דברי שאול עה"ת ומגילות קיא

שהכביד לב פרעה א"כ עשה מעש' בפועל דמיון והרא' לו במט' כתוב כל המכות מתחל' ועד סוף כדי שיתקיים וזה שצוה הקב"ה שיקח המט' עמו שנעשה לנחש לפי שמצרים נמשלו לנחש כדאמרו במדרש על פסוק קולה כנחש ילך א"כ רמז לו שבאות' מכה יכהו. ולפ"ז הנה המט' בעצמו היה כולל כל המכות רק שאח"כ סדר בפרטות כל המכות אחת לאחת והנ' כשבאו לפני פרעה בתחל' השליכו המט' ואח"כ אמרו לו כל מכה בפרטות וז"ש המדרש שתחל' ואחרונ' הי' המכ' זו והיינו שאותו מטה רומז על כל המכות רק שאח"כ חזר ואמר לפרעה ויש לך מכה שניה היינו שאח"כ פרט לו בפרוטרוט המכ' דהיינו דם צפרדע וכן כולם וז"ש שעש' כל המעשים לפניו והיינו שהרא' לו בפרטות כל מכה ומכ' בפני עצמ' ולא השגיח וזה עד"מ שהאדם בבוא לעיר גדול' מתחל' מראין לו בכללות העיר ואח"כ מראין לו בפרטות כל בית ובית וכל החידושים הנמצאים בו וה"ה בזה ואף שכתוב מטה אהרן לפענ"ד פשט הכתובים מורים שזה היה מטה משה שהקב"ה צוה לו ליקח המט' האלקים בידו וראיתי בכלי יקר שמט' אהרן אינו אותו מטה משה ואני אומר הדרש' תדרוש אבל פשט הכתובים נרא' כמ"ש ועכ"פ זה ודאי דבמטה שהשליך לפני פרעה היה כתיב אותן המכות שע"כ השליך אותו לפני פרעה ועיין בהגהת מיימוני פ"ו מחמץ ומצ'

וירא פרעה כי חדל המטר. הנה תימה דאחר שרא' זאת היאך תוסיף לחטוא אך נרא' כי באמת במצרים אין המטר יורד רק הנילוס משקה אותם והנ' לאחר שהיו קולות וברד ומטר היה גם כן הנה פרעה לא ביקש רק מהיות קולות אלקים וברד אבל המטר רצה שירד כי יתקיימו בהם את החט' והכוסמת אבל כיון שרא' פרעה שחדל המטר ג"כ אז מצא תואנה בלבו והכביד לבו ודו"ק

ורב מהיות קולות אלקים וברד. בתרגום אונקלוס וסגי קדמוהי רווח דלא יהון עלנא קלין דלווט כאלין מן קדם ד' הוא תמוה דהתרגום הוסיף כאן על המקרא ולא נודע תרגומו וכבר כתבתי בזה וכעת נרא' דהנ' פרעה היה עוד ברשעתו ואף שהוכרח להודות כי הוא ועמו הרשעים בכ"ז רצה שכל שישיב לד' יהיו הקולות האל' אף שכבר שברו כל עץ וכל עשב רצה שירא' ד' כחו הגדול שכאשר יחדלו הקולות וישלח העם יהיו הקולות האלו נהפך לברכ' ויהיו גשמי ברכ' ואך בזה ניכר כח ד' וז"ש וסגי קדמוהי רווח והיינו שביד ד' יכולת דלא יהון עלנא קלין דלווט כאלין מן קדם ד' והיינו שאותן הקולות לא יהיו קללות וע"ז יש לראותם והנ' משה רבינו הבין כי עוד לא ישיבו לד' ונמצא כי לא יהפכו לברכ' ע"כ אמר לו הקולות יחדלון והברד לא יהי' עוד למען תדע כי לד' הארץ אבל אתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ד' ע"כ והפשת' והשעור' נכתה והיינו לא אף שהי' מקום שיהפכו הקולות לברכ' בכ"ז זהו כשהי' באמת שב בתשוב' אבל באמת אתה ועבדיך טרם תיראון מפני ד' אלקים לכך כל מה שנלק' כבר ליתא בחזרה וזה הטעם של הפסוקים האלו: חסלת פרשת וארא פרשת בא

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו. כבר כתבתי בזה כמה דברים. וכעת נרא' דהנ' בחמש מכות האחרונות הקב"ה הכביד את לבו וא"כ לא הלך משה כפעם בפעם להתרות בו ע"מ שישלח כי כבר נגמר דינו שלא ישיב והקב"ה ישים בו את אותותיו וז"ש לו בא אל פרעה אבל לא כמו שהי' מקודם שתתכוין שמא ישיב ותדע שלא ישיב כי אם בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו'

עד מתי יהי' זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ד' אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים. לדעתי הכוונ' כי מעולם לא ידעו כלל כי יש אלקים שופטים בארץ ואח"כ כשראו האותות וכבר הודו כי אצבע אלקים הוא והוא אמר להם כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך בדבר רק שהקב"ה זה דרכו מרחם ושולח כפעם בפעם יסורין לעורר לב האדם שישוב וכבר נודע כי אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחל' הנה זאת דברי עבדיו עד מתי יהי' זה לנו למוקש היינו אף כי תחשוב בלבך כי לא מפני ישראל הקב"ה עוש' זאת כי חרה אפו בם ויניחם בעבדותם בכ"ז עד מתי יהי' זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את אלהיהם כי עכ"פ רוצ' שיעבדו אותו ולזה אמרו הטרם תדע כי אבדה מצרים והיינו שהקב"ה מרחם ואינו פוגע בנפשות תחל' אבל זה דוקא טרם שנתעורר האדם אבל אם כבר נתעורר ויודע שמרה תהי' באחרוני ובכ"ז בחזקת היד ובפשיעות לא ישיב לד' לזה יפגע תיכף בנפשות לזה נכנסו הדברים באזניו והושבו משה ואהרן ולזה אחרי כי אמרו כי ילכו עם. הטף השיבם כי רעה נגד פניהם וכפי המדרש והיינו שהקב"ה אינו עושה זאת למענם כי אם למען עבודתו וא"כ לכו נא הגברים ועבדו את ד' ודו"ק

עד אתי יהי' זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים. העניו נרא' לפענ"ד כי כבר כתבו המפורשים כי פרעה חשב שפועל הטוב אינו פועל הרע וכביכול אלקי ישראל אין בידו להיטיב רק לפעול רע ולכך שלח עליהם מכות