דברי שאול עה"ת ומגילות קיג

ההרגל שלטה עליהם לא יתמהו ע"ז ובאמת המשכיל יתפלא על זה יותר כי לאשר היא תמידית יותר נפלא הדבר מאשר לפעמים וז"ש מה רבו מעשיך מאוד עמקו מחשבותיך וביאר הדבר אשר כסיל לא יבין זאת ובער לא ידע היינו שמה נפלא הדבר אשר רבה מאד עד אשר בא אל כח המורגל אשר לא ישלוט עין הסכל להתפלא בזה עכ"ד הנחמדים והנ' גם כאן עינינו הרואות בכל יום הרים וגבעות רבות ולא יתפלא כלל ההמון היאך נעש' וז"ש שהוא רוא' את ההרים והגבעות ואינו אומר האיך ברא הקב"ה את אלו והיינו שלרוב רגילתו אינו מבחין לזה אמר הקב"ה שאף אם יתן לב השכל ע"ז היה חושב שהיא יגיעה רבה לפני אבל זה אינו יגיעה אבל כעס אויל שמכעיס אותי בדברים בטילים ורגילתו בזה זה כבד משניהם. או יאמר ע"פ מה שעינינו הרואות אם נרא' בנין מפואר הסכל לא ישער כל הדברים היאך היו טרם שנבנ' והיאך עתה רק הוא משער לפי מה שהוא עתה אם יש בו חסרון או לא אבל המשכיל יתן לך למה שהיה קודם התחלת הבנין ואיך כבנ' כל שורה ושור' וממה נבנ' וע"ד שכתב הרמב"ם בסוף הקדמתו לפירוש המשניות סדר טהרות יעו"ש כך אם אנחנו רואין ההרים וגבעות לא נתפלא רק על גובה ההרים בכמותן אבל המשכיל החכם יתפלא איך נהיה הר וגבע' גבוה ואיך נתגדל מרגבים דקים וידע כי ד' פעל כל זאת וז"ש כל מי שרוא' הרים וגבעות אינו אומר היאך ברא הקב"ה את כל זאת ואם היה מחשב בזה היה אומר שהיא ביגיע' אף כך הקב"ה אומר שזה אינו יגיע' אבל כעס אויל אם יחשוב מהתחלת הדברים עד סופן היה מבין כמה יגיעה זאת לפני ודו"ק והבן

לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו וגו' ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. לפענ"ד הכוונ' דהנ' נמצא לפעמים לקוי החמ' במדינ' אחת ובשניה אינה אבל באות' מדינ' שיש ליקוי חמה אין מקום לשום אדם שירא' האור באותו מקום וכאן שהי' חשך למצרים היו ישראל רואים וא"כ ע"כ מעש' ידי יוצר וזה שכתוב לא ראו איש את אחיו ולכל בני ישראל היה אור במושבותם וכדדרשו במדרש והבן כי קצרתי

ופטר חמור תפד' בשה ואם לא תפד' וערפתו וגו' והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ד' ממצרים וגו'. הוגד לי בשם זקני הגאון הנשר הגדול מו"ה העשיל זצ"ל שנתקש' למה דוקא בזו המצוה חששה תור' שמא ישאל הבן. ואמר משום שישראל משולים לשה ומצרים לחמור ואיך שייך שיפד' החמור בשה ודפח"ח. ואני אמרתי דהנ' כבר כתבו בשם האר"י ז"ל דלכך הוציאני ד' ולא ע"י מלאך ולא ע"י שרף משום דהיו משוקעים במ"ט שערי טומא' וגם המלאך לא יוכל לבא שם כ"א הקב"ה בעצמו. ואני אמרתי להבין הדברים ע"פ מ"ש הזוהר פ' אמור דהקב"ה דן את העולם אחר רובו ואם רוא' שהרשעי' מרובים מוחה אותם מספר החיים ואינם נחשבים לחיים וז"ש ימחו מספר החיים ועם צדיקים אל יכתבו והנה באמת המצרים היו כ"כ משוקעים בהטומא' וגם ישראל היו משוקעים כמו שטען שר מצרים הללו והללו עובדי ע"ז מה עשה הקב"ה טבע את המצרים בים ולכך שוב לא היו ישראל נחשבו בכלל מצרים ונחשבו בפני עצמם ואף שהיו בהם רשעים אבל רובם צדיקים ולכך מתו הרשעים בימי אפיל' כדי שישארו רובם צדיקים וזהו שמרמז השם שפוד' החמור בשה והיינו שכ"כ היו המצרים שמשולים לחמור משוקע כ"כ עד שלא היה תקנה לו רק עריפה ולכך ואם לא תפדה וערפתו וא"כ לא בא בכלל המנין ולכך נפד' החמור בשה שמי שהי' נשאר מהמצרים הי' נדון אחרי רובו של ישראל ולכך ישאל הבן ובזה נרא' מ"ש והי' כי ישאלך בנך מחר דהיינו למה יחליף חמור בשה ואמרת כי בחוזק יד שהי' השטן מקטרג מה נשתנו אלו מאלו ולכך הוציא הקב"ה בעצמו שהמתין עד שנשקעו כל כך בטומא' ונמחו מספר החיים ונחשבו ישראל לרוב ודו"ק: חסלת פרשת בא פרשת בשלח

ויהי בשלח במדרש מי אמר ווי משה אמר ווי וכו' אמר משה צועק אני שנתייגעתי להוציא את ישראל ממצרים ואיני נכנס עמהם לארץ לכך ויהי בשלח לכאור' תמיה דאטו ע"י ששלח פרעה את העם לכך הוכרח לצעוק ווי וכבר נגזר עליו שלא יביאם. אך לפענ"ד נרא' דהנ' באמת כבר אמרו בפ"ק דסוטה דמה שעש' משה רבינו לא שלטו ידי זרים בו ולכך נגנז הארון ולפ"ז אם היה משה רבינו מוציאם ולא היה פרעה מתרצה כלל א"כ היה משה רבינו בכבודו המוציא מארץ מצרים א"כ לא היו שלטו ידי זרים במעשה ידיו והיו נכנסים תיכף לארץ אבל אחרי כי פרעה הוכרח להתרצות א"כ פרעה בעצמו שלחם וא"כ צעק משה רבינו ווי שבאמת ע"י היגיע' של משה רבינו הוכרח פרעה להתרצות והוא לא זכה להביאם לארץ ודו"ק

שם במדרש רבה מהו ברוב עוזך יכחשו לך אויביך וכו' פרעה ע"י שאמר מי ד' חזר ואמר ד' הצדיק וע"י שאמר וגם את ישראל לא אשלח הוא היה מחזיר על פתחיהן של ישראל ואומר להם לכו לשלול הוי ברוב עוזך יכחשו לך אויביך. לפענ"ד הכוונה דהנה גוף הפסוק פירשתי אמרו לאלקים מה נורא מעשיך ברוב עוזך יכחשו לך אויביך דהנה כבר נודע מ"ש הרד"ק בתהילים קל"ט