דברי שאול עה"ת ומגילות קכא

אחר היום ולכך לא שבתו ליל שביעי ויום שביעי ולא ה' השבית' יום וליל' והם נצטוו שיום וליל' לא ישבותו ע"ש ולפ"ז ישראל חשבו דלכך מצאו ביום הששי פעמים משום שיום ששי מקודש וברכו במשנה לחם וא"כ שבתו יום הששי ולילו וביום השביעי יצאו ללקוט וע"ז אמר הקב"ה עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי שבמצות התור' יום הולך אחר הליל' וא"כ יום השביעי מקודש ולכך נתן להם ביום הששי כדי שיכינו על ליל שביעי ויומו וז"ש ראו כי ד' נתן לכם את יום השבת ע"כ הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים וזה שהקדים משה ששבתון. לד' מחר והיינו שלא יטעו שבששי הוא יום שבת. עוד נראה לי עפמ"ש הטור או"ח בסי' רפ"א ובב"י שם בשם אבודרהם שמשה בחר להם יום השבת למנוח' בעודם במצרים שינוחו יום אחד ותקן להם יום השבת ע"ש ולפ"ז חשבו שמצות שבת שצוה להם הי' להם לזכרון על יום השבת שהי' להם במצרים והנה הם לא שבתו שם רק מעבודת עבד אבל לא מכל מלאכות ולכך הם כשראו שהי' להם ביום הששי פעמים חשבו כי השבת הוא רק למכוח' בלבד ולכך יצאו ללקוט ביום השביעי שאינו מלאכה כ"כ וגם זאת היא להם למנוח' ולכך אמר להם עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי היינו ליום השבת הוא מצות התור' לא לשם מנוח' בלבד וראו כי ד' נתן לכם יום השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים וע"כ שבו איש תחתיו ביום השביעי והיינו שמצות התור' לא לפי מחשבות לבבכם איזה מלאכ' אסור' כי אם כפי מצות התור' ודו"ק

כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושיע כי מחה אמחה. מה שצוה לשום באזניו שמעתי מפי אבי מורי הרב הגאון ני' לפי שרבו של יואב טעה בין זכר בצר"י לזכר בקמ"ץ ע"כ אמר שצריך לשום באזניו משפט הקריא' שבכתב הוא בלי נקודות ודפח"ח. וזכורני ששנים רבות אח"כ מצאתי בברכת שמואל על התורה מהגאון בעל בה"ז שכתב זאת ע"ס. ולפענ"ד נרא' דהנה בהא דאמרו במגיל' דבעי מוקף חומה מימות יהושע ב"ן נתקשו כלם מ"ט תלו ביהושע ולא במשה וכתב הברטנור' לפי שיהושע] התחיל ללחום בעמלק תלו על שמו וכן מצאתי במאירי במגיל' שכ"כ והבי' מדרש שדרש על כתיב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע מה נשתנית מצוה זאת שנאמר' בלשון זה יותר משאר מצות כשהתחיל יהושע בעמלק הי' סבור שיהי' על ידו אמר הקב"ה למשה אמור לו כשיגיע זמנו של עמלק למחות מלפני יסא הוא נזכר עליו ולכך תלו במוקפת חומה מימות יהושע בן נון ע"ש. ולפענ"ד יש לומר משום דכבר נודע דהידיע' והבחיר' הם מתנגדים רק דכל מה שאינו פורש בפירוש הוא במחשב' הבחיר' מסור לאדם והנה אם הי' כותב בפירוש זאת המלחמ' של המן דינה הי' כאילו דיבר בפירוש שמה שכתוב בתור' הוה כאלו נדבר בפירוש ובפרט שהקב"ה אמרו ע"י נביאו משה רבינו וע"כ אמר שישים באזני יהושיע לבד לאוזן והי' ברמז על המלחמה הזאת וז"ש כתוב זאת זכרון בספר מה שנלחם עמלק כאן אבל מה שיהי' אח"כ שים באזני יהושיע כי מחה אמחה והיינו מחי' אחר מחי' אבל הטמין ברמז שלא יהו מוכרחין ודו"ק

ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ויאמר משה אל יהושיע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק וגו'. המעיין בכל הפרשה ימצא הדברים מכל צד מכמה קושיות. א' מדוע נתן משה ליהושיע המלחמ' והוא עלה ראש הגבע' וגם מה שהרים משה ידיו אל ד' ומה שהיו ידיו אמונ' עד בא שמש לא נודע הטעם ומה שאמר ד' למשה כי יכתוב זאת זכרון בספר כי מחה אמחה את זכר עמלק ומה שקרא משה למזבח ד' ניסי והמעיין יראה כי כלו מקשה. ולפענ"ד הכוונ' דהנה בעמלק היו שני ענינים אחד במה שקרך בדרך וכפירש"י שישראל היו צריכים לעלות לא"י והיו האומות מתייראים מפניהם ובא היא וקירר להם וגם ישראל בעצעם נפלו ממדרגתם אחר שב ראותם כי עמלק נלחם בם הורע כחם באמונתם ובעת ההיא לא הי' להם זכות כי אם זכות אמונ' כמ"ש הכתוב לכתך אחרי במדבר וגו' וגם עוד הי' שנית במה שחתך המילות וזרק כלפי מעלה וכמדרשם והנה לפ"ז הי' עמלק לוחם כביכול נגד ד' ונגד ישראל ולפ"ז מה שנלחם נגד ד' לא הי' רק באותו העת שנלחם בהם אבל נגד ישראל עשה רעה לדור דור שבשביל זה נשארו ישראל במדבר וכמבואר במדרש וגרם להם רעה עד סוף כל הדורות שאלולי כן כבר עלו לא"י בשלשה ימים ולא היו נגלים לעולם ולפ"ז משה רבינו כי ידע בנפשו שימות במדבר לכך צוה שיהושיע שמכניסם לא"י ילחום עמו כי זה נגד שעשה לישראל רעה אבל מה שעשה נגד ד' בזה בחר משה רבינו לעצמו ועלה ראש הגבעה והרים ידו נגדם וזהו ידיו אמונה כי זה רמז למה שחתך המילות וזרק כלפי מעלה והיינו שהריעו יד בד' והנה מצינו שהקפיד הקב"ה בכבודן של צדיקים יותר מכבודו ולכך אמר הקב"ה שיכתוב זאת זכרון בספר שמחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים והיינו שהעיקר מה שעשה נגד עמו ישראל וגרם להם רעה לדורות ולכך אמר שישים באזני יהושיע היינו שעיקר המלחמה הוא בשביל ישראל וזה שאמר משה ד' ניסי שהקב"ה מקפיד על ישראל יותר מכבודו וא"כ ד' ניסי וזה שאמר כי יד על כס יה מלחמה לד' בעמלק מדור דור ודוק. והנה מ"ש ד' ניסי יראה שהכוונ' עפמ"ש האלשי"ך לפרש ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד דהכונה שהקב"ה תולה תמיד הנצחון שישראל נצחו וזה שאמר ויגרש מפניך אויב