"ת יודע מחשבו' הבין כוונתם וע"כ אמר לו הנה אנכי בא אליך כו' בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם והיינו שלא יסתפקו בנבואתך וע"ז נתעורר משה והבין כוונתם ויגד משה את דברי העם היינו שביאר כוונתם כמשפט לשון הגדה שהוא ביאור והמשכ' והיינו שרצונם לראות מלכם כפירש"י וע"כ צוה הקב"ה שילך ויקדשם ולא יסתפקו עוד בנבואת משה ולכך בקשו תיכף דבר אתה עמנו ואל ידבר עמנו אלקים ודו"ק

וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וגו' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות ויאמר משה אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא אלקים ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. ולפענ"ד דהכ' שמעתי אומרים בשם כבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י בהא דכתיב אם תרא' אותי לוקח מאתך יהי לך כן דהכוונ' דהנ' האיש ההמוני יתפעל מדברים גסים כמו מי שירא' רכב וסוסי אש שזה דבר המבהיל ובזה לא ירגיש עוד בכל מה שיהי' עוד שם ענינים דקים עברו משכיות לבב הנלבב החכם ולזה כיון שאליהו ידע את כל אשר יהי' בעת הפרדו אמר אם בכל הדברים המבהילים לא תרגיש בזה ועיקר תפלאותך יהי' על דבר המבהיל שתרא' אותי לוקח מאתך יהי לך כן שע"כ אתה כבר נשפע עליך רוח שכלי ולזה הכתוב מספר שאחרי שרא' רכב וסוסי אש יוצא מן השמים ואלישע רוא' והוא מצעק אבי אבי וע"כ שהרגיש בדבר היותר מבהיל ומחריד את הלקחו לשמים ודפח"ח. ולפ"ז מה שבא הקב"ה בקולות וברקים וענן כבד על ההר הוא שתהי' זאת למבחן אם ירגישו ההמון על הקולות והברקים לבד או על דברות קדשו הניתן משמי אש ולזה סיפר הכתוב שאחר שכל העם ראו את הקולות והלפידים וירא העם וינועו היינו שבאמת נזדעזעו אבל מכל מקום ויעמדו מרחוק שבכ"ז לא נתפעלו כ"כ ועמדו מרחוק אבל מה שהחריד לבם הוא דברות קדשו והבינו שאם ידבר עמם אלקים תצא נפשם שהי' מגיע עד כלות הנפש ולזה בקשו ממשה שידבר עמם שאל"כ תצא נפשם ולזה אמר להם משה אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא אלקים היינו מלשון נסיון שמנס' אותם האם הם מרגישים ממה שנתפעל נפשם ולזה אמר לבעבור תהי' יראתו על פניכם היינו שעיקר יחרדו מדברת קדשו ולזה אמר אח"כ אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם אחרי כי הרגשתם העיקר מה שהי' לכם להרגיש וראיתם כי אין לירא רק מד' לבדו ע"כ לא תעשון אתי וגו' מזבח אדמ' תעשו לי היינו כי אני איני צריך לשום דבר נוי רק מזבח אדמ' תעש' לי ובכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך כי כל ענינים המבהילים שהיו פה רק לבעבור נסות אתכם אבל לא אוסיף עוד להגלות לכם בכבוד ועוז וקולי קולות והבן הדברים כי נעימים המה. ובזה יתפרש מ"ש בברכות דף מ"ח גבי ר"ש דחמר מנ"ל הא א"ל מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע והיינו כדי שלא יתפעלו מדברים הגסים לכך בא בדממי דקה וזה מ"ש הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך ודו"ק

אנכי ד' אלקיך וגו'. הנה בענין הדברות נחלקו הקדמונים אם שמעו ישראל כל הדברות מפי ד' ודעת רבים ששמעו כולם רק ששני הדיבורים אנכי ולא יהי' לך היה הדיבור להם לנוכח והשאר הי' למשה והם שמעו ועיין רמב"ן ועקיד'. ולפענ"ד נרא' דהנ' הכוזר כתב כי עצינו כמה פעמים שאמרו לנביא חל נא את פני ד' אלקיך ולא אמרו אלקינו משום שעל ישראל לא מתייחס רק בכללות אלקי ישראל אבל שיתייחס על הפרטי צריך להיות האדם הגדול והנבוא' תשר' עליו שבזה שייך שיתייחס שם ד' עליו בהלו נרו עלי ראשו והנ' כאן זכו כל ישראל למדרגת הנבוא' ששמעו מפי ד' ולכך אמר בלשון נוכח לכל איש מישראל אנכי ד' אלקיך וזה לדעתי מ"ש אנכי ולא יהי' לך מפי הגבור' שמענו והיינו ששמענו מפי הגבור' שהתייחס אלקותו על כל אחד מישראל ולכך הזהירו על כל שמצא דמצא בע"ז שלא