דברי שאול עה"ת ומגילות קט

גופו נחלשו שניהם והבן הדברים ודו"ק

ומלאו בתי מצרים את הערוב וגם האדמ' אשר הם עליה שמעתי בשם הגאון החסיד האלקי מוהר"ר אליהו זצ"ל מווילנא שאמר לפי שהערוב הי' כל מיני חיות הרעות והנה בתוך החיות יש חיה ששמה אבני השדה ופרשו המפרשים שהיא חיה שקשור' חציה בארץ ואם נפסק הקשר היא מתה וא"כ היאך הית' באה החיה הלזו ולכך אמר שבא עם האדמ' אשר תחתי' וז"ש בערוב וגם האדמ' אשר הם עלי' ודפח"ח. ולפענ"ד פשוט דהנ' הכתוב אמר שהערוב יבא בבתי מצרים ולפ"ז אותם המצרים שאינם בבתיהם רק בעירות אחרות או בגושן היאך ירגישו הם וגם יוכלו להניח בתיהם ולבא לגשן וע"ז אמר שיבואו בבתי מצרים וגם האדמ' אשר הם עליה והיינו בכל מקום שהם ישלטו הערוב בהם וז"ש ושמתי עדות בין עמי והיינו שגם בגושן אשר הי' שם יהודי לא הי' הערוב ובאותו מקום אשר הי' שם המצרי הי' הערוב על האדמה אשר הם עליה וההבדל ניכר שהבדיל ד' באותו מקום בעצמו ודו"ק

וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ד' לא נודעתי להם עיין רש"י ורמב"ן מה שכתבו בזה ולפענ"ד נראה ע"פ מה שפרשתי הכתוב שדי לא מצאנוהו שגיא כח דהנה חכמי טבעיים אמרו שהאדם נמצא לפעמים שנושא בעת שהיא בהול על ממונו בדליקה וכמדומ' משא שלא יכול לסבול בעת הרווחה משום שהוא עצור כחו וכ"ז שאינו צריך אינו רוצה להוציא מה שבכח אל הפועל והנה כביכול הקב"ה הוא רוצה גם כן בטבע כי אלהים בגמטריא הטבע והיינו שכ"ז שהוא יוכל לעשות עפ"י טבע אינו רוצה שיעשה ע"פ הנס וזה לדעתי שם שד"י שפירשו מלשון שיש די והיינו שא"צ להראות כחו וגבורתו שיש די מה שהוא עושה עפ"י טבע להספיק זולת בשאינו די עפ"י טבע הוא מוכרח לעשות בנס וז"ש שדי לא מצאנוהו שגיא כח ותנה כאן שמשה רבינו טען למה הרעות והצל לא הצלת וע"כ אמר לו הקב"ה עתה תראה אשר אעש' לפרעה כי ביד חזקה ישלחם והבינו שהי' מדת הדין צועק מה נשתנו אלו מאלו הללו והללו עובדי ע"ז והי' צריך כח גדול וז"ש וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי והיינו שלהם הי' די באל שדי לשדד המערכות משום שצדקתם הגדול הי' כל כך עד שעפ"י הטבע מעותדים הם לכל טוב אבל שמי ד' לא נודעתי להם והיינו שלא הוצרך להוודע ברב כחו שהיא שם הויה שמורה על הי' הווה ויהי' וזה שכתוב לא נודעתי והיינו שהי' בכח ולא הוצאתי לפועל ודו"ק. או יאמר ע"פ מה שפרשתי במקום אחר כי שם הויה הוא שם המיוחד וע"ז אמר ד' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן והיינו שלא יוכל לייחס לשים נברא זה השם וז"ש ושמי ד' לא נודעתי להם שאך זה שמו המיוחד ודוק: או יאמר עפמ"ש הכוזרי כי שם הוית לא נוכל לדעת בלי טעם וראי' ע"ש והנה לאברהם ויצחק ויעקב אחרי שלא ראו באספקלריא המאיר' וגם כל ימיהם הי' להם יסורים אבל לא הכירו שם הויה בטעם וראי' וז"ש וארא אל אברהם באל שדי אבל שמי ד' לא נודעתי להם שלא הכירו אותי לא בטעם ולא בראי' ודו"ק

הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאוד אשר לא הי' כמוהו במצרים למן היום הוסדה ועד עתה במדרש רבה אינו אומר אשר לא הי' במצרים כמוהו אלא אשר לא הי' כמוהו במצרים שלא הי' כמוהו בעולם ולא במצרים והרמב"ן תמה ע"ז וכתב שלא הבין הכוונ'. ולפענ"ד הכוונ' דקשה לי' להמדרש דהנה כתיב אשר לא הי' כמוהו במצרים והרי במצרים אינו יורד עטר וברד אין שם והרי כאן הי' אחת שהיא שתים דהיינו שהי' ברד וקילות וגם הי' בהפלג' גדול' והרי מהכתוב מסיוע שעיקר הי' מה שהי' בהפלג' כזו מעולם והרי במצרים לא הי' מעולם ברד, וא"כ איך אמר שלא הי' כמותו ומשמע הא פחות מזה הברד הי' שם והרי לא הי' כלל וגם מקטין הברד שהדבר אשר יפלא במצרים יוכל להיות שבשאר ארצות הי' ברד זה ובאמת לא הי' כזה בשאר ארצות ע"כ אמר המדרש שאילו הי' כתיב שבמצרים לא הי' כזה הי' קשה אבל עכשיו שכתוב להיפך אשר לא הי' כמותו במצרים משמע שלא הי' כמותו בשאר ארצות ומה גם במצרים וא"כ הכתוב רוצה להפליג הדבר שלא הי' כמוהו ואף כי בארץ מצרים והבן הדברים כי נכונים

ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני אלקים והפשת' והשעור' נכת' כי השעור' אביב והפשת' גבעול והחט' והכוסמת לא נכו כי אפילות הנה. הנה הכתובים האלו באו בתוך הכתובים בלתי מקושר כלל לתקודם והנמשך ועיין בראב"ע ורמב"ן ולפענ"ד נראה דהנה בהא דאמרו בר"ה דף ט"ז אני ד' קודם שיחטא וכתב הרא"ש דאף בע"ז דמצטרף הקב"ה מחשב' רעה למעשה מכל מקום קודם שחטא אינו מצטרף והנה העולם מקשים מהא דאמרו בקידושין דף מ"ם ודלמא מהרהר בע"ז הוה וראיתי בספר לחם יהוד' הספרדי שכתב דניהו דאין מענישין כל עוד שלא בא לידי מעש' מ"מ לעשות לו נס שיאריך ימים בזה ודאי אין עושין לו ע"ש והנה כאן ידע משה רבינו שלא ישיבו לד' ויתחרטו תיכף כאשר אמר לו טרם תיראון מפני ד' אלקים ולכך אמר שאף שלא יראו מפני ד' בכ"ז לא יצטרף להם למעשה כל עוד שלא נתחרטו בפועל אף שחושבים רע לזה אמר והפשת' והשעור' נכת' כי כבר השעור' אביב וא"כ לעשות נס פשיטא שלא יעש' על מה שהם מחשבים רע אף שלא בא למעשה אבל החטה והכוסמת לא נכו כי אפילות הנה וא"כ יוכל להיות בהם נס וזה