דברי שאול עה"ת ומגילות קכג

פרשת יתרו

וישמע יתרו כהן מדין במכילתא אמרו כומר לע"ז וכן הוא אומר ויהונתן בן גרשום בן מנשה היו כהנים עד גלות הארץ. והוא תמוה דלא הי' לו להביא דכהנים היינו כומר לע"ז רק ממקרא הלז והי' לו להביא ממה דכתיב בתורה אדמת הכהנים וכמדומה וכבר התפלא בזה המפרש ינחמנו שם. ולפענ"ד הכוונ' דהנה מבואר במכילתא דיתרו לא רצה ליתן לו צפורה לאשה עד שנשבע לו שהבן הראשון יהי' לע"ז. והנה אף שהדבר מתמיה מאוד על משה רבינו שיבטיח כזאת ועיין במפרש שם מ"מ כן הי' ומזה נמשך שיהונתן בן גרשם בן מנשה שהכוונ' לבן משה רק שכינה הכתוב מפני כבודו של משה כמ"ש רש"י שם היו כהנים לע"ז שכל השורש של ע"ז נמשך לבנו גרשם ולבן בנו עד סוף כל הדורות וא"כ זה שמביא ראי' שיתרו הי' כומר לע"ז ולכך הבטיח משה רבינו שבן הראשון יהי' לע"ז שהוא שאב כל הזוהמא ומסרה לבנו עד סוף כל הדורות וזה שמביא ראיה ממקרא ויהונתן בן גרשום בן מנשה ודוק והבן כי אמתי הוא לפענ"ד

גר הייתי בארץ נכריה. במכילתא ובילקוט ר"א המודעי אומר בארץ נכריה אמר משה הואיל וכל העולם כלו עובדים ע"ז אני אעבוד למי שאמר והי' העולם שבשע' שאמר משה ליתרו תן לי צפורה בתך לאשה א"ל יתרו קבל דבר אחד וכו' א"ל מהו א"ל בן הראשון שיהי' לך יהי' לע"ז מכאן ואילך לשם שמים וקבל עליו. והיא מאמר סתום והיאך שייך שמשה רבינו קבל עליו כן שיהי' בנו פולח לע"ז ואזל ומוליד בן דקא פלח לע"ז וכבר טרחו בזה המפרשים אך לפענ"ד נראה דע"כ לא שייך זאת רק במי שיוכל לקחת ישראלית וגם להדריך בניו לעבודת ד' אבל אז היו כולם עובדי ע"ז וא"כ כל שראה משה רבינו שצפורה זווגו כדאמרו במדרש שלכך שב שם ואמר זווגי באה לכאן וא"כ הוא אינו עושה מעשה ורק שנשאר בגיותו כמו שהי' והרי באומות הלך אחר הזכר ואף שמשה רבינו נבדל והי' לו דין ישראל אף קודם מתן תורה ועיין רמב"ן פרשה אמור על פסוק ויקוב בן אשה הישראלית מכל מקום ניהו שהוא נתגייר לשם ד' אבל מכל מקום כל שלא מל בניו היו גוים וא"כ אין עליו חטא וז"ש משה כי גר הייתי בארץ נכריה התנצל במה שהניח גרשם להיות לע"ז יען כי כולם עובדי ע"ז היו והוא נתגייר לעבוד אלקי עולם א"כ עכ"פ אם בניו לא נתגיירו אין עליו חטא אחרי כי ראה כי בת זווגו היא צפורה ופשיטא שלא חייב למסור נפשו דאחרי שהוא בעצמו גר הי' מה לי אם בניו לא יהיו גרים ובפרט שידע משה רבינו שאח"כ ימול אותם ויספחו אל נחלת בית יעקב כנ"ל לתת מסוה על פני אדונינו ומורינו משה רבינו ע"ה וז"ש במכילתא ובילקוט אמר משה כל העולם כולו עובדי ע"ז וכו' וכמ"ש ודו"ק ויתקשר כל המאמר כי לכאורה הוא מאמר שסותר עצמו שאחרי שאמר שיעבוד למי שאמר והי' העולם איך לא חש שיהי' בנו עובד ע"ז ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק

עתה ידעתי כי גדול ד' מכל אלהים כי בדבר אשר זדו עליהם. כבר כתבתי בזה וכעת נראה לי ע"פ מה שפרשתי מה דכתיב משגיא לגוים ויאבדם שהכוונ' שהקב"ה נותן בלבם מחשבות ותחבולות שירצו להתגדל וע"י כך נאבדים עד"מ שהקב"ה נותן בלבם שירצו להיות עם בפ"ע ולהמליך עליהם מלך ועושים מלחמה ונאבדים כמו כן כאן כל ההכבד' של פרע' שהקב"ה נתן בלבו שיהי' גסות הרוח שבו טרדתו ולא ירצה לשלוח ישראל וזה שכתוב כי בדבר. אשר זדו עליהם היינו מה שהכביד לבם הי' בזה עצמו שזדו עליהם המצרים להעביד אותם ולהיות מתנשאים עליהם בזה גופא הכביד לבם שלא ירפו מזה ועי"ז נוקשו ונלכדו אחר זמן רב מצאתי במדרש מגלת אסתר על פסוק אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן שם מבואר הדברים שכתבתי שע"י שהגדילו על כל השרים בזה מלא לבבו לאבד היהודים וע"כ נתלה ומביא שם מקרא דמשגיא לגוים ויאבדם ות"ל שכוונתי לאמת

עתה ידעתי כי גדול ד' מכל אלהים כי בדבר אשר זדו עליהם הכוונה ע"פ מה שמצאתי דבר נפלא בספר החינוך פ' תזריע במה שאמרו חז"ל במדרש ובתלמוד במדה שאדם מודד מודדין בה לא תחשוב שזה סובב הולך על הש"י שהקב"ה משלם לאדם כפי מה שעוש' ויתחייב מזה שהוא נוקם נקמתו כדרך בשר ודם חליל' לחשוב כזאת רק שהאדם כפי מה שעשה רע ממשיך עליו העונש והקב"ה מסתיר השגחתו ממנו ומעילא הוא מקבל הרע ע"י שחטא והקב"ה הוא הטוב ומאתו לא תצא הרע והשיגו מפאת המקבל ע"ש שהאריך ואני מוסיף דאדרבא עי"ז שמשלם מדה כנגד מדה ניכר שהקב"ה כביכול לא פעל לו כל זאת רק שהסתיר השגחתו וממילא נסתבב הרעה ע"י הרעה בעצמו וכבר כתבו הרמב"ן והקדמונים כי הכרת הוא מצד הטבע שעי"ז שעשה רע נכרתת הנפש וזה לדעתי מה שאמר בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד אודה ד' כצדקו והיינו שכביכול השי"ת לא גרם כ"ז שד' הוא הצדיק רק שמעשיו המקולקלים גרם. לו זאת ולפ"ז ז"ש עתה ידעתי כי גדול ד' מכל אלהים כי בדבר אשר זדו עליהם והיינו שהרע בא להם מאשר זדו עליהם ומה נכבד דרשת חז"ל קדירה שבשלו בה בה נתבשלו ומזה פירשו שהקב"ה מודד מדה כנגד מדה והבן בדברים כי יקרים הם: