דברי שאול עה"ת ומגילות קכב

ויאמר השמד שאתה השמדת וזה מ"ש וחמושים עלו בני ישראל דהיינו שהיו מזויינים כאלו הם נצחו אף שהקב"ה הוליך לפניהם בעמוד אש וענן אמנם במלחמת עמלק לפי שהרים ידו נגד ד' אמר ד' נסי שלא ישראל עשו זאת וז"ש ויחלוש יהושיע היינו רק החליש אבל הקב"ה מחה שמו מתחת השמים וז"ש ד' נסי ודוק

כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושיע כי מחה אמחה נראה לפענ"ד ע"פ מה שאמרו במס' שמחות פ"א מעשה בבנו של פרנונוס בלוד שביטל מבית הספר ואירע לו אביו באזנו ופירש הרא"ש סוף מ"ק הלכה י"ד דהיינו שהפחידו לשלם לו מה שעש' כדרך שמכין התינוקות ומושכין אותם באזניהם ע"ש והנה יהושיע נצטווה על מחיית עמלק ומזהירו והפחידו שיהי' נזהר בזה כדרך שמושכין לתינוק באזניו וזהו מליצ' ושים באזני יהושיע דהיינו שתרא' להזהירו ולהפחידו על זה שלא יארע תקלה על ידו ובאמת שאול נכשל בזה ורמז התורה לזה ודו"ק

ויקראו את שמו מן כי לא ידעו מה הוא עיין רש"י מן הוא הכשר מזונות כמ"ש וימן להם. הכוונה דהנה המן הי' משתנה לכמה טעמים א"כ הי' עין היולי שיוכל לקבל כל הטעמים כמו שהארכתי בפסוק ועינו כעין הבדולח ושם ביארתי דהבדולח נעדר הגוונים לכך מקבל כל הגוונים יעו"ש וגם כאן שהי' מן רק הכשר מזונות ולכך הי' משתנה לכל דבר שרוצה שאם הי' איזה מאכל לא יכלו לקבל שיהי' בו שאר מאכלים ודו"ק

ראו כי ד' נתן לכם את יום השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים לבאר הדבר שאמר להם ראו שיראו בחוש הראות שד' נותן להם השבת ולכאור' לא נודע במה יוודע איפוא זאת וכבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי ע"פ מ"ש הזהר במ"ש ויברך את יום השביעי והרי בכל יום יש מן ובשבת לא הי' ובמה ברכו ואמרתי בזה עד"מ במי ששולח אחר חתן על יו"ט אז דרך העולם לשלוח אחריו איש אשר יוביל ויתן לו כסף על הוצאות ולכאור' למה ירבה בהוצאות כל כך והלא יכול לכתוב להחתן שיקח משם עגלה וכל אשר יוציא הוא על חשבונו אך אין זה דרך כבוד שהוא יצטרך לטפל בשכירות עגלה וכל הענינים על הדרך אף שאח"כ ישלם לו ובכ"ז אין זה דרך כבוד וע"כ דרך העולם ששולחין אחריו עגלה עם האיש והחתן אין לו רק לאכול ולשתות בכל הדרך ככל אוות נפשו. והנה הענין שבת ג"כ היא עד"ז שכל ימות השבוע אף למי שברכו ד' בעושר וכבוד בכ"ז כמה הרפתקאות דעדו עליו בכל רגע וגם במן שירד מן השמים כמה טרחות הי' צריך לטרוח עליו וע"כ יום השבת שנבחר למנוחה ולעונג ולא יוסיף עצב עמה ע"כ נתן ביום הששי לחם יומים וכל אשר תאפו אפו והכל מתוקן לסעודה ומזה ניכר שד' נתן את יום השבת על כן הוא נותן ביום הששי לחם יומים ומה נכבד בזה דרוש שדרשו במדרש על פסוק ברכת ד' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה שקאי על השבת והיינו שרצה הקב"ה שיום השבת לא יהי' שום עצב וטורח ע"כ לא נתן המן ביום השבת. עוד נראה לי כוונה עמוק' דהנ' כבר כתב הרמב"ן פרשה בראשית דששת ימי השבוע מורה על שיתא אלפי שנים והשבת מורה על העוה"ב ע"ש ולפ"ז הנה לכך ניתנו ימי השבוע לעבוד ולחרוש יען כי היא ניתן לפעולות האנושי אבל יום השבת שהיא מתת אלקים בלבד וכמו העולם העתיד שלא יהיו שום פעולה אנושית רק צד קים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינ' א"כ לכך לא ניתן לעבודת רק למנוח' והנה ז"ש ברכת ד' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה דקאי על השבת דהיינו דבזה לא יהי' שום מלאכ' ופעולה כמ"ש במקום אחר בשם אבי מורי הגאון כי' דעצב היא בלה"ק על פעולה ומלאכ' ובברכת ד' שהיא תעשיר בלבד' ולא יוסיף עצב דהיינו מלאכ' לא יתן ולא יוסיף מאומה ודפח"ח. וז"ש ראו כי ד' נתן לכם את השבת דהיינו שאינו תלוי בפעולות והשתדלות אנושי רק מעשה ידי יוצר בלבד ולכך הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים למען ינוחו ויהיו כברכו מיד ד' היא כי גם הוא שבת מכל מלאכתו ודו"ק

כי יד על כס יה מלחמה לד' בעמלק מדור דור לדעתי הכוונה ע"ד מ"ש הרד"ק בשורש אפל כל דבר שרוצה להגדיל סומך אותו אל השם כמו צדקתך כהררי אל ותהי לחרדת אלקים נפתולי אלקים ע"ש וכאן רצה להפליג שנשבע הקב"ה שלא יהי' הכסא שלם עד שינקום נקמתו מעמלק ולזה אמר כי יד על כס יה להגדיל הענין שנשבע בכס יה או שהרים עמלק ידו בכס יה לכך מלחמה לד' בעמלק מדור דור. ומפי כבוד אבי מורי הרב הגאון ני' שמעתי שהכוונ' כמו מי שמניח ידו על המקום שמכסה המקום וזה שכתוב כי יד על כס יה שהניח ידו על כס יה ולכך אין השם שלם. עוד נראה לי ע"פ מה שפירשתי הא דתקנו אנשי כנה"ג בתפלה מפני היד שנשתלח' במקדשיך וביארתי דהנה עינינו הרואות גם בבני אדם אם בעל ואשתו קרה מריבה ביניהם ונתפרדו זה מזה לפעמים אף שברבו' הימים יתמשך האהב' בקרבם בכ"ז לא יתחברו יען כי חסר להם בית דירה אשר לא ימצאו מקום לשבת והנה כן כל העם וכן כל הגוי הזה מאז גלינו מעל שלחן אבינו אף שאולי הי' מקום להתקבל תשובתינו ותפלתינו אבל כל עוד שלא נשלם המקדש על מכונו ע"כ אין לנו לבא אל מקים מקדשו וז"ש מפני היד שנשתלח' במקדשך ולכך אמר כי יד על כס יה היינו שאין הכסא שלם. חסלת פרשת בשלח