דברי שאול עה"ת ומגילות קז

חשב לאשר שלח הקב"ה שיעשו אותות ולא האמין במציאות ד' רק בשביל האותות אדרבא בשביל זה חשב כי ח"ו בכישוף ותחבולה עושה זאת שחנו עפ"י הטבע שהמכה יבדיל בין בני ישראל למצרים וע"כ במרמה ותחבולה וז"ש והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה עד"מ מי שהוא איש חיל גבור מלחמה בערכו קרב עם שכנגדו ונוצח אם חבירו רואה שגם מאנשיו כמה מתו רק שאותו ואת חילו שלח ידו לבלתי השאיר לו שורש אז אומר בלבו כי זה ידו עשה לו חיל אבל אם יראה שמצידו לא יבצר אחד אזי יאמר בלבו כי מכשף הוא זולת אם כבר מפורסם לאיש חיל יאמין כי כחו ועוצם ידו עשה לו זאת ולכך פרעה שלא האמין זאת ע"כ זה היה לו למוקש במה שראה שלא שלטה המכה בבני ישראל וזה שאמר לו הקב"ה והפליתי ביום ההיא למען תדע כי אני ד' והיינו שתאמין כי אני ד' וכביכול אני אני הוא עושה חיל לא בחרב וחנית והבן

העתירו אל ד' ורב מהיות קולות אלקים וברד. עיין רש"י שכתב ורב די לו במה שהוריד כבר וזה פשוטו של מקרא אבל בתרגום אונקלוס ראיתי דבר פלא צלי קדם ד' וסגי קדמוהי רווח דלא יהון עלנא קלנא דלוונו כאילין מן קדם ד' והוא פלא דהוסיף דברים רבים במקרא ומה הכוונה בזה והתימה על רש"י והרמב"ן שזה דרכם להביא התרגום ולפרשו וכאן החרישו ממנו והנראה בזה שהתרגום מפרש שפרעה כאן לאחר שהכיר בעצמו שחטא כעת כמו שאמר חטאתי הפעם ד' הצדיק ואני ועמי הרשעים ובפרט שהי' מחמש מכות אחרונות שחזק בעצמו לבו ולא הי' מד' כמ"ש רש"י בשם המדרש וא"כ לא מצא מקום בעצמו שיבקש ממשה שיסירם מכל וכל והבין כי ראוי הוא לאותה מכה רק שביקש מאתו שאף שיהי' המכה מ"מ לא יהי' כל כך בחוזק וז"ש ורב מהיות קולות אלקים והיינו שלא יהי' סואן ברעש וז"ש התרגום וסגי קדמוהי רווח והיינו שיהי' רב חסד מלפניו במה שיוותר שלא יהיו הקולות כ"כ בחוזק ולכך כתיב קלנא דלוונו והיינו קולות הארורות היינו מה שבאו בחוזק ואחרי כי יקל עלי אני אשלח אתכם אבל משה רבינו בידעו כי יחזק את לבו אמר לו ראה גם ראה אתה אינך מבקש רק שלא יהיו כ"כ בחוזק ואף בזה די לך ותשלח את העם אני אמרתי לך כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' הקולות יחדלון והיינו שיפסוק לגמרי והברד לא יהי' עוד כלל למען תדע כי לד' הארץ היינו לא למענך רק שתדע כי ד' הוא השליט בארץ ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תראון מפני אלקים והיינו אף שיהי' כן שיפסקו ובכ"ז לא תיראון מפני אלקים וז"ש אח"כ וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות ובכ"ז ויוסף לחטוא ויכבד לבו הוא ועבדיו והבן בדברים כי נכון מאוד והתרגום נתכוין לפרש המקרא באופן נאות ויפה ודו"ק

למען תדעון אשר יפלה ד' וגו'. במסורה ארבעה תדעון חד הכא וחד למען תדעון כי ד' שלחני וחד למען תדעון כי אל חי בקרבכם וחד תדעון שדון והובא באלשיך פרשה קרח ולפענ"ד נראה דהנה אלו שלשה עיקרים אשר כל יסוד הדת כשען עליהן השגחה ושכר ועונש ונבוא' וזה אומרו למען תדעון אשר יפלה ד' וזהו ההשגח' ולמען תדעון כי ד' שלחני זה מורה על הנבואה ולמען תדעון כי אל חי בקרבכם זהו שכר ותדעון שדון היא על עונש ודו"ק

ואני אקשה כתב רש"י וז"ל מאחר שהרשיע והתריס כנגדו וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות ע"ז לתת לב שלם לשוב טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו את גבורתי עיין עקידה שהאריך דלמה לא יסתפק הש"י בעובדי ע"ז אף שאינם שבים בתשוב' שלימ' ובישראל עם מרעיתו שייך הקפדה בכה"ג לא באומות עע"ז ע"ש שהאריך ואני אומר שלא זכיתי להבין דבריו ובאמת כבר האריך העיקרים דמה מועיל ענין תשוב' הישוב נפש הנרצח או הישוב שבת נשמר אחרי שכבר חללו ובתשוב' מאהב' יש לומר דנעשה כזכיות אבל תשוב' מירא' מה מועיל התשוב' והעל' שזה חסד מאת האלקים שמקבל תשוב' קלה כמות שהיא ולפ"ז זהו לישראל עמו שאהבם ורוצ' בתשובתם אבל באומות ע"ז לא עשה כן לכל גוי ורוצ' בתשוב' שלימ' אבל כל שגלוי לפניו שאינם עושים תשוב' שלימ' אינו מקבל תשוב' גרוע' ובפרט בדבר שבין אדם לחבירו שהם עשו רעות עם ישראל ומה מועיל תשובתם הגרועה כנלפענ"ד ובגוף המקרא נרא' לפענ"ד דהנה הרמב"ם האריך בהלכות תשוב' דלמ' נענשו מצרים על ששעבדו בישראל הא השי"ת גזר עליהם שישתעבדו בהם וכתב שכל אחד מהמצריים הי' להם מקום שלא ירצו להשתעבד בהם וכ"כ בשמונה פרקיו לאבות יעו"ש והנה לכאור' זה יתכן על אנשי מצרים אבל פרעה שהוא המלך הוא הי' מוכרח לגזור עליהם שיעבוד שע"י המלך אנשי מדינ' משעבדים בהם ולזה לא מועיל התנצלות של הרמב"ם אך לפ"ז כיון שהש"י אמר לו שישלח את עמו שוב הי' לו לשלחם ומה שלא שלחם אח"כ ע"כ שברצונו להשתעבד בם לא מצד ציווי השי"ת וז"ש ואני אקשה את לב פרעה וז"ש רש"י מאחר שהרשיע והתריס כנגדי והיינו שכל שגיל' דעתו שאינו רוצה לשלחם א"כ מגיע לו עונש למפרע על שהשתעבד בם וז"ש ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והיינו שע"י שהוא לא ירצ' לשלחם שוב יוכל להעניש כל ארץ מצרים כמ"ש הרמב"ם עוד נרא' לי בכוונת הכתוב דהנה כבר נתקשו כולם בטעם התכבד' וגם אני כתבתי בזה דברים רבים.