דברי שאול עה"ת ומגילות קיט

עם חבירו צריך לסבות אמצעיות לכלי זיין וכדומ' להרוג את חבירו ולפעמים לא יצלח לו אבל הקב"ה כביכול מצד עצמותו בלבד יהרוס קמיו וזה שאמר וברוב גאונך תהרוס קמיך תשלח חרונך יאכלמו כקש ונמצא שכחו בלבד זו הפעול' השלימ' והפעול' היא מצדו ולכך ימינך ד' נאדרי בכח ודו"ק שוב מצאתי בבינ' לעתים שכתב כעין זה ושמחתי עד מאוד

אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תאלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי: בילקוט זה היה ראוי להיות תחלת הפרש'. הדבר יפלא דמה ראה המדרש שזה היה ראוי להיות תחלת הפרש'. והנרא' בזה דהנ' פירוש המקרא נרא' לפענ"ד ע"פ מה ששמעתי בביאור המקרא ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ועל ירושלים ידו גורל גם אתה כאחד מהם ואמר דביאור הענין דהנביא קובל על רוע מעללי אדום שהיה אויב לישראל בעצם ולא היה רק למען בצע ע בצע כי אם בשביל שנאתו בעצם שהרי עמד מנגד ביום שבות זרים חילו וכשידו גורל על ירושלים גם הוא כאחד מהם וע"כ ששנאם בעצם ע"כ שמעתי. ובזה נרא' לי דגם כאן הכוונ' כן דאמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל והיינו שאין לבו על שלל שאחלק לאחרים והעיקר מה שאני רוצ' שתמלאמו נפשי וכיון שכ"כ גברה שנאתם א"כ זאת היה ראוי להיות תחלת השיר' ודו"ק. ובזה מיושב מה דהתחיל תחל' בשלל ואח"כ מסיים תמלאמו נפשי ודרך הלוחמים בתחל' להכות הנפש ואח"כ לבוז שלל ולפמ"ש אתי שפיר דאמר שעיקר כוונתו לא על השלל כי אם על הנפש וכמו שכתבתי ודו"ק היטב

ותען להם מרים שירו לד' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. פירשתי בהספד ביום שנפטר' זקינתי הצדיקת מרים ע"ה דהנ' כבר נודע מ"ש רש"י בפסוק אל תביט אחריך שאת' הרשעת כמוהם אין לך רשות להביט במפלתם של רשעים ע"ש ולפ"ז ישראל שראו את המצרים מת על שפת הים ע"כ אמרו אשירה לד' כי גאה גאה וגו' ויהי לי לישוע' היינו שבזכותם היה ולפ"ז כבר אמרו שבזכות נשים צדקניות שבדור נגאלו כדאמר' מרים שירו לד' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים שבזכותכם נגאלנו. או יאמר דהנ' ישראל אמרו כשם שאנו עולים מצד זה כך הם עולים מצד אחר והנ' רש"י כתב דאז ישיר היינו בתחלת עלייתן למים ואז לא נודע להם אם יעלו מצרים מצד אחר וע"כ אמרו בלשון עתיד אשיר' לד' והיינו שיהי' סוס ורוכבו רמה בים אבל מרים שאמר' שיר' אמר' בלשון עבר שירו לד' שכבר גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים והבן

ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבש' במדרש אמרו אם בים למה ביבש ואם ביבש' למה בתוך הים אלא מכאן אתה למד שלא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמן ואח"כ נעש' להם יבש' ולכאור' נרא' כממעט את הנס דהיינו שלא נטבעו אבל מכל מקום היה להם מים. אך נרא' דאדרבא זה מגדיל הנס ע"פ מה שאמרו בירושלמי ברכות פרק הרוא' ר"פ אמר בשר ודם יש לו פטרון ובאו השונאים ותפסוהו על פתח חצירו של פטרונו עד שציוח לפטרון עם דנפיק עברה החרב על צווארו והורגו אבל הקב"ה הציל יהושפט מחרב אדם הדא דתימא ויזעק יהושפט אל ד' מלמד שלא היה חסר אלא חתך ויסירם אלקים ממנו עכ"ל. עינינו הרואות כי יגדל יותר מי שמציל כשאינו חסר רק ההצלה והוא עומד בתוך המבוכ' וזה לדעתי מה שאמר דוד המלך ע"ה [תהלים י"ח] ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים ובמדרש נדרש ג"כ על קריעת ים סוף שכשהיו ישראל בתוך הים כלם אז הצילם ד' והוציאם לחרב' יעו"ש והיינו שאף שהיו כבר במים בכ"ז הצילם ד' וגם כאן אמרו שהיו שקועים בחוטמם במים והצילם ד' ודו"ק

והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו כל המחל' אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ד' רופאיך. כולם הקשו דאם אין אחל' רפוא' למה לי'. ולפענ"ד נרא' דהנ' הרופא שנותן רפוא' להמחל' שיש בו יוכלו להבין מהרפוא' בחולת המכ' אם הוא מחל' חוש או שאר מחלות אבל מה שנותן לשמור הבריאות זה נעלם מההמון וזה ענין החוקים והמשפטים שהמשפטים נודע מהמשפט לשמור בו חולי הנפש אבל החק הוא לשמור בריאת הנפש זה נסתר ולא יבין רק הבורא יתברך וזה שכתוב והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו כל המחל' אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ד' רופאיך היינו שמדת הבריאות שזה נקרא רפוא' קודם למכה וכעין החוקים ודו"ק היטב והבן הדברים

לחם משנה וגו' על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים וגו'. במדרש אמרו דכל מעשה שבת כפול לחם משנה שני כבשים וכו' הכוונה לפענ"ד דהנה המורה כתב בטעם שני כרובים להורות כי כל דבר הנברא הוא זווג ואין אחד אלא אלקים וזה המופת ולפ"ז שבת שמורה על אחדותו יתברך ע"כ כל מעשה שבת כפול להורות שאחרי שהוא אדון כל לכך כל הדברים כפולים ודו"ק

וילונו העם על משה לאמר מה נשתה ויורהו ד' עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו. לכאורה לא נודע מה שייך חק ומשפט לזה ועיין בדרושי הר"ן ולפענ"ד נראה רמז נפלא ע"פ מה שכתבו החוקרים במה שעינינו הרואות דבכל תאוות העוה"ז לא יתמלא הנפש משאול עוד וכבר אמרו אין אדם מת וחצי תאוותו בידו הוא לפי שהתשוקה שנטע הקב"ה בלב האדם הוא אך בשביל השגות המושכלות