דברי שאול עה"ת ומגילות קי

שדרשו פלאי פלאות נעשו בהם מפני שכל שיוכל להיות עפ"י טבע שלא יוכו אינו מצטרף למעשה ודו"ק

וידבר ד' אל משה לאמר אני ד' דבר אל פרעה את כל אשר אני דובר אליך ויאמר משה לפני ד' הן אני ערל שפתים ואיך ישמעני פרעה ויאמר ד' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהי' נביאך אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה ושלח את בני ישראל מארצו. הנה לא ידעתי מה חידש לו כעת דהוא טען שערל שפתים הוא ולא יכין לדבר כן לפני המלך והשיב לו שידבר את כל אשר אצוך ורש"י כתב שאהרן יהי' מתנבא לא הועיל דעכ"פ משה הי' צריך לדבר ג"כ והרי הוא ערל שפתים. אך לפענ"ד נראה ענין חדש דהנה באמת הקב"ה אמר לו שיקש' לב פרעה וגם רצה שישלח בני ישראל לגמרי ובהגידם לפני פרעה שינו ולא אמרו רק שיעבדו את ה' וישובו וכפי הנרא' כבשו נבואת ד' חלילה והיא בעצמו צוה שיעשו כן קשה למה אמר להם כל ענין ולפרעה לא אמרו כל הענין וע"כ נרא' לפענ"ד דבאמת משה רבינו אמר כל הנבוא' כולו בלשון הקודש ולא הבינו שום דבר שפרעה לא ידע בלשון הקודש דגם פרעה שהי' בימי יוסף לא ידע לשון הקודש וא"כ הוא אמר כל הנבוא' כולה בשלימות ואהרן הי' מתורגמנו והוא הסביר לפרע' מה מדבר לו בשם ד' וא"כ לפרעה לא הי' נצדך רק שישלח את בני ישראל ולא הסביר לו רק תוכן הדברי' ונמצא הי' משה רבינו אלקים לפרע' שהוא לא העלים דבר גם לא הבינו שהיא ערל שפתים שאם לא הבינו לשוב לא הבינו אם היא דובר צחות או ערל שפה ואהרן פירש לו הכוונ' וזה שאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה אתה תדבר את כל אשר אצוך דהיינו הדבר בשלימות ואהרן אחיך יהי' נביאך שאינו אומר רק המכוון שזה הי' באמת ההבדל שבין נבואת משה לשאר נביאים שהוא אמר בזה הדבר לפי שהשכינ' הית' מדברת מתוך גרונו הי' מדבר כל הדבר בשלימות אבל אהרן הי' בדמות כל הנביאים והי' מתנבא בכה דהיינו המכוון מדבריו וזהו שאמר ראה נתתיך אלקים לפרעה ואהרן אחיך יהי' נביאך וזה לדעתי מה שאמר הכתוב הוא אהרן ומשה אשר אמר ד' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם הם המדברים אל פרע' מלך מצרים להוציא את בני ישראל הוא משה ואהרן ולכאור' הוא יתור לשון ולפמ"ש בא ליישב שלא ירא' כאילו כבשו נביאתם שהקב"ה אמר להם שיוציאו את בני ישראל על צבאותם והיינו בחיליהן כמ"ש התרגום והם לא אמרו רק שיוציא בני ישראל ממצרים ואח"כ ישיבו לזה אמר שלא הי' סתיר' שבאמת אמר להם שיוציאו לגמרי ורק לפרעה לא אמרו רק שיוציאו וזה שהקדים בכתוב הראשון אהרן למשה ואח"כ משה לאהרן היינו שבא להורות שלא תחשוב שאהרן לא ידע מזה שצוה להוציא לחלוטין לזה הקדים אהרן למשה שבאמת אהרן ידע כמו משה ובהגד' לפרעה הקדים משה לאהרן שבאמת משה אמר כל הענין רק שלא הבינו ממנו רק מה שאהרן הסביר להוציא את בני ישראל ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא והערות חדשות ת"ל

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ד' עיין רש"י ולפענ"ד עפמ"ש הזהר לפרש מה דכתיב והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלקים דהכוונ' שאלקים הוא מדת הדין הוא ד' מדת הרחמים דאתכלל בחדא ע"ש וגם כאן קשה שדיבר אל שאלקים הוא ד' והיינו שח"ו שאין הבדל לבין אלקים לבין הוי"ה וכל הפרש' יורה ע"ז שלאבות לא נתגלה, רק במדת הדין וכעת נתגלה במדת הרחמים והכל אחת

הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור והמט' אשר נהפך לנחש תקח בידיך לא נודע מה זה האות שהמט' אשר נהפך לנחש תקח בידיך ולא די לו באם יאמר שיקח לו המט' אלקים ולפענ"ד רמז דהנ' הבה"ג כתב בפרק אין עומדין שאמרו במערבא כל מי שנשכו ערוד אם הוא קודם למים מת ערוד ואם ערוד קודם למים מת האדם ורחב"ד דנשכו ערוד זימן לו הקב"ה מעיין תחת עקבו ונגעו רגליו במים ומת ערוד וכמדומ' שכן הוא בירושלמי בברכות שם ולפ"ז הנה מה שעש' הקב"ה האות הראשון בנחש מבואר במדרש שמצרים נמשלו לנחש כמ"ש קולה כנחש ילך והקב"ה הרא' לו שהמצרים נושכין את ישראל כנחש ולזה אמר הנה הוא יוצא המימה והיינו שכשם שדימהו לנחש כמו כן רמז לו שהוא יוצא המימה וקידם עצמו למעיין למען המית כביכול לישראל לזה אמר שיקח לו המט' אשר נהפך לנחש ומרמז לו שיקדים לקראתו ויגיד לו כי לא יועיל לו כל הצטדקות והשתדלות נגד דבר ד' ודו"ק היטב כי הוא רמז נפלא ת"ל. וז"ש רש"י ולא שת לבו גם לזאת היינו לא למופת הדם ולא למופת המט' ורבים תמהו דמה ענינו למט' ולפמ"ש כיון דנהפך לדם שוב לא היה לו מים ולכך אח"כ כשנהפך למים לא שת לבו לא למופת הדם ולא למופת המט' שרמז ג"כ לזה ודו"ק

במדרש תנחומא על פסוק ויבא משה ואהרן לפני פרעה ויעשו כל אשר צוה ד' ויט אהרן את מטהו אמרו במדרש תחל' וסוף הית' מכה זו ואחר כך חזר ואמר לפרעה ויש לך מכה שניה ועשה כל המעשים לפניו ולא השגיח. ונשאלתי בזה דאין לו שום ביאור והמדרש אומר דרשוני. ולפענ"ד נרא' דהנ' על המט' היה כתיב כל המכות כדאמרו במדרש רבה שם. והכוונ' לפענ"ד הי' דרמז למ"ש הרמב"ן בפרש' לך דכל מה שהוא בפועל דמיון יתקיים הדבר וא"כ הקב"ה