דברי שאול עה"ת ומגילות יא

מבשרו ונעשית הרכבה מזגית ואז נתקררה דעתו ודו"ק היטב כי ענין נפלא הוא

זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו הנה רש"י כתב שמכאן נלמד איסור עריות לב"נ ולא נודע מה סמיכות יש בזה וגם לשון זאת הפעם. ולפענ"ד נראה בזה דהנה בסנהדרין ן פרק חלק אמרו גבי אמון שהרבה לפשוע ואמרו דבא על אמו וא"ל מאי אהנית לך ממקום שבאת ופירש"י דכיון שבא מאותו מקום הוא שבע ממנו ואין לו תאוה ולפ"ז נראה לי דזה מה שאסרה תורה לב"נ שש עריות הקרובות כמבואר בסנהדרין דף נ"ח משום שרצה הקב"ה שעכ"פ לא יהי' שטופים בזימה כל כך ולא יהיה להוט כל כך אחר בולמס עריות כמעשה בהמה ויבא על אותה שרואה תמיד ונהנה מהן והתורה רצתה שיתיחסו עכ"פ אחר משפחותיהם וע"כ צותה ודבק באשתו ודרשו חז"ל ולא באשה אחרת והנה גבי אדם הראשון דבאמת היה עצם מעצמו ובשר מבשרו היצרכה הטבע להכינה בדמות אשה ושלא יראה כי היא עצם מעצמיו כדי שלא תמאס עליו והנה הרגיש אדם הראשון בזה ואמר זאת הפעם עצם מעצמי והיינו משום שלא היה אפשר בע"א אבל אח"כ לא יקח אשה ממקום שבא ומכ"ש שתלקח ממנו וז"ש ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו ויפה דרשו מזה איסור עריות לב"נ שהן הקרובות ודו"ק היטב

במדרש כשרצה הקב"ה לברא העולם נתייעץ במלאכים אמר להם וכו' חסד אמר יברא שכלו מלא חסדים אמת אמר אל יברא שכלו מלא שקרים מה עשה השליך אמת לארץ א"ל מה אתה מבזה תכשיט שלך א"ל רצוני שתעלה האמת מן הארץ שנאמר אמת מארץ תצמח. הענין נראה לפענ"ד דהנה לא ישיבח האדם הגדול בחכמה בהיותו יושב בארץ אשר אנשיה אנשי מדות ומעלות נכבדות כי מהם למד אבל ישובח האדם כשלא היה לו ממי ללמוד ובכ"ז נעשה גדול וזה שאמר שאדרבה בשביל שכלו שקר רצוני שתעלה אמת מן הארץ שנאמר אמת מארץ תצמח ואז ישתבח מי שיש בו מדת אמת ודו"ק

ויטע ד' גן בעדן מקדם וישם שם את האדם ראיתי באברבנאל שהביא בשם האבן עזרא שתמה על ה"א דהאדם דבשם העצם לא שייך ה"א הידוע וע"כ כתב דה"א דהאדם יש לו סוד ע"ש ואני אמרתי בחפזי דבאמת גם שם אדם יש לו שני פירושים אם שנגזר מאדמה שנלקח משם או מענין אדמה לעליון והנה השם התואר היה מאדמה שנלקח והשם העצם על כי היה קודם החטא בדמות אלקים וע"כ נקרא האדם ולכך תמצא קודם החטא שנקרא האדם והמעיין ימצא בו ענין נפלא שלכך נכתב האדם קודם החטא ולאחר החטא היה להיפך עקרו ממנו שם התואר בדמות אלקים. ולזה אמר הן האדם היה כאחד ממנו ודו"ק: שוב ראיתי באבן עזרא בעצמו שכתב ויתכן להיות כן שהוא שם נחצב מהאדמה והוא יהיה שם עצם ושם התואר ואולי כוון למ"ש ויותר נראה לפרש כוונת האבן עזרא דע"כ לא אמרו דשם העצם לא יתכן בה' הידועה רק השם שנקרא על מי שהיה שמו כך עד"מ היום נקראו בני אדם ראובן שמעון ע"ש אבותיהם וקרוביהם שנקראו כן ונמצא שזה שמם העצמי ולא שייך לומר הראובני והשמעוני אבל ראובן הראשון היה ע"ש התואר שנגזר ע"ש כי ראה ד' בעניי ושם העצם הוא שם התואר דלכך כתיב הראובני והשמעוני כי ראובן הראשון היה ע"ש התואר ומעתה האדם הראשון שנקרא האדם בעבור שנחצב מהאדמה א"כ זה נקרא בשם העצם ובשם התואר אדם ויוכל לומר בו ה' שם הידוע והבן בדברים וז"ש האבן עזרא בעבור שנחצב מהאדמה שהוא שם העצם ושם התואר כיון למ"ש ודו"ק ולפ"ז גם מה שהניחו בעלי המדקדקים ששם העצם אי אפשר לתרגם דשם העצם לא ישתנה בשום לשון ג"כ יש לחלק דהשם הראשון שנקרא ע"ש כך וכך אף שהוא שם העצם יוכל לתרגם בלשון אחר ועיין באבן עזרא ורמב"ן ע"פ כי מן המים משיתיהו והבן כי היא הערה חדשה

אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע. לכאורה תימה דאיך נתפתית בלי מופת חותך שהוא אמר שלא ימותו רק שיפקחו עיניהם ואיך שייך בזה נסיון ושמא תמות באכילה ואם יבא רופא ויאמר שזה הסם הממית יוכל לתקנו שיהיה ראוי לאכילה ויאמר לאחד בא ונסה זה ישיבו שיטה איך אנסה הראה אתה מופת כי לא סם ממית היא ולא אני. והנראה בזה דהנה כבר נודע מ"ש הרמב"ם דהידיעה והבחירה מתנגדים ובחובת הלבבות קראו ההכרח והצדק והנה חתרו ליישב והעולה מדבריהם שהקב"ה ביכלתו שלא תכריח ידיעתו לבחירת האדם והקב"ה שליט על ההכרח ג"כ שיוכל האדם לבחור בדבר וכתב הבחינת עולם שידיעה סגוליית משארת טבע האפשרית והבחיריית ולפ"ז נראה לפענ"ד דבר נחמד דזה אחרי שכבר נתן הבחירה לאדם והוא שליט לעשות טוב או רע אבל אדם הראשון קודם שחטא שלא היה בידו תאוה על הרע והיה כאחד מהמלאכים שהם יודעי טוב ורע אבל לא שליטים ע"ז כמ"ש העקידה שבהם לא שייך טוב ורע רק אמת ושקר והם רק יודעים