דברי שאול עה"ת ומגילות קכ

שזה עיקר תכלית האדם והדבר דומה למי שצמא למים ואינו יודע במה ישכך צמאו ושותה משקים ועוד ינוד לצמאו לפי שהצמאון לא ישכך כי אם במים כמו כן התאוה והתשוקה שבלב האדם לא ישכך בהבלי העוה"ז כ"א בהשגות המושכלות ובעשותו מצות ומעשים טובים. ובזה פ פרשתי מה שאמר הכתוב בפרשת ברכה נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ד' והיינו שנפתלי נשבע ברצונו לפי שמלא ברכת ד' שכל מה שסגל בירושת הארץ הוא היה אך למען השיג מושכלות ואוירא דארץ ישראל מחכים. וזה לדעתי מה שאמרו בשבת פרק כל כתבי כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר אז תתענג אל ד' עונג זה איני יודע מהו כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הוי אומר עונג השבת והענין תמוה ולפמ"ש דהנה עינינו הרואות שהנפש לא יתמלא בכל שיש לו ויש לו מנה מבקש מאתים וגם בכל מה שאוכל למעדנים והנה הקיץ ונפשו ריקה משום שהשתוקקות שלו היא להשגות המושכלות והנה עונג שבת כתב רבינו יונה והובא בטור או"ח סי' ש"ו שיחשוב שכל ענינו נעשה כבר על צד היותר טוב וא"כ זה אי אפשר רק במה שמענג שבת שאל"כ נפשו לא תמלא שהקב"ה נטע בלבבו ההשתוקקות להשיג מושכלות אבל אם מענג את השבת וגם זה היא מצוה ועל ידי זה יוכל להשיג במושכלות א"כ נותנין לו כל משאלות לבו וזה שאמרו עונג זה איני יודע מה היא דהיינו איך אפשר שיתענג וגם הנפש תמלא ולא משתוקק כלל ולזה אמר כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הוי אומר עונג זו שבת והיינו שאחר שמצוה להתעוג בשבת וא"כ זה גופא ההשתוקקות למושכלות ולכך נתן לו כל משאלות לבבו שיוכל להתענג ודו"ק. וזה לדעתי מה שנחלקו ב"ש וב"ה בביצה דף ט"ז שב"ה אומרים ברוך ד' יום יום וב"ש אמרו מחד בשבא לשבתא והיינו שב"ש הי' כח ההשתוקקות גדול והוצרכו לעשות מזה מצוה שיתמלא נפשו והכינו לשבת שאז ניתן לו משאלות לבבו אבל ב"ה הי' להם כח נפלא שנפשם נתמלא ואמרו ברוך ד' יום יום ולא לבם הלך להתאוות למותרות ונסתפקו במה שיש להם לחם חקם ושמו כל מעיינם לתכלית האמיתי והבן בדברים כי נעמו. ומעתה כאן שצמאו ולא מצאו מים וע"כ התלוננו מה נשתה היינו לשכך צמאונם והורה ד' עץ וישלך אל המים וימתקו המים. ובזה נודע להם שכשם שהצמאון לא יוכל לשכך כי אם במים כמו כן הכח התשוק' שבלב אינו רק לתתור' וז"ש שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו שרק כח התור' תכב' אש התשוק' ומה נכבד דרשת חז"ל בב"ק דף פ"ב שצמאו למים של תורה והתקין להם משה שיקראו בתור' והיינו שהורה להם שכמו שבצמאון הגשמי לא ישכך רק במים כמו כן התשוק' שבלב לא ישכך כ"א בתור' וז"ש במשלי ולמה תשגה בני בזרת וגו' דדיה ירווך בכל עת וקאי על ה התיר' ועיין ברמב"ם סוף הלכות א"ב שכתב שיפנ' לבו לד"ת ע"ש ודוק היטב כי נעים ונחמד הוא

וילכו שלשת ימים ולא מצאו מים ויבאו מרתה ולא יכלו לשתו' מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה וגו' ויורהו ד' עץ וישלך אל המים וימתקו המים ולפענ"ד נרא' דהכתוב רצה לבאר הנס שהי' כאן שלא יאמר האומר שלא הי' כל כך נס ופלא שאפשר שלא היו מרים כל כך לזה ספרה התור' שהלכו שלשת ימים בלא מים והנה כבר אמר שלמה המלך ע"ה נפש שבעה תבוס נופת ונפש רעבה כל מר מתוק והנה הם שהלכו שלשת ימים בלי מים בלי ספק צמאו מאוד למים ובכ"ז לא יכלו לשתות בלי ספק כי לא הי' ראויים לשתיה בשום אופן וז"ש ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים כי מרים המה והיינו שהיו מרים בהכלית המרירות ולכך נקרא העיר מרה ולזה אומר שהורהו ד' עץ וימתקו המים שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו וזה ברור מאד ודוק

זה אלי ואנוהו לדעתי אנוהו היינו אותיות אני והו שהם שתי שמות משמות ע"ב כמ"ש רש"י ותוס' בסיכה דף מ"ה גבי אני והו והושיעה נא וז"ש חז"ל התנא' לפניו במצות טלית נאה וכו' הנה תפס מצות שהם חובת הגוף שנוהג אף בחו"ל והיינו שאני והו מורה על הגלות כמ"ש התו' שם ודוק

ובוקר וראיתם את כבוד ד' בשמעו את תלונתיכם על ה' ונחנו מה כי תלינו עלינו הדבר יפלא דמשה רבינו יתנצל שהתלונ' הוא על ד' לא עליהם ומדרך האוהב נאמן שיחפ' על אוהבו הנאמן ויאמר כי הוא חף ונקי מכל רע על עצמו וישים כל התלונות ויאמר בו העון ועשה רבינו עשה בהיפך. והנרא' בזה דהנה כפי הנרא' מהכתובים תלונת בני ישראל הי' לפי שלא האמינו כביכול ביכולת אלקי כ"כ וחשבו שמשה בעצמו הוציאם מארץ מצרים כמו שאמרו ולמה תוצאת אותנו מארץ מצרים וע"ז הודיעם משה רבינו שזה גופא התלונ' על ד' שהוא הוציאם ונחנו מה היינו שאנחנו לא עשינו פת מאומה שיהי' חשובים בזה שעשינו דבר כזאת להוציא ממצרים ואנחנו רק שלוחים בדבר וא"כ כל מה שאתם מתלוננים היא על ד'

ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו ויאמר ד' אל משה עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי ראו כיד' נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים. הקש' המזרחי דמה ראי' ממה שנתן ביום הששי דשביעי מקודש אדרבא מזה ראי' דיום הששי מקודש וכבר כתבתי בזה וכעת נרא' לי דהנה באמת יש לתמוה מה ראו על ככה לנסות אחרי ה' כי כבר הי' להם לחם משנה על יום השביעי. אך נרא' עפמ"ש ההפלא' לישב מה דשמרו האבות שבת והא ב"נ ששבת חייב מיתה וכתב דקודם מתן תורה הי' הליל' הולך