דברי שאול עה"ת ומגילות קיב

ולזה אמרו כיון שעכ"פ יכול להביא רע א"כ ניהו שהיטיב אין אתו כביכול ולא ייטיב לישראל אבל עד מתי יהי' זה לנו למוקש היינו שעכ"פ לנו יוכל לתרע הטרם תדע כי אבד' מצרים ולזה כששאל פרעה למשה מי ומי ההולכים והשיב לו בנערינו ובזקנינו נלך אמר לו יהי כן ד' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם היינו שכביכול גם לכם ירע ואין בידו לפעול טוב וראו כי רעה נגד פניכם וז"ש רש"י בשם המדרש כוכב אחד יש ששמו רעה והיינו שהאמין שמזל רע הוא ואין בידו להיטיב אבל יסכר פי דובר שקרים והקב"ה הרא' כי בידו להרע ולהיטיב ככל אשר יחפוץ ואין זולתו ודו"ק. וז"ש ואמר פרעה נבוכים הם בארץ והיינו שהוא חשב שעיקר עשה רעות עם מצרים אבל להיטב אין לאל ידו כביכול וזה שחיזק לבו וז"ש משה ד' ילחם לכם היינו בשבילכם ולכך אז נודע לכל כי ד' הוא ואין זולתו ממית ומחיה והמעיין ימצא כי בזה יפתחו כמה מנעולים בפ' בשלח

נטה ידך על ארץ מצרים בארבה. עיין ראב"ע שהביא בשם ר' משה הכהן כי טעם בארב' שארב' שם במט' וכתב שאין זה נכון ואני שמחתי מאוד בזה כי כבר כתבתי כי משה שם פועל דמיון בכל המכות ואח"כ הביא עליהם וא"כ מה ששם הארב' במט' ולכך הביא אח"כ הארב' ודו"ק

החודש הזה לכם ראש חדשים. עיין רש"י מה שכתב שנתקש' משה על מולד הלבנ' באיז' שיעור תרא' הלבנ' ותהי' ראויה לקדש והרא' לו באצבע הלבנ' כזה ראה וקדש. לפענ"ד הכוונ' דהנ' באמת ענין הקביעות של החדש תלוי בב"ד לפי מה שהם רואים הזמן שראוי שיקבע וכבר אמרו אני ואתם נלך לב"ד ונקבע החדש וכבר דרשו על פסוק לאל גומר עלי שהענין החדש תלוי בקביעות הב"ד ועיין בש"ך סי' קפ"ט מ"ש בשם הרא"ה ולפ"ז זהו שנתקש' משה שאיך אפשר שתתרא' הירח ויהי' ראוי לקבוע החדש ואם יתרא' לב"ד שראוי לעבר השנ' ידחו הקביעות ויהי' נשתנה ממה שראוי להיות ולזה נתקש' משה עד שהראהו הקב"ה באצבע כזה ראה וקדש והיינו שהקביעות תלוי בב"ד וכפי מה שיגזרו הם וז"ש החדש הזה לכם ראש חדשים היינו שנמסר לכם כמו שדרשו ע"ז שנמסר למשה ואהרן שיקדשו החדש והבן

ויאמר משה כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך מה שבטח משה כל כך שלא יוסיף לראות פניו הכוונ' לדעתי שבאמת כל מה שהיה הולך אליו להתרות בו בחמש' מכות אחרונות לא היה בשביל שחשב השם אולי ישמע כי כבר ידע כי כבד לב פרעה והקב"ה הוסיף להכביד את לבו רק שאין הקב"ה בא בטרוניא שלא יאמרו הבריות אולי ירצה לשלח כשהיו מתרים בו אבל כיון שכבר הזהירו פרעה שלא יבא אליו א"כ יפה אמר לו כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך כי למה יבא על חנם והוא לא יחפוץ בו ודו"ק

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה לפענ"ד השלשים שנה לפי שנגזר עליהם שיעבדו שם ארבע מאות שנה והרי בשבת לא נשתעבדו כמבואר במדרש שמשה רבינו ביקש מפרעה שיניחו יום אחד בשבוע ומפני כך תיקן ישמח משה בשבת כמבואר בטור או"ח ולכך הוסיפו שלשים שנה כדי שיהי' מספר שלם ודו"ק היטב. ואף שאין החשבון מכוון כל כך מכל מקום הא משה רבינו הוא דגרע להם השבת ועד משה נשתעבדו וגם עד בניו של יעקב לא נשתעבדו כל כך הוסיפו עליהם זאת להשלים שלשים שנה והשי"ת חשב מחשבות שיהי' במספר במפקד ארבע מאות שנה ולו נתכנו עלילות ודו"ק

ונכרתה הנפש ההיא מישראל. במכילתא אמרו אין הכרתה אלא הפסק' הנפש ההיא מזידה וכו' יכול תכרת מישראל ותלך לעם אחר ת"ל מלפני בכל מקום שהוא. ביאור הדברים דהנ' ענין כריתת הנפש נרא' לפענ"ד דהנ' הנפש חצובה משמי מעל ונתנה בגוף וחומר העכור וע"י שניהם תהי' עבודת האלקים רצויה והנ' כשהנפש חוטאת אז תענש ותוכל עוד לחזור ולתקן את אשר עוותה ולפי האמנת חכמי הסוד תתגלגל הנפש כמה פעמים בתוך הגוף אך זהו כשהנפש לא נפסקה עוד ממחצבתה אשר חצובה בשמי מעל מתחת כסא הכבוד ששם נפשות הישראלים חצובים אבל אם תעש' עון חמור כזה שתפסק ממחצבת' אשר חוצבה במרום אז אין לה תקנ' כי הגוף והחומר העכור אשר בעפר יסודו בודאי ברעה הוא רק שיש לה תקנ' באשר הנפש החצוב' משמי מעל תחזור לתקן ולהזהיר החומר העכור אבל כל שנכרת הנפש אז אין לה תקנ' כלל וזהו שאמר ונכרת' הנפש ההיא מישראל היינו שלא תשוב עוד אל עולם ההוא והנפש אבודה עדי עד ואין לה תקנ' לתקן עוד את אשר עוותה ח"ש שאף לעם אחר אי אפשר לה לילך ובידי או"ה לא תהי' שהנפש אבודה לגמרי ודו"ק

במדרש בפרשתינו ויאמר ד' אל משה וגו' הה"ד כובד אבן ונטל החול וגו' מתו כובד אבן מי שהוא רוא' את ההרים והגבעות אינו אומר היאך ברא הקב"ה את אלו מהו ונטל החול שהמים עומדים עליו מלמעל' וכו'. הכוונ' ע"פ מ"ש מאוד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת ושמעתי מכבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י דאמר הכוונה עפע"ש החוה"ל דההמון לא יתמהו כי אם על דבר שרואים איזה שינוי אבל על מה שהוא ע"פ טבע יום יום עד"מ הגרת המים ונזילת השלג וכדומ' להיות כח