דברי שאול עה"ת ומגילות קו

ואני אקשה את לבו לכאורה צריך ביאור דאם פרעה חטא העם מה חטאו שהם הוכרחו לקיים גזירת פרעה אך נראה דהנה פרעה עשה חמס גדול במה ששיעבד בעם בני ישראל בפרך אשר לא עשה כן לכל גוי והנה כבר נודע מ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים הלכה י"ד דמשום כך נענשו כל אנשי שכם שהרי ראו עושק הגדול אשר עשה שכם ולא מיחו בו, א"כ ה"ה כאן אשר ידעו שרעה גדולה עושה לישראל ולא מיחו בו אך לכאורה לא היה ביד' למחות כי גזירת הבורא הי' אשר ישתעבדו בישראל אמנם אחר שהשם התרה בהם שישלחם אז היה בכוחם למחות בידו ולכך צוה הקב"ה שיתרה בפרעה לעין כל עבדיו למען לא יהיה להם התנצלות ולפ"ז לכך הקשה את לבו שאם לא הקשה את לבו לא היה מקום להעניש כל מצרים ודוק היטב חסלת פרשת שמות פרשת וארא

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ד' לא נודעתי להם עיין רש"י שהאריך בזה ולפענ"ד נראה דהנה כבר כתבתי כמה פעמים בשם הת"ח שפירש בהא דכל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש דהענין הוא דהקב"ה שיתף מדת הרחמים למדת הדין והנה נתן לחלק מדת הדין הצדיק ועי"ז כל העולם בחלקו של מדת הרחמים והנה לכך אברהם יצחק ויעקב בכל מה שעבר עליהם המדת הדין ולא נהנו מעוה"ז כחוט השערה וזהו שעמדה לנו ולאבותינו מדור דור לקבל חלק מדת הרחמי וז"ש הקב"ה וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי דהיינו במדת הדין ושמי ד' לא נודעתי להם היינו שחלק מדת הרחמים לא נודע להם וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען וגו' לכן אמור לבני ישראל ומה נכבד דרשת רבותינו שהביא רש"י ויתישבו קושיותיו עליהם ודוק. עוד נראה דהנה זה כלל גדול שמאתו לא תצא הרעות כביכול וכל הרעות שהם למראית עינים אינם רעות באמת וטובות נסתרותיהם והנה משה רבינו אמר למה הרעות ולא הבין שהם טובות נסתרות וע"כ גילה לו הקב"ה שזה לתכלית טוב ולזה אמר לו שהאבות הבינו זאת ולא הרהרו אחריו שהבינו שהכל הם טובות נסתרות אשר תצמח לבניהם אחריהם ודו"ק

העתירו אל ד' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי וגו' הנה ביקש פרעה בלשון הסרה שיסיר ממנו ומשה אמר לו למתי אעתיר לך להכרית הצפרדעים תפס לשון הכרתה ואח"ר כשא"ל למחר א"ל משה כדבריך למען תדע כי אין כד' אלקינו וסרו הצפרדעים וגו' הנה כתיב לשון הסרה והלא דבר היא וכבר העירו בזה המפורשים וגם הקשו למה אמר וסרו כי אחרי שהבטיח לו לפשות בקשתו שוב ממילא היא בודאי זאת שיסיר הצפרדעים. והנראה בזה דהנה הראב"ע כתב בשם רבינו שמואל בן חפני שמה שהרחיב לו פרעה הזמן למחר ואין מנהג האדם לבקש רק שיסיר ממנו המכה מיד וכתב כי פרעה חשב כי מערכת כוכבי שמים הביאו הצפרדעים על מצרים ומשה היה יודע זאת וחשב כי עתה הגיע עת סורם וע"כ נסהו ואמר למחר יעו"ש והנה ההבדל שבין מלת סר לבין מלת הכרתה היא כי תיבת סור נאמר על הסרה ממקום למקום והכרתה הוא שנכרת מכל וכל ולפ"ז פרעה שחשב שמערכת כוכבי שמים הביאם כעת על מצרים ואח"כ יסירו משם על ארץ אחרת א"כ לא ביקש רק שיסיר הצפרדעים ממנו אבל משה רבינו אמר התפאר עלי למתי אעתיר לך להכרית הצפרדעים היינו שיכריתם מכל וכל כי אחרי שד' הביאם יוכל להכריתם כי מהמערכת השמים אין בידם להכרית רק להביאם למקום אחר לכך נקט משה לשון הכרתה אבל אחרי כי פרעה לא האמין ורצה לנסותו להרחיב לו הזמן למחר אמר לו משה כדבריך למען תדע כי אין כד' אלקינו אך כיון שיהיה זה למחר שוב א"צ שיכרתו מכל וכל רק וסרו הצפרדעים אחרי כי כבר ניסיתי במה שהרחבתי הזמן ולכך היה אח"כ באמת רק הסרה שהרי מתו ונבאש הארץ כי לא נכרתה מכל וכל רק סרו ממקום למקום ודו"ק

לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח לד' אלקינו הן נזבח תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלוני דקדקו המפורשים לשון לא נכון לעשות כן היה לו לכתוב מבלתי יכולת אבל לא נכון משמע שאסור מצד הדין. ולפענ"ד עפמ"ש הראב"ע בטעם מה שנקרא תועבת מצרים כי כל ארצות בזבחם יתעבו כל דבר היוצא מן החי ע"ש ולפ"ז כיון שנמאס להדיוט אין בדין שיעלה לגבוה ולכך לא נכון לעשות כן במקומותם משום הקריבהו נא לפחתיך וכמבואר ביו"ד סי' ק"ד לענין עכבר בשמן ולכך צריך להקריב במקום שאין מצרים שם אינו נמאס הצאן כי בעצם טוב ויפה הוא ודוק

וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה והיא תמיה דאדרבא בשביל זה היה לו להוציא אותם ואיך התפעל מזה להכביד את לבו וכבר כתבתי בזה וכעת נראה לי דהנה מה שהכביד פרעה לבו אחרי כל האותות שראה הוא דכבר כתב הרמב"ם בספר היד בהלכות יסודי התורה דלכך הבטיח הקב"ה למשה שיאמינו בו לא בשביל האותות שכל המאמין בשביל האות יוכל להכחיש שאולי ע"י נס או כשוף ושאר תחבולות עשה לא כן המאמין בשביל עצמיות האיש שהוא נביא אמת ע"ש ולפ"ז הנה פרעה