דברי שאול עה"ת ומגילות קטז

אבל מי שהיה סופו לעבוד פסל מיכה שגם מיכה היה ביניהם במצרים וא"כ הוא וסייעתו היו ראוים לשטוף על שם סופם ולכך כתיב בשעת שובם מהמים חמה חסר ודו"ק

והנה מה שהי' חימה הוא לפי שמדת הדין קטרג מה נשתנו אלו מאלו הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז כמבואר במדרש ולפ"ז אם הקב"ה היה מוותר למצרים לא היה מקום להכעס על ישראל ורק כיון שהטביע המצרים כמ"ש וישיבו המים ויכסו את הרכב וגו' ובני ישראל הלכו ביבש' בתוך הים והמים להם חמה היינו שנתמלא חמה על ישראל דמה נשתנו ממצרים ולפ"ז מיושב היטב מה דלא כתיב למעל' דשם כתיב שישראל הלכו ביבש' בתוך הים והמים להם חומה וא"כ עוד אין מקום לכעס דהקב"ה חפץ חסד ורצה לוותר על מה שעבדו ע"ז ועיקר הכעס לא נצמח רק אח"כ כשנטבע המצרים ובזה מדוקדק מ"ש והמים להם חמה דהיינו שהי' להם חמה עי"ז דמה נשתנו אלו מאלו והבן בדברים

מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ואת' הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו. הכוונ' לדעתי כי באמת כשם שהיה יכולת ביד הקב"ה לבקע הים שיבואו בחרב' כמו כן היה יכולת בידם להעבירם בים ולא ישטופו אותם המים אך באמת להורות נתן אלקים כי הטבע כולו משועבד לאיש האלקים וכי אם רוצ' להחריב הים יצוה על הים שלא יהי' בו מים וז"ש מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו והיינו שישראל יוכלו ליסע אף בתוך הים שלא יבקע רק ואת' הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו להורות שבידך להעביר כל מציאות הטבע וכמדומ' שכן מבואר במדרש שעש' למש' רבינו שרו של ים והיינו שבידו להעבירו ולהחליפו כמו שביד השר להעביר העבד מעבדותו וזהו מה שתקנו אנשי כנה"ג מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה ולכאור' הא בקע לכל ישראל הים וגם משה בעצמו בקע ועיין חולין דף ז' דאלו במשה משה וששים רבוא ולפמ"ש אתי שפיר דבקע ים לפני משה היינו שבשביל שבידו להעביר המציאות כולו ע"כ נקר' כשם שבקע ים לפני משה ודו"ק היטב ועיין בעקידה פרש' בשלח

ויושע ד' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וגו' לפענ"ד דהנ' כחולי הגופות כך חולי הנפשות והנ' כבר נודע כי בחולי הגוף הבעלי הארס יסתכנו בראותם את דמות הנושך כמ"ש הרמב"ן בפרש' חקת על נחש נחושת ע"ש שהאריך והנה גם בחולי הנפשות יזיק גם אם ירא' האדם הרשע ואף אם מדבר ממנו והנ' מצרים ואנשיה היו רעים וחטאים כל כך עד שגם המלאך לא יכול לכנס פן יתגשם ולכך כל זמן שראו אותם היה מזיק לישראל ראייתם ולכך תיכף כשראו את מצרים אמרו הלא טוב לנו עבוד את מצרים וגו' ומשה הבטיח להם שלא יוסיפו לראותם עוד ולכך כל זמן שהמצרים היו חיים לא הכירו ישראל בהניסים ונפלאות והיה מזיק לנפשם ולכך כיון שמתו ונשלכו כפגרים אז כתיב ויושע ד' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים והיינו תשועת הנפש וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים אז וירא ישראל את היד הגדול' והכירו בהניסים והנפלאות ובאו לכלל אמונ' ולכך כתיב ויאמינו בד' ובמשה עבדו ואז נשאו לבם לומר שיר' וזה לדעתי מה שאמרו בסוף פרק המדיר הזהרו מבעלי ראתן וכו' והיינו שמא יזיק לנפש' וז"ש רש"י שיש להם שרץ במוחן דהיינו האפקורסות וכמ"ש במקומו שם

אז ישיר משה. עיין רש"י מ"ש ישיר בלשון עתיד ולפענ"ד הכוונ' כי התור' הית' כתובה בשמים שני אלפים שנה טרם נוצר העולם והתור' כתבה כשלישי המדבר לא כמדבר בעדו ועיין רמב"ן בהקדמתו לפירוש התור' ולכך כתיב לאמר אז ישיר משה דהיינו כשיבקע הים ישיר משה ובני ישראל כזה וכזה והתור' נכתבה ומלפנים אותו גלה מה שישירו לעתיד ודו"ק

אז ישיר משה. עיין רש"י מה לשון אז ולפענ"ד נרא' דהנ' כבר אמרו בערכין ובמגיל' דלכך לא אמרינן הלל בפורים דאכתי עבדי אחשורוש אנן ולפ"ז טרם שראו המצרים מת על שפת הים וא"כ היו חושבים כשם שאנו עולים בצד זה כך הם עולים בצד אחר כדאמרו בערכין דף י"ד וא"כ לא שייך שיר' אף שניצולו מים סוף אכתי עבדי פרעה אנן ולכך כשראו שמת על שפת הים שפיר אמרו שירה וזהו אז ישיר משה. ובזה הבינותי מ"ש בילקוט אמר אויב ארדוף זה היה צריך להיות תחלת השיר' ואין לו מובן על מה ולמה ולפמ"ש אתי שפיר דכ"ז שאמר אויב ארדוף אשיג אין מקום לשירה וא"כ זה תחלת השיר' ודו"ק

אז ישיר משה ובני ישראל את השיר' הזאת לד' ויאמרו לאמר אשיר' לד' וגו' עזי וזמרת יה ויהי לי לישוע'. הכוונ' עפמ"ש התוספות בפסחים דכל השירות לשון נקיב' כמו נקיב' שיולדת וחוזרת ויולדת אבל השיר' האחרונ' יהי' בלשון זכר ע"ש וזה אמר אז ישיר משה ובני ישראל את השיר' הזאת דהוא לשון נקיב' ויאמרו לאמר דהיינו לעתיד עזי וזמרת יה ויהי לי לישוע' שיהי' כזכר

אז ישיר משה ובני ישראל את השיר' הזאת להבין מלת אז נרא' לי עפמ"ש בפסחים דף קט"ז ד"ה ה"ג ונאמר בשם המכילתא דכל השירות בלשון נקב' חוץ מלעתיד שלא יהי' אחרי' צער אך הוא בלשון זכר ואני פירשתי דענין זכר הוא משפיע ונקב' מקבלת ההשפע' וא"כ הצריך לקבל השפע' זה נקרא חסר לפי שחסר